עלון דרך אמונה 76
תורה של לאומיות
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
תורה של מדינה
 
- למה תמיד הדתיים מכניסים את הדת בעניינים הלאומיים?
- בא לא נשכח שהציונות המעשית לא התחילה מחילונים. נכון שהתאוצה המשמעותית והגורלית ניתנה על ידי חילונים, אך במובן הרעיוני והתחלתו של השלב המעשי, הכח המוביל, הכח היוזם, הרבה לפני הציונות החילונית, יצא מבית מדרשו של הגאון מוילנא וגם מתלמידי הבעל שם טוב. משם התחילו השיירות הראשונות שעלו לארץ ישראל במסירות נפש חסרת כל הגיון.
- מה זה מוכיח?
- זה מוכיח שהציונות התחילה מפסיקה הלכתית הנובעת מאמונה איתנה בהתחלת תהליך אלוקי, שמקורו בתורה ושתכליתו היא הבניין המחודש של הישוב היהודי בארץ ישראל.
- אז מה?
- אני אומר שהציונות איננה רק התפרצות ספונטנית של רגשות לאומיים או פתרון להישרדותו של עם מדוכא בין הגוים, אלא היא הביצוע של חזון הכתוב בתורה ובנביאים, וממילא המשך דרכה גם כן תלוי בקשר שלה עם התורה.
- זה שהדת יסדה את הרעיון, זה לא אומר שעתה מדובר ברעיון דתי! מדינת ישראל היא מדינה חילונית ולכן לא שייך לנסות להוביל אותה באורח דתי.
- מדינת ישראל איננה מדינה חילונית... היא מדינה בה חלק מהציבור לא מרגיש את עצמו מחוייב לצד המעשי של היהדות, אבל זכות קיומה תלוי בזיקתה ליהדות המקורית. הקשר של כל יהודי למקום הזה וממילא הזכות ההיסטורית שלו עליו והזכות לנשל עמים אחרים ממנו, הכל מתחיל ונגמר בתורה...
- העובדות בשטח הן שמה שצמח כאן זו דוקא מדינה שיסודותיה מושתתים על חופש הדת, ולא תצליח לשנות את זה.
- אור האידיאה האלקית, עולה ומזדקק בקרב העם הזה ומטביע בו את חייו הלאומיים המלאים...
- שוב אתה שולף קטעים מכתבי הרב קוק?
- כן, בספר "מהלך האידיאות" מסביר הרב קוק שיסוד קיומו של עם ישראל נובע מעצם יכולתו לשאת בקרבו את העניין האלוקי בשביל כל העולם כולו. מתוך יניקתו מהתורה הוא שואף להוציא את האנושיות מתחת סבל נורא של צרות רוחניות וחומריות, ולהביאנה לחיי חופש מלאי הוד ועדן, באור האידיאה האלוקית, ולהצליח בזה את כל האדם כולו.
- אתה אומר למעשה שעם ישראל חש שיש לו יעוד עולמי, דהיינו להשפיע את המוסר השמימי לאנושות כולה. אבל בשביל זה לא צריך מדינה, צריך רק תורה וקהילות יהודיות בכל מדינה ומדינה.
- כדי למלא שאיפה זו, צריך דוקא שצבור זה יהיה בעל מדינה ושיופיע ברום התרבות האנושית, "עם חכם ונבון וגוי גדול", והאידיאה האלוקית המוחלטת תמשול שמה ותחיה את העם ואת הארץ.
- למה צריך לתרגם תורה שהיא רעיון רוחני, למציאות מדינית, לאומית?
- למען דעת, שלא רק יחידים, חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קדש, מסוגלים לחיות באור האידיאה האלקית, כי גם עם שלם. דבר זה מוכיח שגם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני יהיו מסוגלים לאמץ את המוסר העליון של התורה הקדושה.
- לפי דבריך התורה היא תוכנית מדינית ולא ספר דת, והרי כפי שאני מכיר את התורה, מדובר בספר מצוות: תפילין, שבת, חגים, ולא בספר מדיני...
- אתה מכיר כנראה את התורה מזוית מאוד מצומצמת, אולי מהזוית של יהדות הגלות. אבל המעיין בה באמת יראה שהיחס הגדול של כל המצוות כולן אל ארץ ישראל מביא אותנו אל הדעה האמיתית שהנשמה הפנימית של כל המצוות כולן, אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ... זה שאפשר לטלטל את התורה ולקיימה איכשהו בחוץ לארץ, זה מה שהציל את עם ישראל במשך הגלות. אבל עתה לאור המהפך ההיסטורי של התקומה הלאומית שלנו, התורה תובעת את עלבונה והיא חוזרת להיות הנשמה הפנימית של כל הישות הישראלית.
- הרעיונות היפים שלך לא יעצרו את הערבים שמסביבנו ללא טנקים, מטוסים וחיילים!
- אדרבה, אני חושב שהכל מתחילים להרגיש, לאור ההתפתחויות האחרונות, שהחיילים שלנו יעצרו את אויבינו רק מתוך יניקת כוח רוחני דוקא מתורתינו הקדושה והחזון העולמי האלוקי על פיו אנו העם לו ייעד האלוקים את הארץ הזאת מכוח יעוד זה אנו חיים וגם נחזיר את המוסר ואת החיים לכל האנושות כולה, ורק מכוחו נממש את הזכות שלו על הארץ הזאת!
(המאמר מבוסס על אורות - "למהלך האידיאות בישראל" פ"ב)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
דת ולאום
אמירתה של רות לנעמי, "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" (רות א, טז). היא היסוד של תהליך הגרות, ובנסוח מורחב יותר בדברי בועז לרות, "ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום" (שם ב, יא), מקביל ל"עמך עמי", ובהמשך "ישלם ה' פעלך... אשר באת לחסות תחת כנפיו" מקביל ל"אלוקיך אלוקי". שני יסודות לגרות (הרחיב בנושא הרב סולוביצ'יק במאמרו "קול דודי דופק"). האחד הצטרפות לעם ישראל, אל הלאום, הזדהות עם ההיסטוריה של העם, עם התקוות, עם השמחות והכאבים. במסכת יבמות מתארת הגמרא את תהליך הגיור ושאלה ראשונה שנשאל הגוי "מה ראית שבאת להתגייר"? "אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, סחופין ומטורפין, ויסורין באים עליהם"? אם אמר "יודע אני ואיני כדאי", כלומר הלוואי ואזכה להיות שותף בגורל הישראלי, מקבלים אותו מיד כי הוא רוצה באמיתיות להתחבר לעם. הרמב"ם נשאל על ידי ר' עובדיה הגר האם הוא יכול לומר בתפילה "אלוקי אבותינו", "אשר הבדילנו", "שהוצאתנו מארץ מצרים" ועוד. ענה לו הרמב"ם שיכול הוא לומר כל נוסחאות אלו בתפילתו, וכל הניסים שנעשו "כאילו לנו ולך נעשו", והרי הוא אומר בישעיהו (נו, ג): "אל יאמר בן הנכר הנלווה אל ה' לאמר הבדל יבדילנו ה' מעל עמו – אין שם הפרש כלל ביננו ובינך לכל דבר" (אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת עמ' רלד). ההתגיירות הופכת את המתגייר לחלק מעם ישראל ההיסטורי לדורותיו.
היסוד השני בגיור הוא קבלת המצוות, הרצון להסתופף תחת כנפי השכינה. תהליך הגרות נלמד ממעמד הר סיני שם קבלו ישראל את התורה, ומשם, על פי חז"ל, אנו למדים את יסודות הגיור ודרכי ביצועו: "וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ד). פירוש הדברים, יש את מהות הגיור ויש את מעשה הגיור. התנאי היסודי לגירות הוא הרצון להכנס לעם ישראל על ידי קבלת המצוות. אם זה קיים, אפשר לעבור לשלב מילה וטבילה, "לפי שאומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה" (תמצית הענין בלשונו של רס"ג, באמונות ודעות מהדורת הרב קאפח עמ' קלב).
מקובל בעולם כולו שאפשר לשנות לאומיות ואפשר לשנות דת. שינוי לאום הוא בדרך כלל שינוי סטטוס אזרחי. מעבר מאזרח מדינה א' לאזרח מדינה ב', לעיתים אפשר להיות גם בעל אזרחות כפולה. ההגדרות הפורמליות הלאומיות, קשורות בדרך כלל לזכויות וחובות חברתיות. אבל בחינה מעמיקה של מושג הלאומיות, מגלה שאין התרבות האנושית מכירה באמת בשינוי לאום. טורקי שיתאזרח בצרפת ישאר טורקי בעיני הצרפתים המקוריים. ורק תהליך התבוללות של שנות דור עם קשרי נישואין יאפשר לו כניסה ללאום. שינוי דת הוא פשוט יותר, איננו מחייב שום שינוי תודעתי ביחס ללאום, לחברה או לארץ, השינוי היחידי הנדרש הוא בין האדם לאלוקיו, עליו לאמץ לעצמו מערכת חדשה של אמונות והתנהגויות. בישראל אופיה המיוחד של הלאומיות הוא כזה שברגע אחד ממש אפשר להפוך לישראלי, להחשב כחלק מעם ישראל לדורותיו, הגרים "הרי הן כישראל לכל דבר" (רמב"ם אסורי ביאה פרק ב' הי"ז), ואף אסור להזכיר לגר את מוצאו הנכרי. אבל זה אפשרי בתנאי שיתחבר המתגייר ברצונו ובמעשיו לדרך המיוחדת של עבודת ד' בישראל, כלומר קיום מצוות כללות ופרטות, ובפני בית דין שהם נציגי האומה הקולטת. אין ההתגיירות תהליך דו שלבי של קבלת אזרחות יהודית וקבלת דת. כשם שלהיות יהודי אין פירושו להיות בן אדם – בן נח ועוד מחוייב במצוות נוספות, אלא זו מציאות חיים אחרת (עיין אורות עמ' קנה). כך גם הלאומיות הישראלית אין בה שום צד של דמיון ללאומיות המקובלת בעולם אפילו במובנה החיובי. "והוחל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית" (אורות עמ' קנו).
 
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
לשמח בחג בבית את אשתך או להתחזק לבד בישיבה?
שאלה: אנו גרים בישוב, ובעלי מאוד רוצה להיות בחג השבועות בישיבה בה למד בירושלים. שם הוא ילמד כל הלילה, וילך ביחד עם הישיבה לכותל להתפלל בנץ. אין אפשרות למצוא לי ולילדינו מקום שם, והוא רוצה להשאיר אותנו בבית. האם זה מותר?
תשובה: הגמרא מספרת על רב אלעאי שהלך מביתו ללוד לקבל פני רבו ברגל. רבו, ר' אליעזר, נתן לו תוכחה, ואמר לו "אלעאי, אינך משובתי הרגל!" הרי יש פסוק (דברים יד) "ושמחת אתה וביתך", שמתכוון להגיד שהבעל צריך להיות בבית ביחד עם המשפחה בחג. וכן אמר "משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל". ולפי דעתו החובה לקבל פני רבו ברגל היא דווקא אם הולך וחוזר באותו יום. אין זה ברור אם ההלכה היא כדעת ר' אליעזר או לא – הרמב"ם פסק שיש מצווה לקבל פני רבו, אבל לא הגביל את זה בצורך לחזור הביתה באותו יום. ויש שהבינו שלכן פסק שאין הלכה כר' אליעזר בזה. אבל יש שחלקו ואמרו שלמרות שהרמב"ם לא כתב דין זה, הוא גם סובר כך. לכן יש מקום להסתפק אם מותר לאדם לעזוב את משפחתו בחג עבור מצווה או לא. ומפני שיש ספק חיוב להיות בבית, לא נתיר לו ללכת אלא אם כן יש צד לומר שירוויח מצוה יותר גדולה.
איזו מצוות יזכה בעלך לעשות בירושלים שלא יכול לקיימן בישוב?
אולי מצוות קבלת פני רבו, ראש הישיבה שלו? אבל יש בזה מחלוקת אם יש היום מצווה לקבל פני רבו ברגל, כשאין היום בית מקדש ואין אנו יכולים לעלות להקביל פני השכינה, וקבלת פני רבו דומה לקבלת פני השכינה (נודע ביהודה). וכן השולחן ערוך לא מובא דין זה בכלל. ומכל מקום, יש אומרים שגם אם אין חיוב בדבר, יש בזה מצווה (פסקי תשובות תקכט, יב). ולא ברור שמותר לעזוב ספק חיוב (להיות בבית) עבור ספק מצווה, שאינה חיוב (מ"מ יש מקילים בזה ומתירים ללכת לקבל פני רבו בחג מחוץ לעירו, ויש להם על מה לסמוך – עיין בשו"ת שבט סופר או"ח יז).
אולי מצוות עלייה לרגל? למרות שיש מקור במדרש שכן שייכת עלייה לירושלים גם אחרי חורבן הבית, וגם נהגו רבבות במשך כל הדורות, אין זה חיוב או קיום מצווה ממש.
אולי מצוות שמחת החג? בישיבתו, בעלך מצפה שהוא יוכל לקיים מצוות שמחת החג שלו ביתר שאת – לימוד יותר טוב, תפילות חזקות, אווירה קדושה. ודאי שיש מצוות שמחת חג, ויש מקום לומר שקיום מצווה זו יכריע את ספק החיוב להישאר בבית.
אך מצד שני, נראה ברור שיש לבעלך חיוב גמור לשמח אותך, וזה מצווה מן התורה, כמו שפוסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכט, ב) "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן? וכו'"(מכאן משמע שלא די שיהיה האדם שמח אלא מוטל עליו לשמח את בני ביתו),אם כן משמע שיש לו חיוב לשמח אותם. ובמשנה ברורה (שם) "והוא מצוות עשה מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים". לכן, אם את מוותרת לו בשמחה, וגם בלעדיו יהיה לך חג שמח מאוד, הרי הוא לא מבטל את חיובו לשמח אותך. אבל אם את מרגישה ששמחת החג שלך תלויה בזה שבעלך יהיה בבית, יש לו להישאר בבית מצד חיובו לשמח אשתו ובני ביתו ברגל.
לסיכום – מפני שיש ספק בדין אם ההלכה היא שחייב אדם להישאר בבית עם אשתו ומשפחתו בחג או לו, אין לו לעזוב את הבית אלא אם כן יקיים שני תנאים. ראשון, שאשתו מסכימה לזה בלב שלם, וזה אינו גורע משמחת החג שלה. שנית, שהוא הולך לקיים מצווה שאי אפשר לו בבית, שהרי יש כאן ספק חיוב להיות בבית, ולקיים "ושמחת אתה וביתך".
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
ראי רחל, ראי
"עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" נכתב, ואנו בדור בו זכינו להגיע לירושלים ועל כך, באמת, – הללוי-ה!
סיורנו בחלקה הדרומי של ירושלים, מגבעת המטוס לרמת רחל יתחיל בסמוך ל"דרך חברון", הוא הכביש שנמצא באיזור בו עבר קו-הגבול שבין ישראל לממלכת ירדן מאז הסכמי שביתת הנשק במלחמת העצמאות, ועד למלחמת ששת הימים. אל מול מנזר "מר אליאס" ישנה גבעה רמה ונישאה השולטת היטב על ירושלים ושכונותיה, שסבלו מאוד מהפגזות המוצב הירדני ששכן מעליהם. מטוס קרב ישראלי שערך גיחה להפגיז את המוצב ספג אש נ"מ, וצלל אליה ככדור-אש, ומכאן שמה "גבעת המטוס", שלמרגלותיה אנדרטה לזיכרו של דן גבעון, הטייס. מומלץ מאוד לעלות ולראות את המוצב הירדני שבגבעת המטוס, הנמצאת ב"דרך חברון", בקטע שבין הפניה לשכונת הר חומה לבין צומת גילה. בראש הגבעה, תחת עץ התות הזקן, נוכל לפוש קימעה ולזהות רבים מאוד משכונותיה ואתריה של ירושלים. נרד לדרך חברון ונחצה אותה לתוך תחנת הדלק, שמאחוריה יוצא כביש קטן בו נלך מספר מטרים ונפנה חצי-שמאלה אל הרחבה של האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה, שנספו בתלאות-מסעיהם בדרכם להגיע לארץ ישראל - שם חקוקים בסלע מוטיבים רבים הקשורים לכך. מדי שנה בכ"ח באייר (יום ירושלים) נערכו טקסים במקום, עד שנבנתה עבורם אנדרטה ראויה, רשמית ומכובדת יותר, בהר-הרצל. כמה עשרות מטרים בלבד נטפס חצי-ימינה, עד לגת היפה החצובה בסלע, עם פסיפס ברצפתה, שבסמוך לה בור מים פעיל, עם חבל ודלי, איתם אפשר לדלות מים זכים מן הבור, ממש כמו בראשונה... ממשיכים לטפס חצי-שמאלה ועולים במדרגות האנדרטה המרשימה לזיכרו של לוחם שייטת בן-הקיבוץ שנפל. ממשיכים לגן הארכאולוגי היפה בו נחשפו שרידי ארמון מתקופת בית המקדש הראשון, המיוחס למלכי יהודה. ברחבת הגן יש משקוף אבן גדול, עליו מסותתת כותרת מעניינת, ומי שטרם זיהה במה מדובר, מוזמן להוציא מכיסו מטבע של חמשה שקלים ולהפוך אותו, כי הינך עומד מול המקור ממש... קיבוץ רמת רחל, על שמה של אימנו, הוקם ב-1926 על ידי אנשי "גדוד העבודה", לזכר טרומפלדור, שעסקו בחציבת אבן ובניית שכונות בירושלים. במאורעות תרפ"ט, הוחרב הקיבוץ ונשרף, אך שוקם ונבנה מחדש. מכיוון שהיה צמוד לשטח ירדן, כפי שנראה בהמשך, ספג הקיבוץ אבידות בנפש במלחמת השחרור, ועבר מיד ליד מספר פעמים. בכניסה למלון, יש פסל של רחל אמנו, אותו בנה בן-קיבוץ, ובתוך המלון יש סליק מנדטורי שבנו בזמנו חברי הקיבוץ. משער הקיבוץ נצא לעבר האנדרטה המפורסמת של 3 עצי הזית שתלויים בגובה של 11 מ' עם 3 שבילים היוצאים מהם, כל אחד למקום אחר. אנו נלך בשביל היוצא מזרחה, ולאחר כ-200 מ' נגיע ל"מוצב הפעמון", ששמו ניתן לו בגלל צורתו, ועליו נערך קרב קשה ועיקש במלחמת ששת-הימים, שסיפורו מונצח בשילוט הנמצא במקום. המסלול נמשך כשעתיים ומתאים מאוד לטיול-ירושלמי של אחר-הצהריים.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה
 
הבדלים רבים מצינו בין קריעת ים סוף וחציית הירדן, אך יסוד ההבדלה ביניהם הוא בגדרם ומהותם. לעומת קריעת ים סוף שענינה ההבדלה וההפרדות מטומאת מצרים, חציית הירדן היא תחילת הערבות בישראל זה בזה, וראשית הופעתנו כאומה חיה בארץ הקדושה.
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר ד' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט, וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה" (יהושע ד א-ג) - מתוך שהייתה חציית הירדן תחילתה של תקופה ולא סיומה, הרי שלתקופה זו המתחילה עכשיו נדרש סימן לזכרון ולידיעה על מהותה וענינה המיוחד של המציאות המתחילה מחציית הירדן ומן הכניסה לארץ. סימן זה לזכרון אשר נעשה במצוות ד' אלוקינו היה בדמות שנים עשר אבנים שנלקחו ממצב רגלי הכהנים נושאי הארון שהונחו בתוך הירדן, ולמולם מחוץ לירדן גם כן שנים עשר אבנים, אבנים אלו הניחו נציגי ישראל, איש אחד לשבט.
"וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט, וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ד' אֱלֹקֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ד' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם, וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שם ד-ט). הציווי המיוחד מפי יהושע לעם בדבר ד' מחבר בין הכוהנים נושאי הארון, והאבנים המונחים לזיכרון בירדן ומחוצה לו. שנים עשר האבנים המבטאות בפשטות את חלקי העם השונים לשבטיו המתאחדים עתה מכח הכניסה לארץ לדבוקה לאומית אחת מוחלטת, מגלים את מקור כוחם ואחדותם הבא מעמידתם האיתנה של הכוהנים בירדן, אותם הכהנים נושאי הארון אשר בתוכו מונחת אבן - "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים" (שמות לא יח).
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ד' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם, וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (שם יא-יג). כוחה ואיתנותה של התורה הגנוזה בארון החרוטה באבן, זו המיישרת את דרכו של עם ישראל ארבעים שנה במדבר ומנהיגה אותו אל קיום ההבטחה האלוקית להביאנו אל הארץ, מתגלה בנס כריתת מי הירדן כמקור הכח הלאומי שלנו לירושת הארץ ולישיבה בה. טבעי ופשוט הדבר שמכוחה זה של התורה מופיעה גם הגבורה בשניים וחצי השבטים, לעבור לפני העם חלוצים. הטענה המוסרית "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"? (במדבר לב ו) מקבלת יתר תוקף ועוצמה בשעת מעבר הירדן עם הכניסה לארץ.
התורה הנקראת אבן "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כד יב), נקראה כך על פי סגולתה של האבן לאחד יחד את גרגרי החול ליסוד מוצק ואיתן אחד (ע"פ בעל "הכתב והקבלה"), כך גם התורה מאחדת בכוחה ובעוצמתה הרוחנית את האומה שלנו להיות אחת, את כל שנים עשר גווני שבטי בני ישראל. התורה הזו אשר נמאסת הייתה לצערנו, על ידי חלק מבוני הארץ בתחילת בנינה בדורות האחרונים, מתוך שכחת האבנים המונחים בארון ואלו המונחים בירדן לזיכרון, היא עצמה עתידה להתגלות כיסוד הבניין האמיתי והתקומה של המפעל הלאומי לנצח, אשר את כוחה כבר גילתה במסתרים מראשית המפעל - "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהילים קיח כב).
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
קמתי בוקר אחד וכשפתחתי את הסלולרי כבר קפצה הודעה כתובה (שנכתבה בשעות הקטנות של הלילה), אותה הזדרזתי לפתוח: "אני בצער עמוק ובעיקר בבלבול עם השידוכים. אני ממש כבר לא יודע מה לעשות, נראה שאיבדתי את הזיווג שלי ואשאר מהזקנים האלה...". איך מגיע בחור נחמד למצב כזה? קודם כל צריך להירגע, לשבת ולנשום עמוק... יש אלוקים... וחוץ מזה, אלפי צעירים וצעירות מגיעים בשלב מסויים למחשבות דומות, ובסוף מתחתנים!
אך כמה צעדים נחוצים:
א) להתפלל לריבונו של עולם שיעזור, ולהאמין שהוא יעזור (הוא באמת עוזר, וחוץ מזה, כשאת/ה מאמין/נה שהעסק יסתדר – את/ה יותר רגוע/ה ומקרין שמחה ונעימות בפגישות).
ב) להודיע לכל מי שאת/ה מכיר/ה והוא/והיא עלול/ה לעזור לך, שאת/ה מחפש/ת זיווג (חברים וקרובים).
ג) להיכנס לאתרי שידוכים ולהירשם לכל אתר שנראה לך רציני (יש רשימה באתר של תורה אחרי צבא בכותרת "שידוכים").
ד) אם את/ה נמצא/ת בסביבה בה תדירות ההצעות אינה מספקת, צריך לשקול לשנות סביבה.
ה) אם את/ה יוצא/ת באופן תדיר (יש הצעות) אך את/ה לא מוצא/ת את הזיווג המיוחל, כדאי להתבונן בעניין ולנסות לבחון מהי הסיבה (אפשר להיעזר באנשים מנוסים המבינים בעניין). יתכן שהסיבה קשורה להופעה החיצונית, לעמדות (דעות), להתנהגות, לתכונות האישיות וכו'... בקיצור כדאי להעלות השערות ולראות האם יש ואפשר לשפר משהו.
ו) אם לא ברור לך מה את/ה מחפש או ברור לך מדי, צריך לעבוד על זה. דהיינו להגדיר לעצמך קוים כללים של דמות הזיווג הרצוי, אבל כלליים! לכן אם הציור של בן/בת הזוג מוגדר מדי, צריך קצת לטשטש אותו (להרחיב את האפשרויות).
ז) אם הזמן מתארך ואת/ה עם סטופר ביד (בגלל ההורים, הסבתא וכו' שלוחצים), אז דבר ראשון, לעזוב את הסטופר ואחר כך ללמוד לעמוד בלחצים. האנשים האלה באמת רוצים בטובתך ואינם יודעים שהם מזיקים לך. זו הזדמנות טובה להתעלות במידות (רצוי במקביל ללמוד מסילת ישרים או ספרים אחרים).
ח) אם נמאס לך לשמוע את העצות של הסובבים אותך (כולל העצות שלי), זה סימן טוב! סימן שיש לך דעה ושתיקח/י אחראיות, אז פשוט להמשיך, למלא את החיים בתוכן נוסף (לא להתמקד כל היום בנושא חיפוש אחר הזיווג),להשתדל הרבה ו"תשועת ה' כהרף עין".  
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טיפים לבוגרי צבא
הטבות למשרתים במילואים
בשנים האחרונות קיימת מגמה לשפר את תנאי המשרתים במילואים. לאחרונה הועלו כמה הצעות לטובת המילואימניקים ואנו מביאים בפניכם את ההצעות המעניינות שביניהן. לדוגמא, המועצה להשכלה גבוהה תאשרבשנת הלימודים הקרובה לאוניברסיטאות להעניק 2 נקודות זכות לסטודנטיםהמשרתים במילואים. החלטת המל"ג תובא לאישור סופי בזמן הקרוב. כמו כן, הועלתה בכנסת הצעה לתת 5% הנחה בארנונה למי שמשרת 30 יום במילואים במשך שנה. 
 
רגע של עברית
כפה עליהם הר כגיגית
ידוע שבזמן קבלת התורה במעמד הר סיני ניתנה התורה לישראל בין אם רצו בכך ובין אם לא. המדרש בגמרא מתאר זאת במילים: "כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פח, א). בעברית שלנו היום, הפועל "כפה" במשמעות "כפייה", לא כל כך מסתדר עם משמעות המשפט ויוצר משהו לא מובן - איך אפשר "לכפות" על מישהו הר, לא כל שכן "לכפות" עליו גיגית? התשובה לכך נעוצה בחילופי משמעויות הקיימים בלשון חז"ל. ידוע שבתקופת חז"ל (המשנה והתלמוד), גזרות ושורשים שהיו דומים וקרובים החליפו ביניהם משמעות. גם במקרה שלנו, השורש כפ"ה, מהיותו קרוב לשורש כפ"ף וכפ"ת, הוא קיבל משמעות אחרת. אם כיום השורש כפ"ה משמעותו כפייה, בתקופת חז"ל משמעות השורש כפ"ה היתה דומה למשמעות השורש כפ"ף, כלומר לכופף מישהו או משהו, או אפילו להיות כפוף אליו. לכן, גם כאן, המשפט "כפה עליהם הר כגיגית" משמעותו - אם ישראל יקבלו את התורה מוטב, ואם לא יכפוף (יהפוך) עליהם הקב"ה את ההר כמו גיגית, ושם תהיה קבורתם.
 
טעמי מנהגים
ההיתר לאכול מוצרי חלב
בגמרא במסכת בכורות (דף ו) שואלים מניין שמותר לנו לאכול מוצרי חלב, הרי החלב הוא "אבר מן החי", חלק מהבהמה הנאכל ממנה בעודה חיה, והרי אפילו לגויים אסור לאכול אבר מן החי (אחת משבע מצוות בני נח). עונה על כך הגמרא שההיתר לאכילת מוצרי חלב הוא מן התורה, שכתוב: "ארץ זבת חלב ודבש". זאת אומרת שהיתר אכילת חלב הוא רק מהתורה – לפני קבלת התורה היה אסור, אך לאחריה מותר. ולכן, אנו אוכלים בחג שבועות, חג מתן תורה, מוצרי חלב כדי לציין את ההיתר לאכול חלב.
 
אמרי צדיקים
להתנער ולהתעורר
בזמן קבלת התורה עלו ישראל לדרגת נביאים על ידי הקולות והברקים שהפריחו את נשמתם מעל החומריות, ועל כך כותב האדמו"ר מסלונים בהקשר לקדושת ליל חג שבועות: "והנה בכל שנה ביום קבלת התורה יורד השפע מהאורות והמדרגות שהיו אז במעמד הנשגב, ובכלל זה גם ההכנה של הקולות והברקים להתנער מכל חומריות וזוהמה. וזה עניין ההכנה של הלילה הזה, שכלל ישראל נהיה דבוק בה', וכל איש יהודי מנער מתוכו את יסוד העפר עד שיגיע לביטול הישות... וכמו שנהגו ישראל קדושים להיות ניעורים בלילה הזה. וכדברי האר"י הקדוש שהוראת חיי אדם תלויין בזה הלילה. הלילה הזה קדוש הוא לרומם ולהעלות את חיי האדם ולנערם מעפריריותם, שזוהי ההכנה הנכונה לקבלת התורה." (שבועות, מאמר חמישי).
 
 
"תורה אחרי צבא" בבת-ים!
 
"כמו כל חייל, לאחר השחרור חיפשתי את עצמי, אם זה בעבודות זמניות, במחשבה על לימודים אקדמיים ושאר עניינים גשמיים כביכול. בין לבין ידעתי שאני רוצה ללמוד תורה, כפי שחונכתי על דברי הרמב"ם: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר וגו'"(הל' ת"ת א, ח), אבל לא לימוד כדרך אגב, הלכה פה מאמר שם, אלא קביעות שתשתלב עם העיסוק החומרי.
אומרים שמגלגלים זכות על ידי זכאי, פנה אלי מכר והודיע לי על פתיחת בית-מדרש ערב של בוגרי צבא בבת-ים. "בת-ים?! מה לי ולבת ים, אני גר רחוק!" אמרתי. "תשמע, תבוא לפתיחה אם יתאים תמשיך" הוא אמר.
"מה יש לי להפסיד", אמרתי לעצמי, "אני גם ככה מחפש מקום, ואני מעדיף שיהיו חבר'ה צעירים בראש שלי". הגעתי, ותוך כמה שיעורים התחברתי לחבר'ה, לרבנים, לקהילה המקסימה שנבנתה סביב הרב דוד חי-הכהן, ואט אט שכנעתי חברים להצטרף אלי. כיום, אחרי יותר מ-3 שנים, אני רואה לנכון להכיר טובה לרבנים שבנו את עולמי הרוחני ששונה כיום לאין שיעור ממה שהיה לפני שלוש שנים. למדתי שלא צריך לבטל את עולם החומר בשביל הרוח, אלא "להחדיר את הרוח בחומר".
דברים אלו שכתב בחור מ"תורה אחרי צבא" בת ים, משקפים את מרכזי תורה אחרי צבא בארץ ובפרט בבת ים.
המרכז נוסד לפני שלוש שנים, בחודש סיוון, ומלמדים בו צוות חם ולבבי, אברכים מישיבת "נתיבות ישראל" בת ים. במרכז ישנה פעילות תורנית ענפה, הזמנת מרצים אורחים בנושאים שונים (כשרות המזון, זוגיות, גבורה יהודית ועוד). כולכם מוזמנים!
בית הכנסת "אור חדש" רח' אנה פרנק 16 (מעל בית ספר "אורות התורה").
הרב מרדכי כליפה – ראש המרכז   052-7122687
 
 
 
   
 
"תורה אחרי צבא" בחולון!
הנני משתתף קבוע בשיעורי הרב מערבי בבית המדרש של "תורה אחרי צבא" בבית הכנסת ע"ש קדושי צה"ל. לבית המדרש של "תורה אחרי צבא" הגעתי לפני כשנתיים, לאחר שעברתי לגור בחולון. את השיעור מצאתי לאחר גלישה באינטרנט בחיפושיי אחרי שיעור תורה קבוע באווירה צעירה. שמחתי למצוא מסגרת תורנית וחברתית ברמה גבוהה. השיעורים המועברים על ידי הרב משה מערבי שליט"א בנושא הלכה, גמרא, מוסר ואמונה משולבים בציונות, אהבת הארץ והמדינה, משמשים עבורי הכוונה לחיים בצומת שלפני הקמת בית בישראל. שילוב תורה עם חיי המעשה הוא לא תמיד קל! אך הרב תמיד יודע לנווט ולתת את העצות וההכוונה הנכונה כדי שנדע להתמודד עם בעיות הצצות בעבודה, בלימודים, ב"בינו לבינה" וכו'.
בעקבות בית המדרש "תורה אחרי צבא" זכיתי, בנוסף, להכיר חברים חדשים אשר ביחד הקמנו חברותא ללימוד גמרא נוסף על שיעורי הרב המסודרים. לפני כחודשיים, זכינו לסיים את מסכת מכות (שזוהי המסכת הראשונה שאני מסיים...) ולקיים סעודת סיום מסכת בהשתתפות חברי בית המדרש. בימים אלה אנו שוקדים בעיצומה של מסכת מועד קטן...ועוד חזון למועד...
המקום הזה הוא עבורי ועבור ציבור הלומדים כמגדלור המורה לנו את הנתיב הנכון האוגד את הקודש עם החול, הרוח והחומר במציאות היומיומית. אתם מוזמנים להצטרף!   
ויקטור (סטודנט).
מקום השיעורים: בית הכנסת ע"ש "קדושי צה"ל" רח' הפלמ"ח 4, מרכז חולון.
לפרטים: דניאל 052-8526555, אודי 052-4506211.
 
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת