עלון דרך אמונה 75
מיהו המשיח?
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
מלך המשיח, שורש הסגולה הישראלית
-          תגיד מלך המשיח, זה בנאדם או זה תקופה?
-          מה השאלה! כתוב בעיקרי האמונה של הרמב"ם: "להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אםיתמהמה חכה לו... ושיאמין שיהיה לויתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם... ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה...".
-          טוב, טוב, לא התכוונתי לכפור בתורה... אני רק שואל האם הוא מייצג מהלך שאנו שותפים לו או שמא רק מחכים לו.
-          עכשיו אני מבין. אתה צודק שכדאי להבין את עניינו של המשיח ובעיקר לדעת מה הוא מייצג.
-          מה הכוונה?
-          משה רבינו כולל הוא את כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח, הוא כולל אותן מצד עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל...
-          לא הבנתי.
-          ישנם שני ערכים יסודיים עליהם מושתת כל הרעיון של הופעת עם ישראל: מצד אחד עצם הופעת האומה הישראלית, האנשים בכל הדורות, ומצד שני התורה האלוקית שניתנה לעם הזה, שהיא עצם תוכנית העולם.
-          ואיך נכנסים כאן משה ומשיח?
-          את משה אנו מכירים. הוא האיש המופלא הזה שכלל בנשמתו את כל השורשים של התורה שתופיע לדורותיה בכל אחד ואחד מבני ישראל.
-          נשמע מיסטיקה...
-          למה? יש לזה גם רציונל. לפני משה, התורה עוד לא הייתה קוגניציה אנושית, ומשה קיבל נשמה ושכל המסוגלים לעשות את המעבר הזה בין שמיים וארץ. מאז, כל יהודי מסוגל לחדש חידושי תורה מעצמו, מתוך ההשפעה הגלויה והנסתר של נשמת משה.
-          ומה עם משיח?
-          המשיח הוא איש שיופיע בנקודה מסויימת בהיסטוריה, והוא בעל נשמה הכוללת את כל הופעת סגולת ישראל. בכל יהודי, בכל הדורות מופיע ניצוץ של אותה הופעה כוללת.
-          לא מובן! וגם לא ברור מהי "סגולת ישראל".
-           אתה מבין, עצם החיים, העובדה שאתה נושם, אוכל, חושב... וקל וחומר החיים של הציבור בכללותו, האומה הישראלית. וכמובן כל השאיפות הנובעות מעצם הרצון לחיות...
-          ומה המשמעות של כל כוחות החיים הללו, אם לא מדובר בהופעת תורה? לאכול, לשתות, להתרבות? לזה יש ערך עצמי?
-          אני רואה שאתה באמת מתחיל להבין. כן! מצד הפנימיות, הלא נשמתן של ישראל היא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, על כן בספר ישעיה נאמר על המשיח "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאד" - גבוה גם ממשה! על פי מדרש תנחומא. וברור שהופעת החיים בעוצמה בעם ישראל יאפשרו את הופעת התורה בעוצמתה, אבל שלא נשכח שהתורה מופיעה בעולם רק באומה חיה וקיימת, נושמת ומייצרת... ולכן יש ערך בעצם הופעת החיים בישראל. ולכן הרב קוק כותב שמצד גודל ערכה של נשמת משיח, הכוללת את עצמיות שורשן של ישראל, אין שום חוצפה יכולה לפגוע בקדושתו, והיא בזה מתעלה מגילוי התורה שהיא צריכה דוקא בושה, שהיא הפך החוצפה.
-          למה אתה מתכוון בחוצפה?
-          בדור שלנו אנו מבינים טוב מאוד מהי החוצפה של הופעת ניצוץ של משיח עוד לפני שמופיע ניצוץ של משה. מדובר באנשים שפועלים למען התקומה הלאומית, מלאי אהבת עם ישראל, אבל פיהם מלא כפירה וגסות.
-          ולזה יש ערך?
-          זה החידוש של הרב. החוצפה בענייני תחיית האומה לא פוגעת בעצם העשיה. התוצר הוא תחילת הופעת הקודש. צבא קדוש, מדינה שהיא ראשית הופעת הקודש. כי בעניין הסגולה, עצם הופעת החיים קובעת. כפי שהרב כותב: "ומשיח בא ממואב מתוך חוצפה, שהיא אמרה 'מְאב', ולא די שלא פגמה בנשמתו, אלא שהיא מרחצתו, 'מואב סיר רחצי', ובעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, ולא תוכל כלל להמעיט את השפעת קדושתו"... אתה מבין, יש קודש טמא. הוא צריך רק מקוה כדי להיטהר, זה עניין חיצוני.
-          אם אני מבין נכון, הרב מסביר שבתכלית, שני העניינים מאוחדים לגמרי, עצם החיים של העם הזה והופעת התורה בו, אך העניינים נפרדו, ועתה בראשית צמיחת גאולתנו, העם מחפש את עצם החיים, מימוש הכוחות והחושים, וזוהי תחילת הופעתו של משיח...
-          נכון. והכוחות יתאחדו שוב, עצם החיים של ישראל יהיו כל כך עוצמתיים, עד שהם יצליחו גם לתת לתורה להופיע בתוכם, אך הפעם במלא עוזה! האיש שיביא את האומה למעמד הזה, הוא מלך המשיח, אדם שכוחות החיים שלו יגלשו לכל הסובבים אותו ולכל האומה כולה, ומתוך כך היא תבחר להתקדש ולהתעלות ולהעלות את כל העולם כולו לדעת את ה'.
 
(המאמר מבוסס על שמונה קבצים, קובץ ח. פסקה קנז)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
ימות המשיח
 
יום יום אנו מתפללים ומצפים לצמיחת קרן דוד, להופעתו של מלך המשיח. אבל לא רק לאישיות המיוחדת הזו אנו מצפים, אנו רוצים לזכות לחיות בימות המשיח "נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח" (רמב"ם הלכות תשובה פ"ט, ה"ב).
מה המיוחד בתקופה זו? מה הם מאפייניה? כיצד נדע לזהותה?
במקורות ראשונים ואחרונים מצאנו סימנים שונים לתקופה, לא יהיה רעב, לא תהיינה מלחמות, קיבוץ גלויות, ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, וכמובן תמלא הארץ דעת ה'. אבל הסימן המובהק ביותר, החד משמעי, נאמר על ידי שמואל במסכת ברכות (דף לד עמוד ב): "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". אמנם רבי חייא בגמרא סבר אחרת, אבל נפסקה הלכה על ידי הרמב"ם כדעת שמואל (פרק יב הלכות מלכים).
מה המיוחד בביטול שעבוד המלכויות או בלשון חיובית, ב"עצמאות מדינית". הרמב"ם הסביר בהלכות תשובה (שם) "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה'". משמעות דבריו, שעצמאות היא מכשיר באמצעותו ניתן ללמוד תורה ולקיים מצוות בהרווחה ונחת, וכך לזכות לעולם הבא, מה שאין כן בזמן שעבוד מלכויות, שאין שלוות הנפש ויש גזירות שעבוד למיניהם.
אך יש בעצמאות גם מימד נוסף, מהותי למשמעות התקופה... עבד עברי שרוצה להישאר עבד עולם רוצעים את אוזנו במרצע, מדוע דווקא אוזנו? "אוזן זו ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך וקנה אדון לעצמו - תרצע" (רש"י שמות כא, ו). כלומר להיות עבד עברי – עבד של יהודי, פירושו לא להיות עבד ה', למרות שוודאי אין מונעים בעדו לקיים כל המצוות כהלכתן. גם הלכה למעשה נגזרת מיסוד זה: "פועל יכול לחזור בו (מהתחייבותו לעבוד), אפילו בחצי היום (באמצע העבודה), דכתיב 'כי לי בני ישראל עבדים' (בבא מציעא דף י עמוד ב), ואפילו נעשה קניין על ההתחייבות (רבי עקיבא איגר שם). השעבוד לה' קודם לשעבוד לבני אדם, כי הם סותרים האחד את השני. אם כך הם הדברים ביחיד, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים ביחס לאומה בכללותה, אי אפשר לאומה לגלות צביונה האלוקי המיוחד ולהגשימו באורחות חייה תחת שלטון זר, נאור ככל שיהיה. עם ישראל בפרס, אחר נפילת המן ועלית מרדכי לגדולה, לא אמרו הלל כי עדיין נשארו עבדי אחשורוש, אמנם בתנאים מצוינים – אבל נתינים למלך זר, ועל כן אין פיהם יכול לומר שירה שתחילתה בפסוק "הללו עבדי ה'". קודם לקריאת שמע - קבלת עול מלכות שמים, אנו אומרים בברכת אהבת עולם "ושבור עולינו (עול הגויים) מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו", אפשר לומר קריאת שמע גם שסורקים את בשרך במסרקות של ברזל... אבל קבלת עול מלכות שמיים שלמה אפשרית רק מתוך קוממיות בארצנו!
התלות באחר, בעם אחר, מלבדו יתברך, אינה מאפשרת למצות את מלוא המשמעות של עמידה לפני ה' במלוא עצמיותי - אין עצמאות אין עצמיות!
קוממיות פירושה שתי קומות (סנהדרין דף ק) - הקומה הראשונה "להיות עם חופשי בארצנו", מתוכה ועל גבה תתכונן מלכותו של מלך המשיח שיכונן מציאות של "ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד" (הלכות מלכים יב, ח).
 
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
האם מותר ללכת יחף?
 
שאלה: שמעתי שלפי ההלכה אסור ללכת יחף. האם זה נכון? אני אוהב ללכת יחף, לא בבית הכנסת או בתפילה, אבל סתם ברחובות היישוב. האם זה מותר?
 
תשובה: השולחן ערוך מביא כמה דינים השייכים ללבוש בכלל, ושם גם מוזכר העניין של נעליים. "ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף" (רמ"א או"ח ב,ו בשם האגור). הדבר נובע מזה שבן אדם צריך להקפיד על מלבושיו לכסות את עצמו כראוי מטעמי הצניעות והכבוד. ובנוסף לזה יש עוד מקור לנעול נעליים – שהרי חז"ל אמרו שהמונע מנעליים מרגליו הוא בנידוי (פסחים קיג). וכן אמרו חז"ל שימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (שבת קכט, פסחים קיב).
אלא שמצאנו כמה מקומות בגמרא שברור שהלכו יחפים – כמו רבי יהושע בן קרחה (שבת קנב), שצדוקי אחד לעג עליו על שהלך יחף. וכן אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, שלא לבש נעליים כשהלך בדרך עד שהגיע למים, והסביר שכל הדרך הוא יכול לראות את המכשולים, אבל בתוך המים היה צריך לנעליים (תענית כג). וצריך להבין זאת, שהרי אם זה באמת חיוב, איך הלכו יחפים?
יש שרוצים להסביר את זה על ידי דברי המשנה ברורה, שמביא שבמקומות ערב, שדרכן ללכת יחף, זה מותר. ולפי זה באמת דין זה אינו דין גמור בכל מקום, אלא תלוי במנהג המקום, והרבנים שבגמרא חיו במקומות שהיו רגילים ללכת כך. ולפי זה מובן למה הרמב"ם לא הביא דין זה בחיבורו, שהרי במקום מגוריו (מצרים) נהגו ללכת יחפים. (ע' ילקוט יוסף, שארית יוסף א', ע' כד).
בספר רוח חיים לרב פלאגי זצ"ל כתוב שטעם האיסור הוא משום שנאמר "ארורה האדמה בעבורך", ומי שהולך יחף ממש מתדבק בטומאה, כמו שכתבו המקובלים. אבל הרב עובדיה יוסף שליט"א מעיר על זה, שכל זה שייך בחו"ל, אבל אדמת ארץ ישראל ש"רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו", אינה מטמאת. ולפי זה, אפשר שהרבנים בגמרא נהגו ללכת יחף רק בארץ ישראל (ילקוט יוסף שם). ולפי זה מובנים דברי ה' למשה רבינו "של נעליך מעל רגליך" מפני ש"המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה). (ועיין שם בפירוש מלהיב של הרש"ר הירש שמסביר שזה הטעם שהכוהנים הלכו יחפים במקדש).
אבל יש שרוצים לדחות ולומר שאין ללמוד שום היתר ללכת יחף מהגמרות, מפני שהם דיברו על ט' באב או יום הכיפורים שאז יש איסור לנעול נעליים (המרש"א). במיוחד שמצאנו שיש בזה סימן לאבלות (ל"ע), ודרכי תשובה, כמו שנהג דוד המלך בעצמו.
בכל מקרה, יש לחקור מה טעם הקפידא מללכת יחף. יש שכתבו משום צניעות וכבוד, וכן משמע מרש"י שמסביר "ויקח מנעלים - שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק" (שבת קכט). ואם כן ברור שהדבר תלוי במנהג המקום, כמו שכתבנו לעיל שבארצות המזרח שהלכו יחפים הדבר מותר. וכבר הזכרנו שיש מסבירים שהטעם הוא משום טומאת האדמה, ולפי דברי הגר"ע יוסף שליט"א זה לא שייך בארץ ישראל. ויש שכתבו שהטעם הוא משום צינה (= שלא יצטנן) (המהרש"א שבת קכט), ולפי זה יש לבחון בכל מקום אם יש חשש של צינה או לא. ויש שכתבו שהטעם הוא משום נחשים ועקרבים (ואפשר להוסיף היום זכוכית שבורה ושאר מיני סכנות) – וגם לפי זה יש לבחון כל מקום ומקום לגופו.
לפי כל זה, נראה ברור שבתוך הבית ודאי מותר ללכת יחף, וכן בחוף הים ובבריכת שחייה וכדומה, שבכל המקומות האלו הטעמים שכתבנו לא כל כך שייכים, מכיוון שרגילים ללכת שם יחפים (וכן יש מקום להקל כשהולכים מחוץ לעיר, ששם לא שייך ביזיון כל כך – הרב חיים פלאג'י, לב חיים, א, נט). אבל לגבי ללכת כך סתם ברחוב, יש טעם גדול להימנע מזה, שהרי היום בארץ ישראל ודאי מסתכלים על ההולך יחף כדבר משונה (אם לא בזוי), ואינו מכובד או צנוע להבליט את עצמו על ידי כך. ועם כל זה, נראה שאינו איסור גמור, שהרי יש לומר שהלכות אלו אינן בגדר דין, אלא מעלה והנהגה טובה, וכן כותב הרב משה פיינשטיין זצ"ל: "והנה עניין צניעות באנשים (= גברים) לילך מלובשים כל הגוף אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתם מטעם 'שויתי ה' לנגדי'... ואף יחף, שלמדת חסידות אין לילך יחף כלל ... סוף דבר ... הוא רק מדת חסידות ולא עניין איסור" (אג"מ יו"ד ג, סח).
ובכל זאת, אנו שואפים לזכות גם ב"מעלה וזהירות" ובמידות חסידות, ומן הראוי לנהוג כך, במיוחד שיש חולקים וסוברים שדבר זה דין גמור הוא, כלשון הגמרא שאדם שמונע נעליים מרגליו מנודה לשמים.
ויש להוסיף שאפילו אם אתה אכן תלך יחף בימות החול, בשבת יש להקפיד יותר – שהרי פסק בשו"ע "ולא ילך אדם יחף בשבת ... ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו (כל בו, רמ"א שא, טז)". ומוסיף המגן אברהם: "אפילו דרכם לילך בחול יחף, ילבוש בשבת מנעלים כדי שיזכור שהוא שבת". ויש בזה משום כבוד שבת.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
אש ומים וקידוש שם שמיים
 
בפרוס עלינו חג העצמאות, והחמה מנרתיקה טרם יצאה לגמרי, נקדימה אנו ונצא אל מרחביהם של הרי יהודה, שבחוצות ירושלים. בסיורנו היום נתמקד במספר אתרים השוכנים ב"יער הקדושים" בו ניטעו על ידי קק"ל 6 מיליון עצים לזכר חללי השואה באירופה.
מסלול הליכה לא ארוך, ממושב כיסלון ליער-הקדושים יכלול בתוכו את "מאפייני התקופה": חרות וגבורה ומעיין מפכה-מים, עם זיכרון גבורת השואה, בה זכרנו לא מזמן גם ב"בכל דור ודור..." של ההגדה.
אנדרטת "מגילת האש", שם יתחיל סיורנו, היא אחת מהמרשימות שבאנדרטאות השואה, יחד עם 8 מטרים של גובה ו–12 טון של משקל ההופכים אותה גם לגדולה שבהם. באנדרטה הייחודית והמרתקת העשויה בצורת מגילה (ספר-תורה), העשויה ללא התחלה וסוף, הנציח הפַסל נתן רפפורט, ניצול שואה בעצמו, את קיצור תולדותיו של העם היהודי משואה – לחזון ותקומה, ועל כך יעידו המוטיבים הרבים מאוד הרקועים באנדרטה העשויה מיציקות ברונזה. הכל נבנה בטכניקה מסובכת ומורכבת (לפני ההגעה לאנדרטה מומלץ מאוד לעשות "שיעורי בית" ולקרוא אודותיה). משם נכנס דרך שערו הצהוב של מושב כיסלון שנוסד לראשונה ב 49' כמעברה לעולים מתימן ומרומניה ולאחר שננטש, אוכלס מחדש על ידי עולים מתונסיה ומרוקו, ומשמר את שם הישוב המקראי. נמשיך ישר עד למכולת, שם נחנה, ומדשא גן המשחקים הסמוך נראה את השלט של משפחת אוחנה שם, נרד עם הכביש, שחיש-מהר יהפוך לדרך עפר, איתה נמשיך עד לצומת T של שבילים. בה נפנה שמאלה, עד שנראה מימיננו את סמל-החיים המפכה, הוא "עין כיסלון" (וזאת בניגוד לאסכולה המזהה אותו עם מעיין אחר, הנמצא מצידו השני של הכביש אליו נגיע...). מי המעיין הנובעים ממערה קטנה, ניקוים בבריכה קטנה שנבנתה לכבודם, בה נוכל לשכשך קלות, ולאחר אתנחתא נמשיך בהליכה של כמה דקות עד לכביש, כשההר הזקוף והקירח שמולנו הוא תל כיסלון. בכביש נפנה ימינה ונלך בזהירות את 200 המטרים שיובילו אותנו לחניון הקטן שמשמאל, המשולט בשילוט בצבע חום ל"יער הקדושים". שם לצד שולחנות הפיקניק יחכה הרכב השני. כאן ניתן לסיים את השעתיים של המסלול, או לחילופין מי שכוחו במותניו (או לפחות ברגליו) יוכל להמשיך לעיינות-בוקר הסמוכים או לרדת בשבילי הג'יפים המסומנים אל המסלול היפה של נחל כיסלון ול"מערת בני-ברית" הסמוכה, ולסיים בחניון שליד כביש 38 ומושב אשתאול. את קטע זה של המסלול, מחניון יער הקדושים, מומלץ מאוד לעשות באופניים (עם מעצורים טובים...).
ההגעה ל"מגילת האש" היא דרך מושב כיסלון, שם להמשיך לפי שילוט. ההגעה לחניון "יער הקדושים" גם-כן פשוטה מאוד: על כביש 395, בכניסה למושב כיסלון יש כיכר גדולה בה ממשיכים מערבה לכיוון צומת אשתאול ובית-שמש ולאחר כ-1.3 ק"מ נראה את השילוט החום ל"יער הקדושים" ולחניון, וברוח של חג העצמאות נשוש לנחל כיסלון!
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
 
"לֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו"
עניינו של המשיח מבואר בכמה מקומות בתנ"ך, פרשיות אלו זקוקות להתבוננות ראויה, מלבד ריבוי הפירושים, רבו בהם גם טעויות וסילופים. הייסוד להכרת עניינו של המשיח מונח במבט הכולל עליו.
אחת הפרשיות הכוללות בעניינו של המשיח נמצאת בדברי הנביא ישעיהו – "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ד' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ד'" (ישעיה יא א-ב), עוד מלפני הופעת דוד ומלכותו, מתחילה לצמוח דמותו של המשיח. דמות מלאת חכמה ובינה, דמות עטורה בעצה וגבורה, דמות בעלת דעת - ודעת זו היא שלמות מידות, ותפארתם יראת ד', דמות הצומחת מבית המדרש, ועל פי הדרכת החכמים ברוח קודשם, זו דמותו העליונה של המשיח, דמות חיה במכלול המובנים.
"וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ד' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע, וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיה שם, ג-ה), יראת ד' מוזכרת כאן פעמיים להדגיש מרכזיותה באישיות זו המשיחית והחברתית, הדמות הפועלת צדק, הנלחמת ברשע ומשנה פני תבל. התפיסה המשיחית, כמו גם דמותו של המשיח, היא לא תפיסה כנועה ומושפלת, המקבלת את העולם כמו שהוא ואומרת "אין מה לעשות", להיפך דמותו של המשיח היא מהפכנית מלאת גבורה ועשיה, בענוותנותו הוא מכיר בערכה של הארץ, ובאומץ לבו הוא פועל, ומצליח לשנות את הכל.
"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם, וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה שם ו-ט). דמות מלאת עוז וגבורה שכזו, אכן משנה את המציאות מיסודה, כללי היסוד שהפכו במשך השנים להיות נראים כנצח בלתי משתנה, כעובדה שלא ניתנת עוד לביטול, מתגלים כמשתנים לטובה ומייסודם, מכח אמונתו ועוצמתו זו של המשיח, עוצמה הבאה מפנימיותו, מיסוד יראת ד' שבו ומכח עוצמתו התורנית, גם מה שנתקבל כעובדה בלתי ניתנת לערעור, מקבל חיים חדשים, כללים חדשים, שהם בעצם אמיתת הטבע ועומק הכוונה האלוקית שבבריאה - כמים לים מכסים.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ד' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם, וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה שם י-יב). המהפכה הזו של כללי הטבע וחוקיו, אלו אשר ההרגל והחולשה הקנו להם שביתת עולם אצלנו, ומכוחו של המשיח מגבורה של תורה ואמונה, מיראת שמיים ואהבת ד' - נשתנו לבלי הכר, ושבו אל אמיתתם המכוונת בהם, המוכנת בהם מבריאתם, מהפיכה זו איננה עוצרת בטבע בעלי החיים, השינוי ממשיך אל אומות העולם, הכל שב למתכונתו, לצדק תכליתו ותפקידו. את הסדר היסודי הזה, האמיתי והנכון, מכוון הוא המשיח כאישיות, ונפעלת היא המציאות כחטיבה אחת מכוחו.
"וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם, וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם, וְהֶחֱרִים ד' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים, וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ישעיה שם יג-טז), האחדות בישראל, היא ממפעלותיו של המשיח, פעולתו זו האלוקית של המשיח היא תהליך החושף את האמת שבעולם, את היושר שבו. מכח ההבטחה האלוקית, תהליך זה המתגלה בדמותו של אדם אחד - איש המעלה, קשור ומשפיע על העולם כולו, בפי חז"ל – "ימות המשיח" (למשל ברכות דף יב, ועוד הרבה). כך אמרו חז"ל בגמרא, על ה"קץ המגולה" - הנראה לעין כל, ומבשר על "ימות המשיח", שעניינו הוא הצמיחה של ארץ ישראל, וקיבוץ גלויותינו אליה, כדברי הנביא יחזקאל – "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו ח, ע"פ הגמרא בסנהדרין צ"ח ע"א).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
זהו, לא מצאת? אין כבר כח? אין עוד אפשרויות? כבר ניסית את כל המועמדים/ות? כבר עברת מאופטימיות לפסימיות ומשם ליאוש? מה לעשות, לעבור ל"ביצה"? אני לא בא כאן לעורר את השאלה הנדושה הזו, אלא רק להעלות נקודה אחת למחשבה. קודם כל, יש חוקרים הטוענים שדוקא הצטרפות לביצה מקשה על מציאת הזיווג. הם קוראים לזה "פרדוקס המבחר", דהיינו דוקא במקום שאפשרויות הבחירה נראות "ללא גבול", הבחירה הינה כמעט בלתי אפשרית - העיקרון הוא ששפע הבחירה נותן הרגשה שתמיד יכולה לבא בחירה טובה יותר... אך לדעתי, זה לא עניין של ביצה או לא, אלא מדובר בשאלה כללית של תהליכי קבלת ההחלטות. על פי הפסיכולוגים, ישנם שני "טיפוסים" בעניין זה – "המסתפקים" ו"מחפשי השלמות". פסיכולוגים ערכו מחקר בקבוצה גדולה של 548 סטודנטים שמילאו שאלונים, וחלקם הוגדרו כ"מסתפקים" (אלה שכאשר מחפשים תקליטור, מסתפקים בראשון שנראה להם מעניין) וחלקם הוגדרו כ"מחפשי שלמות" (הממשיכים לנבור בערימת התקליטורים עד שרואים את כולם ומשוכנעים שלקחו את הטוב ביותר). החוקרים עקבו אחרי הסטודנטים הללו לאחר שנכנסו לעולם העבודה, והממצאים העלו שמשכורתם של "מחפשי השלמות" הייתה גבוהה ב-20% בממוצע מזו של "המסתפקים" (זאת אומרת ש"מחפשי השלמות" הינם בעלי אמביציה גבוהה יותר), ועם זאת הם גם הגדירו את עצמם אומללים יותר מ"המסתפקים" (כי הרי כל הזמן מלוה אותם התחושה שהם מפסידים משהו). החוקרים ניסחו זאת כך: "למרות הצלחתם היחסית, הם פחות מרוצים מהתוצאות, יותר לחוצים, פסימיים, עייפים, חרדים, מודאגים, המומים ומדוכאים". המסקנה של המחקר הייתה שהחיפוש אחר הבחירה "הטובה ביותר" מעמיסה על האדם משא פסיכולוגי כבד שפוגע בעצם יכולתו לבחור או להיות שלם עם בחירתו.
כמדומני שניתן להשליך ממחקר זה על "מלאכת חיפוש הזיווג", והרי לא פעם שמעתי מאדם שדחה כבר עשרות אפשרויות, שלמפרע, הוא סבר שכמה מהן יכלו להתאים...      
 
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
מימון לימודים שנה א' בפריפריה
במסגרת תיקון לחוק קליטת חיילים משוחררים - התשע"א – 2011, הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה באיזורי סיוע (פריפריה), יהנו ממימון עלות שנת הלימודים הראשונה לתואר בוגר (ראשון).
מי הם הזכאים? חייל/ת בתום שירות חובה או בת/בן שירות לאומי או משרתי שירות אזרחי שסיימו שירותם החל מ-1.1.2010 והחלו ללמוד שנה ראשונה לתואר ראשון משנה"ל תשע"א (החל מ-10/2010) ואילך - ובלבד שמילאו את "משך השירות הנדרש".
המכללות באזורי הסיוע לפי המוגדר בתקנות החוק הם:
מכללות להשכלה גבוהה בגליל - מכללת הגליל המערבי, אורט בראודה, מכללת כנרת (עמק הירדן), מכללת עמק יזרעאל, מכללת אהלו, מכללת אורנים, מכללת סחנין, מכללת תל-חי ומכללת צפת.
מכללות להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון - המרכז האוניברסיטאי אריאל, מכללת אורות, מכללת הרצוג. 
מכללת אשקלון
מכללות להשכלה גבוהה בנגב - מכללת ספיר, מכללת סמי שמעון ב"ש, מכללת קיי, חמדת הדרום.
שלוחת אונ' בן-גוריון באילת, מכללת לוינסקי באילת.
תוקף הזכאות : חמש (5) שנים מיום סיום שירות החובה/הלאומי/אזרחי.
פרטים נוספים על שיעורי ההטבה ו"משך השירות הנדרש" ועוד, ניתן למצוא באתר של היחידה להכוונת חיילים משוחררים.
 
רגע של עברית
קום המדינה
לקראת יום העצמאות כדאי לדעת אחת ולתמיד: איך נכון לומר קוֹם המדינה אוקוּםהמדינה?
ובכן, קודם כל שימו לב ששני הניקודים אפשריים בעברית.
הניקוד הראשון "קוֹם" מופיע בספר ירמיהו: "לְמַעַן, תֵּדְעוּ, כִּיקוֹםיָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם..." – הצורה הזו נקראת מקור מוחלט בעברית שמטרתה בתנ"ך להדגיש את הפועל שמגיע אחריה.(כמו: בוא יבוא וכדו').
הניקוד השני "קוּם" מופיע בספר ישעיהו: "וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלֹא-תֹסִיףקוּם" – זו צורה הנקראת מקור נטוי. כיום, השימוש הנפוץ במקור נטוי הוא על ידי הוספת למ"ד, לדוגמא: לקום, ללכת, לכתוב. [בתנ"ך משתמשים לעיתים במקורהנטוי גם ללא אות שימוש לפניו:"לכת" (משלי), במקום השימוש כיום: "ללכת"].
אם נתבונן בצירוף "קום המדינה" ונבדוק באיזו צורת מקור מדובר, נגיע במהרה למסקנה שהמילה "קום" היא צורת מקור נטוי משום שהיא משמשת כשם והיא איננה קודמת לפועל. לכן, הניקוד שלה צריך להיותקוּם.
 
אמרי צדיקים
דור ראשון ודור אחרון
שאלו את אחד האדמו"רים: היו דורות של תנאים ודורות של אמוראים, באמצעותם ניתנה לנו תורה שבעל פה. זכויות רבות היו להם ובכל זאת משיח לא בא בדורם. אחריהם שוב היו הגאונים והראשונים, קדושי עליון ומשיח גם אז לא בא. ועתה, בדור הזה יבוא משיח? מה זכותו של הדור?
ענה להם האדמו"ר: משל למלך שלחם בעיר בצורה והצליח לכובשה. הרס את חומתה ואת בתיה והפכה אותה לתל חורבות. דור חלף ודור בא, ובני העיר השתוקקו לבנות אותה מחדש. הביאו סבלים, פועלים ובנאים, פינו את ההריסות ובנו את העיר. האבירים, הלוחמים, נעלמו מזמן, ואילו הסבלים והפועלים הפשוטים הם שהקימו את העיר...
 
טעמי המנהגים
"שהחיינו" בספירת העומר?
במצוות רבות שנעשות בפעם הראשונה אנחנו מברכים "שהחיינו", על כן עולה השאלה: למה דווקא ספירת העומר לא זוכה לתוספת ברכה שכזו?
על דבר זה ניתנו כמה תשובות:
  1. בספירת העומר עצמה אין שמחה והנאה כמו שקיימות בהרבה מצוות אחרות חדשות.
  2. במקרה ואדם ישכח ספירה אפילו של יום אחד בלבד במהלך ימי הספירה, תהיה ברכת "שהחיינו" לבטלה, כי הוא לא ספר ארבעים ותשעה ימים.
  3. בברכת שהחיינו אנו מברכים על ש"הגיענו ליום הזה", ואילו בספירת העומר אנו סופרים על היום ההוא, על חג שבועות.
  4. ספירת העומר היא רק ההכנה למצווה העיקרית, לחג שבועות. ותיקנו לברך רק על המצווה העיקרית ולא על ההכנה.
 
 
תורה אחרי צבא בקרב יוצאי אתיופיה בנתניה!
ברוך ה' בנתניה, בשכונת אזורים, פועלת תוכנית של "תורה אחרי צבא" זה כמה שנים, בקהילה האתיופית. יברכן, דניאל ונֶגה – שלושת המקימים, פועלים במסירות נפש לא רק לשפר וליפות את בית הכנסת הקטן, אלא לתקוע יתד של יציבות בקרב הצעירים של הקהילה. הכל התחיל כאשר יברכן, שלמד ב"מרכז תורה אחרי צבא" של מרכז נתניה, העלה את הרעיון לפתוח סניף בשכונתו, באזורים. יברכן, שהוא מורה בבית הספר וגם סטודנט למשפטים, בעל משפחה, מוצא גם זמן לחזק את בני השכונה מהעדה האתיופית. העדה האתיופית המפוארת, עוברת ניסיונות לא פשוטים בתהליך קליטתה במדינת ישראל. בעיקר בני הנוער שנחשפים לתרבות זרה להם... למשימה גוייס דניאל, שהוא גבאי בית כנסת והוא "יודע איך להביא את החבר'ה". כאשר אין מניין אנו לא דואגים... דניאל יצא לכמה דקות החוצה וחיש מהר הבעיה נפטרת! לדניאל אי אפשר לסרב... הוא יודע לדבר ישירות אל הרגש היהודי ולהביא את החבר'ה לספסל לימוד התורה והתפילה. נגה, שלא מזמן התחתן, מקרין מתינות ורצינות לחבורה ובעיקר מעין תביעה שקטה של לקיחת אחריות לאומית לבני העדה, כאשר במבט חודר אחד הוא למעשה רומז "תפסיקו לקשקש, תתחילו ללמוד תורה, שהיא חיינו ואורך ימינו...". לאחר כמה נסיונות של לימוד אמונה והלכה, הוחלט: כאן לומדים גמרא! אנו לומדים גמרא בחבורה, באוירה נפלאה, בה תוך כדי לימוד תנאים ואמוראים, אנו שומעים על המנהגים העתיקים של הקהילה האתיופית המפוארת, ועם פנים לעתיד, מחזקים את בוגרי הצבא כדי שיקחו אחריות חברתית ולאומית.
 
ליצירת קשר – נגה 050-8372001
 
בית המדרש "תורה אחרי צבא" ברחביה, ירושלים!
הכל התחיל לפני שש שנים, כרמי"ם במכינות קדם צבאיות זיהינו מצוקה אצל בוגרינו שסיימו את השירות הצבאי שלהם. חלקם חיפשו מקום למלא את המצברים, אך לא מצאו מקום מתאים. הם חיפשו מקום שתהיה בו אווירה חמה, שתהיה תחושת שייכות. הם חיפשו מקום שיתייחס ל"מקום בו הם נמצאים כעת", שיעזור בהכוונה בנקודות צומת מרכזיות בחיים. מקום שידבר אליהם בגובה העיניים, אך יביא תורה ממקום גבוה. מקום בו הם יוכלו לדון עם חבר'ה "בראש שלהם" בדברים ברומו של עולם, אך גם בבעיות הקטנות של החיים.
עדיין לא היו בתי מדרש כאלה ורעיון להקים בית מדרש עצמאי לבוגרי צבא נראה כהזוי, זכינו ובית הכנסת "יד תמר" בלב רחביה הסכים לייסד בתוכו מראשוני בתי המדרש "תורה אחרי צבא". 
בתחילת הדרך היו אלו בעיקר בוגרינו משכבר הימים, אך עם הזמן השותפים בבית המדרש נמנים על קשת רחבה של מקומות עבודה ולימודים בירושלים כגון: "מעלה", "האוניברסיטה העברית", "מכון לב" ו"המכללה הטכנולוגית". וישנם שעובדים במגוון של עבודות, ובמקביל לומדים בבית המדרש של תורה אחרי צבא. המכנה המשותף של כולם שבצד עבודתם או לימודם האקדמאים, הם מחפשים גם ללמוד תורה, באווירה הייחודית שנוצרה אצלנו.
הלימוד היה לאורך השנים בערבים או בבקרים, לפי הזמן הפנוי שלהם ושלנו. לומדים תנ"ך, אמונה, חסידות, וגמרא אליבא דהלכתא.
מידי פעם הובאו מרצים אורחים, שבתות סיום ומסיבות לציון חגים שונים.
מספר השותפים לאורך השנים נע בין 15 בחודשי השיא לבין 3-5 בחודשי השפל. גיל התלמידים דינמי, ויתכן שנתפצל לפי גילאים במידה והמספר יצדיק זאת.
אנחנו מאוד נהנים ללמוד תורה המלווה את החיים, ומתייחסת לתהיות ומצוקות העולות מהם. זו תורה חיה במלא מובן המילה. ונשמח להצטרפות חברים נוספים לשורות בית המדרש.
 
לפרטים: הרב חיים הכהן 052-5665530, הרב איתמר מלט 052-6644964
 
התוכניות הנוספות בירושלים:
ישיבת הכותל (תוכנית מלאה עם לינה): 052-6071769
גונן: 054-6549772
נחלאות: 054-4226869
גבעת רם (בית מדרש בתוך הקמפוס): 052-6209132
 
 

 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת