עלון דרך אמונה 78
עבודת המידות
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
המצוות והמידות
 
-          אני לא ממש מתחבר למצוות... פשוט לא מבין למה לעשות מעשים אלו!
-          מי אמר שצריך "להתחבר"? צריך פשוט לקיים אותם ...
-          יופי! גם אתה מאלה שעושים מעשים ללא הבנה?
-          מעשים ללא הבנה אני עושה לפעמים כאשר אני קונה את התרופות שנתן לי הרופא, ובעיקר כאשר אני בולע את הכדורים שהוא רשם לי... אבל זו לא הנקודה. המצוות הן מעשים אמוניים ולא צריך יותר מדי להשקיע בהבנתם.
-          זה נשמע לי קצת חשיבה פרימיטיבית. היום הכל צריך להבין.
-          לא סתם הבאתי לך את משל הרופא. אתה לוקח את התרופות שלו לא מתוך הבנה, אלא מתוך אמונה. מתוך אמונה שאדם זה יודע על מה הוא מדבר, ושדבריו אמיתיים ונכונים. מעין זה, אנו מקיימים את המצוות מתוך אמונה בבורא עולם ובמשה עבדו שהוריד לנו את הפקודות האלוקיות שעלינו לקיים כדי להיות קשורים לריבונו של עולם.
-          המשל שלך לא משהו, שהרי אני גם יכול ללמוד רפואה ולהבין את עניין התרופות!
-          נו, נכון שאם תלמד, ואף הרבה, אתה לא תבין את כל טעמם של המצוות, אבל ודאי תרגיש יותר טוב איתן. אבל לדעתי זה לא עיקר עניינן של המצוות.
-          אז מה עיקר עניינן?
-          כפי שאמרתי. המצוות נועדות לאפשר לנו להוכיח (לעצמנו) את עצם אמונתנו בריבונו של עולם... להתמסר לפקודה האלוקית מתוך אמונה גמורה ומסירות נפש, ולהרגיש עם זה מצויין. ההתעסקות "לא מתחבר, כן מתחבר" היא לא במקום. עבודת ה' של המצוות היא ביטוי האמונה... יש עוד חלקים לעבודת ה'.
-          ומה הם?
-          הייתי אומר שהמצוות הן כמו השלד, הבסיס של הקשר עם הקב"ה. הגוף במשל שלי, הן המידות. והרוח-השכל, אלו ההתבוננויות העמוקות בעצם העניין האלוקי.
-          תסביר יותר את דבריך.
-          את המצוות מקיימים על מנת לייצר את הקשר השילדי, הבסיסי עם הקב"ה. ואין זה עניין מסובך, שהרי מעשי המצוות קלים ומדויקים. פשוט מקיימים אותם ומתקשרים. אין כאן השקעת מאמץ מרובה. עיקר המאמץ מושקע בחלקים האחרים של עבודת ה'.
-          במידות ובהתבוננות השכלית?
-          בדיוק. עבודת המידות היא עבודה שאיננה תלויה רק בבחירה כמו המצוות, אלא הבסיס שלהן הוא הכרחי.
-          לא הבנתי!
-          המצוות הן מעשים שפשוט אתה יכול לבחור לעשות או לא לעשות. אבל תיקון המידות הוא עניין הכרחי, שהרי אתה נולד עם תכונות בעל כורחך, ואתה רק צריך למצוא את המידה הנכונה. אתה נולד למשל עם אכפתיות לאירועים השלילים שקורים סביבך, אצל אחד היא יכולה להית במידה של כעס ואצל אחר במידה של אדישות. לכל אחד יש בסיס התחלתי, והוא צריך לכוון למידה הנכונה... לכן קוראים לזה "מידות" ו"תיקון המידות".
-          מה הוכחת באומרך שהמצוות הן בחיריות והמידות הן הכרחיות?
-          הראי"ה מסביר שעל המידות אמרו חז"ל שהן "מעין עולם הבא", ואילו על המצוות לא.
-          וכי למה?
-          משום שהמידות הן עניין של שלמות הנפש ואילו המצוות הן מעשים שביטויים קשור לגוף, אף על פי שהן מחברות אותנו לריבונו של עולם, אבל ברמה של הקישור הבסיסי, השלד. עיקר העבודה הקשה היא בתיקון המידות. ובגלל חשיבותן הן ניתנות מלידה ועלינו רק ליישר אותן על האמת של התורה, קרי עבודת המידות.
-          אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שאת המצוות עושים בלי הרבה מאמצים, ומי שמשקיע רק בהן ולא עובד על תיקון מידותיו, פשוט עושה לעצמו עבודה קלה.
-          נכון. יש אנשים שעסוקים כל כולם וכל הזמן לבדוק אם הם "מתחברים או לא מתחברים" למצוות, ואינם חושבים שצריך לעמול לתיקון המידות כגון כעס, רחמים, גאווה וכו'. הם לא עסוקים בלתקן את הצד העליון של האדם, את הנפש...
-          זה ברור למה. כי תיקון המידות הוא עניין קשה, אולי בלתי אפשרי!
-          הוא לא בלתי אפשרי, אלא צריך לגשת אליו בצורה נכונה.
-          ומהי הצורה הנכונה?
-          צריך קודם כל להכיר ברע של המידה המקולקלת. להבין את הגועל למשל שיש בכעס. לא להשלים עם המצב באמירת "כך אני. אני בנאדם עצבני"... ואז לרצות להתרחק מהגועל הזה ולאמץ התנהגות השוללת אותו. ולאט לאט לקנות באמת את המידה הנכונה. ובסוף אפשר יהיה אף להשתמש במידה כדי להועיל – כמו להעמיד פנים של כעס כדי להוכיח אנשים שזקוקים לזה. אבל זה אפשרי רק אם באמת אתה כבר נקי מהכעס הפנימי שלך. זוהי עיקר העבודה שלנו בעולם, לתקן. קודם כל את עצמנו, להיות "בן אדם", אחר כך לעזור לאחרים לתקן את עצמם, ולהתקדם למטרה הגדולה של תיקון כל האנושות וכל העולם כולו. את המצוות אנו לוקחים כבסיס, אבל אנו מפשילים שרוולים ומתאמצים הרבה כדי לתקן את המידות.
 
 
(המאמר מבוסס על מאורות הראי"ה, ירח איתנים עמ' כד)  
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
התורה והמידות
 
בימים של תשובה, אנו עסוקים בביקורת עצמית של מעשינו ואורחות חיינו, בוחנים את מערכות היחסים שבינינו לבין ריבונו של עולם, בינינו לבין סביבתנו המשפחתית, החברתית, הלאומית ואף האוניברסאלית. בדרך כלל אנו עסוקים בדברים מעשיים כגון הקפדה יתירה על כבוד השבת, התפילה, כשרות, זהירות מלשון הרע, זהירות מפגיעה ברכוש הזולת והציבור ועוד.
אך יש תחום נוסף שאנו אמורים להתמודד עמו בימים אלו והוא תחום המידות – תכונותינו הנפשיות. וכך לימדנו רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז הלכה ג): "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה – אלא כשם שאדם צריך לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות (דעות בלשונו של הרמב"ם הכוונה למידות הנפש) שיש לו ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה".
תיקון המידות איננו תחום נוסף שבו "נחפשה דרכנו ונחקורה", לימדונו רבותינו ש"דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה ט, ג) ואין הכוונה לקדימה זמנית מפני שלמדנו דרך ארץ מאבותינו אברהם יצחק ויעקב, עוד לפני שקיבלנו את התורה והמצוות. אלא הקדימה היא מהותית, ללא אישיות מתוקנת אין ערך לעבודת ה' בבחינת "זבח רשעים תועבה" "אם אין דרך ארץ אין תורה" (פרקי אבות פרק ג משנה יז).
 וכך כתב רבי חיים ויטאל בספר שערי קדושה (חלק א שער ב): "אין בתורה ציווי על מידות טובות – להיותם עיקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג מצוות". המידות הרעות קשות מן העבירות עצמן מאד מאד, ובזה תבין עניין מה שאמרו רז"ל כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ממש, שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג מצוות. כך לימדנו דוד המלך ע"ה בספר תהילים (פרק טו): "ה' מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך" מי ראוי לקרבת אלקים לחסות בצל כנפי השכינה? "הולך תמים פועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רק עשיית צדק, אלא גם לב ישר ותמים "נקי כפים ובר לבב" (תהילים כד, ד).
ספר בראשית נקרא ספר הישר על שם אבותינו שהיו ישרים (מסכת ע"ז, דף כה ע"א). ישרים בהליכות עולמים, באהבה לכל, בענווה, בחסד, ברדיפת האמת ובהסתפקות במועט. על גבי תכונות מידותיות אלו זכינו לקבל תורה בהר סיני ולהשראת שכינה במשכן.
כיצד ישיג האדם בן דורנו מידות שכאלו? כיצד נזכה שתכונותינו יגיעו לתכונות אבותינו? הרי "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), שמא תאמר שהתורה ולימודה הם תבלינו של יצר הרע (מסכת קידושין דף ל ע"ב), אבל הרי כדי לעסוק בתורה מוכרחים להיות זכים וטהורים: "זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות" (מסכת יומא דף עב ע"ב), ו"זכה" פירושו זיכך מידותיו, ומי שלא זכה כיצד תשמש לו התורה תבלין לחולשותיו? התשובה נמצאת בפסוק אחר: "עשה האלוקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים" (קוהלת ז, כט).
לפני שננערנו ממעי אמינו ונפגשנו עם סיבוכי החיים, היינו ישרים "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". סיבוכי החיים מחשיכים אורה של הנשמה, ועל כן נפגוש בדרכי החיים אנשים בעלי מידות מקולקלות. אך כשאדם קובע בדעתו שרצונו להפנות כוחותיו הנפשיים לעבודת ה', מתנוצצת בקרבו אותה נקודה ראשונית טהורה שנטועה בו מראשית יצירתו. "והשינוי שמשנה אותם (את המידות) האדם מטבע הנערות איננו שינוי עצמי כי אם השבה לטבען הראשון" (ספר מוסר אביך פרק א, א), ואז אפשר ללמוד ולקיים ולהתקדם בדרך העולה אל בית ה'. במקביל משתכללות גם המידות כפי שאמר רבי פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות... זריזות... נקיות וכו' (מסכת ע"ז דף כ ע"ב). עילוי אמיתי של המידות יכול לבוא רק מתוך חיבור לתורה ולימודה, וכפי ששנינו בפרקי אבות: "כל העוסק בתורה לשמה... מלבשתו ענווה ויראה... מכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן" (פרק ו משנה א). ומאידך גיסא, "אין עם הארץ חסיד" (פרקי אבות פרק ב מ"ה). אברהם אבינו היה עניו גדול והגדיר עצמו כעפר ואפר (בראשית יח, כז), ואילו אצל משה ואהרון אנו מוצאים מדרגה גבוהה יותר של ענווה ואמרו "ונחנו מה" (שמות טז, ו) (על פי מסכת חולין דף פט, ע"א) וזאת מפני שבדורם כבר ירדה תורה לעולם.
 
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
 
האם מותר להיות עצלן?
 
שאלה : אני עצלן. תמיד הייתי כך – דחיתי עשיית שיעורי בית כמה שאפשר; קמתי באיחור; את הכל עשיתי בעצלנות. האם יש איסור הלכתי להיות עצלן? או האם זה רק עניין של מידות, ואין בזה איסור?
 
תשובה: יש כמה רבדים לתשובה לשאלתך. נתחיל מהקל אל הכבד. קודם כל, אם לא תתקן את מידת העצלנות, אתה עלול לעבור על הרבה הלכות מפורשות בשולחן הערוך. כדוגמא, קריאת שמע בבוקר, שהיא מצוה מן התורה, חייבת להאמר לפני סוף שעה מסוימת, בערך באמצע הבוקר, ואם תתעצל לקום, לא תקיים את המצוה הזאת. כמו כן, לגבי מצוות ביעור חמץ, אם תאחר לנקות לפסח, אתה עלול לעבור על איסור חמץ. וכן אין סוף דוגמאות כאלו. לפי זה יש חיוב לתקן את מידת העצלנות בתור אמצעי לקיום ההלכה.
 
יתר על כך, נראה שיש הלכה שמחייבת תיקון מידה זו בעצמה. הרי השולחן ערוך מתחיל במילים "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". זאת אומרת שחייב היהודי להתגבר על מידת העצלנות. לא נפסק שצריך להתגבר כארי כדי להגיע בזמן לתפילה, או לכל מטרה אחרת, אלא זה יעד בפני עצמו. לכן זה לא רק אמצעי לקיום מצוות אחרות, אלא תכלית בפני עצמו.
 
בנוסף לזה, יש חיוב הלכתי לעבוד על תיקון כל המידות באופן תמידי. הרי הרמב"ם פסק בספר המצוות שלו "והמצוה השמינית היא שציונו להדמות בו יתעלה לפי יכולתנו, כמו שכתוב (דברים כח, ט) 'והלכת בדרכיו'" (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח). איך עלינו להדמות לה'? הרמב"ם ממשיך שם וכותב דברי חז"ל "מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה הייה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה הייה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה הייה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה הייה חסיד". הרבה ראשונים הסבירו דברי חז"ל אלו כמקור לחיוב לעשות הרבה מצוות בין אדם לחברו – לבקר חולים, לעזור לזולת וכו'. או שיש כאן צווי כללי לעשות את כל המצוות בדרך הכי מהודרת. אבל אם זה כוונת הרמב"ם, הרי אין הרמב"ם מונה בספר המצוות שלו ציוויים כלליים. אם כן מה כוונת הרמב"ם כאן? איזה קיום מצווה בדיוק הוא מוסיף לנו בזה שאינו כלול בכל שאר המצוות?
 
שאלה זו הופנתה לבנו של הרמב"ם (שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, ס' סג), ובתשובתו חידוש גדול. הוא כותב שיש כאן צווי מעל ומעבר לקיום המצוות בפועל. יש פה חיוב לתיקון המידות – להפוך את עצמנו להיות רחמנים, בעלי חסד וכו'. להדמות לה' לא רק במעשינו (קיום כל המצוות, שהן ודאי פעולות אלוקיות), אלא להדמות לה' בנפשנו, בנשמתנו. אם כן, משמעות מצווה זו היא לעבוד על מהות נפשנו. לתקן את המידות ממש. וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן קנו סעיף ג) "מצות עשה מן התורה לילך בדרכי ה' שנאמר 'והלכת בדרכיו', וכך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון ... וכן שאר כל המידות שיש באדם צריך להדמות עצמו בהן לבוראו ולמאוס ברע שבהם ולבחור בטוב. וכיצד? ירגיל אדם עצמו במידות טובות עד שיקבעו בו...".
 
מעבר לשלוש דרגות אלו שכלולות בהלכה זו – (א) תיקון המידות כאמצעי לקיום מצוות; (ב) קיום דברי השולחן ערוך עצמו; (ג) קיום הפסוק 'והלכת בדרכיו' – יש לדעת שעצם שאלתך צריכה בירור. תפיסת עולם שמתרכזת אך ורק בקיום הלכות, ומתייחסת לתיקון המידות כדבר צדדי שאפשר לוותר עליו, ואינה רואה בזה חלק מהותי של החיים ועבודת השם, אינה שלמה. ולכן אמליץ לך ללמוד את הספר "מסילת ישרים", ששם נמצא הרבה על תיקון מידת העצלנות, ועבודת ה"זריזות", ומקומו של תיקון המידות בכלל.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
מיגבעת בלב עיר
קדמונינו, שהתיישבו לגור עם הטבע ולא עליו, מקפידים היו לבנות בתיהם וכפריהם על ראשי הגבעות, משיקולי ביטחון ועוד, ואילו השדות היו בעמקים שלמרגלותיהם. כך חיו בשלווה ובנחת וגם כשנחרב כפר או התחלף שלטון, נבנה הכפר שבמקומו על אותה הגבעה בדיוק כי המיקום הוא נכון וטוב לכן רוב התלים (הארכאולוגיים) יהיו במקומות הגבוהים, "ונבנתה עיר על תלה" = על חורבותיה של קודמתה! 
בפאתי מודיעין, עיר-ואם בישראל, מתנשאת גבעה גדולה ויפה שבעבר הזכירה לאבותינו צורתה של מגבעת מחודדת, ששוליה נקראים בעברית בשם "תיתורה" (כן כן, לשולי מגבעת עבריים יש שם) ואל "גבעת התיתורה" פנינו. 
כבר לפני 6000 שנה עת גילה האדם את השימוש בנחושת, התיישבו אנשים על גבעה זו שנמצאת סמוך לדרך הראשית הקדומה העולה ירושלים, ובתקופת המקדש שימשה הגבעה כתחנת-דרך לעולי הרגלים. תכשיטים, חותם וראשי חצים מימי דוד ושלמה מעידים על ישוב פעיל גם בימי המקדש הראשון, ומקוואות הטהרה מעידים על ימי הבית השני. מחילות המסתור הם כאלף עדים על פעילות בתקופת מרד בר כוכבא ואף גתות ליין, פסיפס ומבצר מופיעים בתפריט, ובורות מים (כ-180 במספר!) שתרמו רבות ללחות הקרקע במקום, דבר שמאפשר מגוון צמחים ופריחה.
מלחמת השחרור פורצת. מבצע "דני" לכיבוש לוד ורמלה (ע"ש דני מס מפקד מחלקת הל"ה) יוצא לדרך, אנשי חטיבת יפתח כובשים את הכפר אל-בורג' השוכן על ההר ויושבים בו, כאשר סביבם הכפרים שילתא וסלבית (שילת ושעלבים). הלגיון הירדני לא חש בנוח לנוכח הכוח היהודי שבמקום ויוצא למתקפת נגד עיקשת להחזרת הכפר לידיהם. כשהם חמושים במקלעים, שריוניות ופיקוד בריטי, יוצאים חיילי הלגיון ומתקדמים בכח גדול לעבר הכפר. שניים מחיילי "יפתח" שארבו לכח המשוריין הצטיידו בתכונה היקרה המכונה "סבלנות" והמתינו עד שיגיעו המשוריינים למרחק של עשרות מטרים בלבד, רק אז ירו הטיל על המשוריין, שבער כלפיד והבהיל את חיילי הלגיון, שעשו "אחורה פנה" וכך נקבע גבול מדינת ישראל מתחת לגבעה זו עד 1967 - מלחמת ששת הימים.
לימים נבנתה העיר מודיעין, גדלה והתפתחה מאוד, ובזכות מאבק תושביה לא הולבשה הגבעה ב"שלמת בטון ומלט" ותוכניות הבנייה לשכונת מגורים וכפר אמנים שככו לבנתיים. המטייל במקום יבין מהרה ללב התושבים, שכן מי לא ירצה שכונת טבע שקטה ומרתקת ממש כאן ליד הבית? ההגעה לגבעה פשוטה מאוד: הבאים מת"א לירושלים על כביש 443 יעברו את צומת שילת, (הגבעה שמימנכם - זוהי התיתורה) ובצומת מכבים-רעות שאחריה יפנו ימינה, אח"כ שוב ימינה עד שרואים מימין את שילוט שביל הכניסה לגבעה. חונים, ומטפסים לבריכת המים הגדולה המשמשת את תושבי העיר. לאחר מנוחה קצרה בספסלי העץ נמשיך עם השביל ושלטי ההסבר שבו עד למצודת אל-בורג', שם תצפית החולשת היטב על האיזור: כפר-רות, שילת וקריית-ספר, רמלה לוד וקצת ת"א, וביום טוב (שמשום מה תמיד בושש מלהגיע) אמנם את החרמון לא נראה, אך אשדוד ועזה בהחלט יעלו על הפרק... משם נרד בשביל, שמתחבר לכביש ישן איתו נמשיך למורד הגבעה שם נפנה ימינה בחזרה אל הרכב אותו חנינו, בדרכנו לאי-שם.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
 
כְּתֹם לְבָבוֹ
לימדונו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה". כך הסדר מבריאת העולם, תחילה נברא העולם ונתפתח ורק אחר כך הופיעה התורה בו, כך גם סדר הופעתם של ישראל, תחילה הסתדרו ונתיישבו בארץ רק אחר כך הופיעה מלכותם בשלמותה והוכן המקדש על מכונו. ימי השופטים ככלל, הם חלק מאותה מערכת של "דרך ארץ" - היינו תיקון המידות וסדרי החיים ש"קדמה לתורה" - כלומר לסידור המלכות והשראת השכינה בארץ. דוגמא למציאות של מדות מקולקלות והכרח לסדרם ולתקנם מוצאים אנחנו בספר שופטים עם סיום ימי המשפט של גדעון בישראל, ובהופעת שררת בנו אבימלך עלינו.
לעומת גדעון בעל הענווה, העונה לבקשת ישראל שימלוך עליהם - "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ד" יִמְשֹׁל בָּכֶם" (שופטים ח, כג), אצל אבימלך בנו אנחנו כבר נפגשים עם מי שבגאוותו מחפש את השררה והמלכות. אבימלך פונה אל בעלי שכם ומבקש למשול בהם, על מנת לכבוש את השלטון הוא הורג את שבעים אחיו, מלבד אחיו הקטון יותם אשר נחבא מפניו. הוא נלחם למען ישראל אבל מחפה שלטונו בכסף, המניע לפעולותיו איננו בדווקא טוהר המידות.
את המצב הנורא הזה בימי אבימלך מיטיב לתאר יותם במשלו המפורסם שבו כפי שמבאר לנו רש"י מתאר יותם את הצימאון של ישראל למלכות. על פי חינוכם ועל פי ערכיהם הבינו ישראל ששלמות האומה, השראת השכינה והשלום, תלויים הם בהופעת המלכות בתוקף ובשלמות, מתוך כך חיפשו הם בשופטים את אותה הדמות שתביא אותם משלטון זמני של "הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" למציאות של מלכות שלמה. בחיפושיהם פנו לזית, הרומז כפי שמבאר רש"י לעתניאל בן קנז, פנו הם לתאנה, הלא היא דבורה הנביאה, ניסו הם את מזלם אצל הגפן הלא הוא גדעון אביו של אבימלך שזכה גם לשם ירובעל על מאבקו באלוהי הבעל, ובסוף מרוב ייאושם פנו הם אל האטד, זה המושל אשר ייקרתו וחינו אינם ניכרים לעומת המנהיגים האחרים, אך בתאוותם למלכות ולחידושה היו מוכנים ישראל גם לקבל שררתו עליהם - "וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים" (שם ט כב).
אומנם בהעדר תיקון המידות, בהעדר שלמות ההכנה הנדרשת לפני הופעת המלכות במלוא הדרה ושלמות התורה בבניין המקדש ובהשראת שכינה, הרי התוצאה המוכרחת כמו שמזהיר יותם בשלהי משלו - "וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם, וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ" (שם יט-כ).
הופעת השלטון והמלכות בישראל לא יכולה להיות בסדר של רצח וחמס, לא ייתכן שמנהיג ישראלי יגיע וישרור בשלטונו בדרך שאינה מלאת יושר וצדק. משל יותם שהינו אבן דרך בסדר התפתחות המלכות בישראל מאז, הוא גם יסוד דרישת הצדק והיושר מכל אדם על מנת להגיע אל שלמות מעלתו כאדם, ואל הופעת מדרגות עליונות בו עצמו.
סופו של אבימלך קשור לקלקול מידותיו ולגאוותו - ביד אישה ניתן אבימלך כמבואר בסיום ימיו -"וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ, וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת" (שם נג-נד), כמה משפילים המידות הרעות את האדם עד שחששו האחרון של אבימלך - מה יאמרו עליו. כך מסיים הנביא בדבריו - "וַיָּשֶׁב אֱלֹקִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו".
גם דרך סבכי ההנהגה הזו על ישראל נמשך שלטון השופטים עלינו - "וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם" (שם י א), כמבואר בדברי רד"ק שם - גם אבימלך הושיע את ישראל. ואף על פי שלא נזכר, כיון שאמר: "אחרי אבימלך", נראה שגם הוא הושיע ישראל מיד אויביהם. ואילו לא כן, לא היה אומר אחרי, ולא היה נמנה עם שופטי ישראל, ולא נאמר עליו וישר על ישראל". מתוך זה עתיד להופיע מלך ישראל, תלמיד חכם, רב כח בתורה, שמלכותו נמשכת מתום לבו וטוהר כפיו, כנאמר על דוד המלך בתהילים - "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ ... וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם" (תהילים עח ע-עב).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
בחור אחד שאל אותי ב-SMS: "שלום, אני נפגש עם מישהי ופשוט נראה שזה זה. אני פשוט מפחד! מה עושים? יש איזה טיפ? עברתי כבר מספר לא מבוטל של בנות ואני מפחד"... קודם כל מזל טוב על שסוף סוף מצאת את הזיווג שלך. אך עכשיו אתה צריך לממש את הזכות האלוקית הזאת ולא לעשות טעויות. מהרגע שסיימת את הבירור, לא נשאר אלא לפעול בנחישות ובגבורה. שתי סיבות לדבר: א) הבחורה מצפה ממך לנחישות, ולכן היא בעצם מעמידה אותך במבחן – אם אתה מהסס, היא עלולה לחשוב שאולי באמת זה לא זה, והיא בעצמה תתחיל לסגת. ב) יש כאן מבחן אלוקי של בטחון בה'. ברגע שעשית את כל המוטל עליך, דהיינו התאמצת למצוא בחורה שנתוניה נראים מתאימים לך, אחר כך יצאת איתה כדי לברר ובסופו של דבר הגעת למסקנה שאכן זהו זה, עכשיו אתה חייב לבטוח בה' ולהיאזר בגבורה ולומר לקב"ה: "ריבונו של עולם אני הולך על זה, עשיתי מה שגזרת עלי, עתה עשה אתה הטוב בעיניך!". ולכן עתה אתם צריכים להסתכל רק קדימה. תתארסו, תקבעו תאריך לחתונה (כמה שיותר קרוב), תחזקו את הקשר הרוחני שביניכם בתקופה זו, ובעזרת ה' בקרוב תוסיפו ביחד עוד נדבך לבניין המתחדש של האומה הישראלית בארצה. מזל טוב!  
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
רגע של עברית
ושמחת בחגך... והיית אך שמח
ציווי השמחה בחג נלמד מתוך הפסוקים "ושמחת בחגך... והיית אך שמח" (דברים טז יד-טו). דבר זה טבוע בנו וידוע לכול, אך אם נסתכל לרגע במילים המדויקות בפסוקים נגלה כי הפעלים כתובים בזמן עבר – "ושמחת... והיית" – ולא רק כאן אלא בעוד הרבה מקומות בתנ"ך הרבה פעלים כתובים בזמני עבר ועתיד, ומשמעותם היא ציווי התורה לנצח. האם "ושמחת" שכתוב בזמן עבר עוסק רק בדבר שכבר היה או גם לעתיד?
התשובה לדבר נעוצה באות אחת ויחידה שתפקידה גדול. האות ו' היא המפתח לדבר. לאות ו' ישנם כמה תפקידים בעברית ובמקרה שלנו ובעוד הרבה מקרים האות ו' משנה את זמן הפועל מעתיד לעבר וכן מהעבר לעתיד, ולכן היא נקראת ו' ההיפוך. על כן המשמעות "ושמחת בחגך... והיית אך שמח" היא "תשמח בחגך... ותהיה רק שמח".
 
אמרי צדיקים
צדיק "גמור"
שאלו את ר' חנוך הניך מאלכסנדר: מדוע נאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"? האם יש מקום לזלזל בצדיק גמור?
השיב ר' חנוך: יתכן והכוונה לצדיקים "גמורים" בעיני עצמם, כלומר, אלו החושבים שכבר גמרו והגיעו לייעודם. אלו אינם יכולים לעמוד אפילו במקומם של בעלי תשובה...
 
טעמי המנהגים
ברכי נפשי
ידוע שהחל מפסח ובתקופת הקיץ קוראים את פרקי אבות, ואילו בחורף, החל משבת בראשית נוהגים לומר במנחה בשבת, ברכי נפשי וכן חמישה עשר מזמורי "שיר המעלות". הטעם לדבר שתחילת אמירת ברכי נפשי היא בשבת בראשית משום ש"ברכי נפשי" הוא מזמור העוסק בכל מעשה בראשית והוא נאמר בשבת שהיא זכר למעשה בראשית. בדומה לכך מזמורי "שיר המעלות" הם כוח המקיים את מעשה בראשית משום שאותם מזמורים נאמרו על ידי דוד המלך כאשר כמעט נהפך העולם לתוהו ובוהו בעת שהתחיל דוד לחפור את יסודות בית המקדש, ואמירת מזמורים אלו עצרה את חורבן העולם וכך נעשה קיום למעשה בראשית (על פי המדרש במסכת מכות יא, א, מובא בשם ה"כרם שלמה").
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
מלגה ללימודי מכינת הנדסה בטכניון
למעוניינים ללמוד מקצועות הנדסה ומדעים מדויקים בטכניון כדאי לדעת על פתיחת מכינה קדם אקדמית בשנת הלימודים תשע"ב, בסיוע עמותת ידידי עתידים והיחידה להכוונת חיילים משוחררים. התוכנית מספקת מעטפת תמיכה וסיוע כלכלי לאורך כל תקופת הלימודים. במהלך התכנית ניתן יהיה לקבל סיוע בלימודי התואר הראשון. פרטים נוספים והרשמה ניתן לקבל באתר: hachvana.org.il/atidim.
 
בשורה טובה!
בקרוב תצא לאור בע"ה החוברת הרביעית של "בהמשך הדרך" של תורה אחרי צבא.
והפעם: "הדרכה רוחנית-מעשית לתקופת "הואקום" שלאחר הצבא / השרות הלאומי".
לפרטים 02-6511256.
 
רוצה תורה אחרי צבא? יש בישיבת "תורה לחיים!
ישיבת "תורה לחיים" התחילה את דרכה באלול השנה, בבית שמש. כשמטרתה לתת מענה לבוגרי צבא שבאו מרקע מסורתי, בוגרי תיכונים דתיים וחילוניים המעוניינים להיכנס לעולם התורה בצורה מדורגת מהיסודות, ולמעוניינים לבנות עולם רוחני איתן כהכנה לחיי תורה ואמונה.
ייחודיות הישיבה היא - ביחס האישי לכל תלמיד, גם בשיחות האישיות וגם בבניית תוכנית לימוד המותאמת לכל תלמיד, וכן בסגנון הלימוד ובשפה השווה לכל נפש.
הישיבה מציעה מגוון שיעורים בנושאים שונים - גמרא, הלכה ותיקון המידות, עם הרבנים: הרב שמואל ששון, הרב ניסים אדרי והרב משה פאם ולימוד בחברותות עם הנחיה של אברכים ורבנים. אמונה עם הרב ערן טמיר, תנ"ך, טעמי המקרא, ודקדוק עם הרב לוי סודרי וסוגיות אקטואליות עם הרב ד"ר יואל שילה.
ישנה גם מסגרת בשעות אחר הצהריים והערב, של שיעורים במגוון נושאים למעוניינים לשלב עבודה לצד הלימוד.
בישיבה שמים דגש מיוחד על שיעורי הכנה לחיי נישואין, הלכות הבית היהודי, חינוך וזוגיות.
בנוסף ללימוד יש בישיבה פעילויות המחברות את הלב לקדושה - נסיעות לקברי צדיקים, התוועדויות, וסיורים להכרת סיפורי התנ"ך "דרך הרגליים".
 
 
אחרי חיפוש ארוך ומייגע (!) זכיתי להכיר את ישיבת "תורה לחיים" ואת הרב מאיר גואטה (רב הישיבה) שנותן לכל בחור בישיבה הדרכה והכוונה ע"פ דרכו... המקום, האווירה, האנשים, הרבנים... וכמובן שיטת לימוד התורה הייחודית שבונה אותך כך שלאחר תקופה קצרה אתה נהפך ליהודי שמח שיודע לחיות חיים דתיים לאומיים אמיתיים... וכשרים! זו תחושה שאתה פשוט מתכונן להקים בית כשר ונאמן בישראל.... אישית אני חושב שמקום כזה הוא קרש קפיצה רציני לכל בחור (מתחזק, מסורתי, דתי) והכלים, ההשקפה וההדרכה שהוא מקבל הם הכרחיים לכל מקום שילך בעתיד ובכל דרך שיבחר. בן אבוקרט
 
 
שמי דודי ואני משוחרר משירות צבאי מזה כעשרה חודשים. אני בא מבית מסורתי והתחלתי להתחזק לפני כשנתיים. לפני כשלושה חודשים הכרתי את הרב מאיר גואטה שהציע לי ללמוד בישיבה. בהתחלה היו לי ספקות וחששות, ואחרי צעד נבון נעניתי בחיוב והתחלתי ללמוד בישיבה. הכרתי פה סגנון לימוד מאוד חוויתי ומעשיר בידע. כמו כן רמת האמונה שלי גברה ונמצאת ברף עליון... מצאתי פה את מה שחיפשתי - אהבת הארץ, הקניית ערכים חיוביים והגברת הקודש בחול... והכל באווירה טובה. דודי מור
 
 
אנו שואפים לבנות בית מדרש מלא שמחה וחיים, בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל המשלב את יחודיות מסורת המזרח, ונותן מענה לחבר'ה המתלבטים על המשך דרכם בחיים.
לפרטים: הרב מאיר גואטה 054-3331334
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת