עלון דרך אמונה 79
עם סגולה
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
עם סגולה
-          תגיד, אתה לא חושב שכדאי להפסיק עם העניין הזה של "עם סגולה" ?
-          למה שנפסיק?
-          כי היום עם הגלובליזציה, האנושות כולה מתאחדת. כל בני האדם שווים, ולבוא ולהגיד שיש עם אחד שהוא מעל כל העמים זה כבר לא באופנה...
-          אם אתה חושב שלהיות עם סגולה זה מין פריווילגיה המצדיקה התנשאות על שאר האנושות, אז אכן זה לא נראה טוב.
-          וכי זה לא זה?
-          לא, ממש לא. צריך להבין את הרעיון האלוקי שמאחורי המושג "עם סגולה".
-          ומהו הרעיון?
-          האנושות ניחונה בפנינה היקרה ביותר של ההויה, הלא היא הבחירה החופשית. מתוך כך, האפשרות התיאורטית שהעולם לא יגיע ליעדו היא לכאורה אפשרית.
-          מה הכוונה שהעולם לא יגיע ליעדו?
-          מעין מה שקרה במגדל בבל. האנושות החליטה ללכת בכיוון שונה מזה שחפץ ריבונו של עולם, ומתוך כך היא עלולה להביא על עצמה הרס עצמי...
-          ומה הפתרון?
-          הקדוש ברוך הוא דאג שבמקום אחד בעולם תהא נקודת אור שתבטיח את הצלחת העולם והגעתו ליעדו, שהוא עשיית הטוב על פי הפקודה האלוקית, הלא היא התורה.
-           ואני מבין שהנקודה הזאת היא עם ישראל...
-          בדיוק, ה' כרת ברית עם זרעו של אברהם אבינו לבל יתרחקו מיעודם, שהוא להאיר את אור הקודש בעולם, האור שבסופו של דבר יושיע את האנושות כולה ואת ההויה כולה מנמיכותה.
-          אני הבנתי. אבל מדובר על תפקיד. למה לומר שהעם הזה צריך להיות שונה במהותו משאר העמים?
-          נראה שבתחילה, הקדושה של העם הזה היתה צריכה באמת להיות רק כתוספת ויתרון על מעמדם של שאר העמים, אבל משנתקלקלו העניינים ורוח האדם שקע כל כך, עד שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, הוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל שזיכך את צד האדם שבישראל עד שנעשה לבריה חדשה וצורתו החולית נטשטשה לגמרי.
-          זה כבר נשמע לי הסבר של הרב קוק... תסביר.
-          אתה צודק. כך כותב הראי"ה בספר אורות, שהיה רצוי שהפער בין ישראל לעמים יהיה קטן, דהיינו שמדרגת ישראל תהא כמעין תוספת על מצבם של הגויים. אבל ההיסטוריה הוכיחה שהעם הנושא את העניין האלוקי צריך להיות נבדל לגמרי בקדושתו משאר העמים.
-          למה?
-          כי ללא פער זה, שמתבטא בכל הפרמטרים של האישיות הפרטית ושל החיים הציבוריים, השאיפה לקודש היתה נבלעת בתוך עוצמת החול והצרכים הנמוכים של האדם. היה צורך באדם שקומתו הרוחנית, מראש ועד עקב כולה ישראלית...
-          ומה המשמעות?
-          במילים אחרות, המציאות היא כיום שהסגולה הישראלית נבדלת במהותה מזו של שאר העמים.
-          שוב אתה דוגל בתורה הגזעית או הגזענית הזאת של "עם נבחר".
-          לא. אין כאן ח"ו התנשאות. אנו לא טוענים שהגויים לא חכמים, או שאינם מסוגלים להיות בעלי חסדים. כל עם וסגולתו הוא. כל עם הוא עם סגולה לעניינו הפרטי שצריך להופיע בעולם דרכו, ובצירוף כל הסגולות של כל העמים נבנה מרקם האנושות בכללה. אך ישנו רק עם אחד שסגולתו היא לשאת את הקודש. היחידי שיכול לחוות את הקשר המלא עם הפקודה האלוקית, התורה. זוהי סגולתו, הוא נברא עם יכולות אלו, ומתוך כך הוא מצליח להתעלות למרומי המדרגות העליונות של האדם המתוקן ולהשפיע את הטוב האלוקי לכל האנושות, ולהביא אותה למרומי הקודש.
-          אתה למעשה טוען שהסגולה שלנו מכילה מכלול של תכונות יחודיות מולדות, האמורות להתבטא בהתנהגות אנושית משופרת ביחס לשאר העמים, אבל צר לי להעיר לך שבתי הכלא מלאים ב"אנשי סגולה" כאלה, מה שסותר את התיאוריה שלך.
-          זה לא סותר. ריבונו של עולם לא ביטל את הבחירה החופשית של עם הסגולה. אדרבה, חלק מעניינה של הסגולה היא החופש העליון. ומתוך כך, ישנם בני סגולה הבוחרים שלא להתנהג על פי סגולתם הפנימית. אך מובטחים אנו שהאומה בכללותה, וגם היחידים בסופו של דבר, יוכיחו את סגולתם לעיני כל, ואז שם ה' הנקרא על ישראל יהיה מעורר באומות העולם את יראת הרוממות, ולא תהא שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה תהא בדרכי שלום... זה רק עניין של זמן.
 
(הפסקה מבוססת על אורות ישראל פרק ה סימן ח)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
שלושה סימנים יש באומה זו
 
"שלושה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים" (מסכת יבמות דף עט ע"א) תכונות אופי אלו הן בבחינת סימנים מובהקים, עד שמי שאין לו אותם, אינו ראוי להיות חלק מהאומה. לכן אסר דוד המלך על הגבעונים לבוא בקהל ה', עקב התנהגותם האכזרית כלפי בניו של שאול. ובלשון הנפלאה של הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י, הלכה ב): "כל המרחם, מרחמין עליו, שנאמר 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך', וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם, שנאמר 'אכזרי המה ולא ירחמו', וכל ישראל והנלוה עליהם - כאחים הם, שנאמר 'בנים אתם לה' אלקיכם' ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו!". מקורם של תכונות אלו באברהם אבינו, עליו מעידה התורה "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). הפירוש של המילה "ידעתיו" מבטא לא רק ידיעה שכך הם פני הדברים, אלא ידיעה שיש בה יצירה וחיבור, כפי שנאמר על אדם הראשון שידע את חוה אשתו, ידיעה שהצמיחה חיים חדשים. גם הידיעה האלוקית את אברהם הטביעה בו את התכונות האלוקיות של צדקה ומשפט ומכאן לזרעו אחריו. צדקה פירושה חסד, לפנים משורת הדין. מקורה במידת הרחמים, וכך היא תכונתם של ישראל, מתבלטת היא לאורך כל ההיסטוריה בעושי צדקות וחסדים, שאין כמותם בשום אומה ולשון. אבל לא רק צדקה היא תכונת האופי, גם המשפט. רדיפה אחר האמת, צדק חברתי, צדק אוניברסאלי. גם בזה מצאנו, שהיהודים במהלך הדורות משמשים כשאור שבעיסה בתהליכים אוניברסאליים של צדק, שוויון זכויות אדם וכדומה. כשאברהם יושב כחום היום, בשלישי למילתו ורץ לקדם פני עוברי דרך – זו דוגמא לצדקה. כשהוא מבקש ומתפלל על אנשי סדום, איזו מידה באה לידי ביטוי? מפורש בכתוב,"השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כד). כל עוד יש צדיקים בסדום, מדת האמת דורשת לקחת זאת בחשבון. יכולים הם בהשפעתם לשנות פני המציאות המושחתת שבעיר. רק כשמתברר לאברהם אבינו שאין צדיקים בסדום, מסתתמות טענותיו. המשפט אמת, אין מקום לרחמים על רשעים, רחמנות שכזו אכזריות היא על הרחמנים ואף על העולם כולו. לעיתים הנהגה הנראית כצדקה היא דוקא עומק המשפט. בתקופה קשה בתולדות עם ישראל לקראת סוף ימי בית ראשון, שנראה היה שהתדרדרו ישראל לשפל מדרגה בלתי הפיכה, קם הושע הנביא, שהיה הגדול שבנביאי התקופה ההיא (מסכת פסחים פז) ואמר לקב"ה: "העבירם באומה אחרת" (לא מפורשים הדברים בכתוב אבל כך הבינו חז"ל שטען על פי תשובתו של הקב"ה אליו – תוספות שם). בתגובה הקב"ה ממחיש לו עד כמה דבריו אינם נכונים. מצוהו לשאת אשה זונה, להוליד ממנה בנים, ואחר כך לשלחה. הנביא טוען שאי אפשרי לו לעשות כך לאשתו ובניו, למרות אישיותה המפוקפקת. עונה לו רבש"ע "ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים, כך אתה מרגיש כלפיהם, ישראל שהם בני, בניבחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינים שקניתי בעולמי" (גמרא פסחים שם). וודאי שאי אפשר לי להחליפם באחרים. מארוע זה הבין רבי שמעון בר יוחאי את דברי הכתוב במשלי (פרק ל פס' י): "אל תלשין עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת", ובפסוק הבא: "דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך". הקשה רשב"י האם כוונת הפסוק ללמדנו שלא להלשין על העבד, לא לקטרג על ישראל לפני רבש"ע לא על יחידים ולא על ציבור? מה הקשר לכך שהדור מקלל את אביו? ענה על כך רשב"י כוונתו של שלמה המלך לומר שאף שהדור כופר בערך של כיבוד אב ואם ובנים מקללים אבות, אף על פי כן אל תלשין עבד אל אדוניו. מדוע? כך למדנו מהושע, היחס של הקב"ה לישראל הוא כיחס של אב לבנים ללא תלות במעשיהם. פסק הקב"ה הלכה כרבי מאיר (במסכת קידושין דף לו ע"א):"בין כך ובין כך נקראים בנים" (בן יהוידע). לא רחמי אב על בנים, אלא הגדרה משפטית - בן נשאר תמיד בנו של אביו. לא המעשים יוצרים את הזיקה אלא מראשית היצירה "עם זו יצרתי לי"(ישעי' מ"ג, כ"א ). ומכיוון שכך, אי אפשר להחליפם ואסור לקטרג, מפני שהגנטיקה האלוקית חיה וקיימת וסופה לבוא לידי ביטוי במהרה. " והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי" (הושע ב, א).
 
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
 
מתי מותר לשקר מפני השלום?
 
שאלה: ידוע לי שאסור לשקר סתם – אבל שמעתי שמותר לשקר מפני השלום. אם כן, שאלתי היא האם מותר לי לשקר למרצה בקורס שבו אני לומד ולהמציא איזה תירוץ למה לא השלמתי את הנדרש לשיעור, כדי שהוא לא יכעס עלי. (למשל "קראו לי למילואים" או "הדוד שלי נפטר והייתי בהלוויה" וכו').
תשובה: בגמרא למדו ש"מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום" (במסכת יבמות סה ע"ב). כראיה לזה, הגמרא מביאה כמה דוגמאות מהתנ"ך, שבהן "שינו" את האמת כדי להשיג את השלום. הקב"ה אמר לאברהם ששרה אמרה "ואני זקנתי" (למרות שהיא באמת אמרה שאדוני - אברהם - זקן), כי זה דבר שעלול היה לפגוע בו. וכן אחי יוסף אמרו אליו "אביך ציוה לפני מותו לאמר 'כה תאמרו ליוסף אנא שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך'" וגו' (בראשית נ, יז), ופירש רש"י: "יעקב לא ציוה, אלא הם שינו מפני דרכי שלום". ולכאורה נמצא כאן היתר "לשנות" כדי להשיג את השלום גם לתועלת האדם עצמו, כפי שעשו אחי יוסף לטובת עצמם. ובאמת נראה שמותר (ואפילו מצווה) לשנות מהאמת כדי לא לגרום למחלוקת וחוסר שלום אפילו כשמדובר בשלום בינו לבין אדם אחר, ולא רק בין אנשים אחרים.
אבל במקרה שלך, אין בכלל היתר, וזה מכמה טעמים: ראשית כל, תלמיד שלא הכין את העבודה שנדרשת ממנו, אין זאת שאלה של "דבר השלום". המורה לא יכעס באופן אישי על התלמיד, אלא אולי הוא יעמיד פנים של כעס כדי לזרז את התלמיד, אבל אין כאן באמת חוסר שלום. בין שתצליח בשיעור או תיכשל לגמרי, המרצה יאהב אותך ויהיה עדיין בשלום. מה שאתה רוצה להשיג בשקר שלך זה לא שלום, אלא מעמד של תלמיד מצוין (או לפחות שלא יחשבו שאתה עצלן). ולתועלת פרטית כזו ודאי אסור לשקר – על זה נאמר "ומדבר שקר תרחק"! הרי איסור שקר קיים גם כשאינו גורם נזק לזולת.
ויש בזה עוד איסור - גניבת דעת. הרי השולחן ערוך פוסק (חו"מ רכח,ו): "ואף לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה, אסור". כל כוונתך היא לרמות את המורה שיחשוב טוב עליך, ובאמת לא מגיע לך - זו בדיוק גניבת דעת. מקורו של איסור זה נמצא בגמרא: "אמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים" (חולין צד ע"א). זה כולל אפילו מצבים שבהם אנו גורמים לאחרים לחשוב שעשינו משהו במיוחד עבורם, או שנעשה בעבורם, כאשר לא עשינו ולא התכוונו לעשות. למשל, לגרום לאורח לחשוב שפתחת בקבוק יין יקר במיוחד עבורו, בזמן שבאמת פתחת אותו לפני שהוא הגיע, בשביל מישהו אחר. קל וחומר שאסור לומר ממש בפה שקר גרידה על מנת לרמות אנשים שיחשבו טוב עליך.
ובמקרה שלך יש עוד איסור, והוא חשש לגניבת ממון. הרי בסוף הקורס, תקבל תעודה שמעידה שעמדת בדרישות המוסד ועברת את כל הבחינות וסיימת בהצלחה את כל העבודות. על סמך תעודה זו, תתקבל לעבודה בעתיד. אבל באמת לא עמדת בזה – לא גמרת את העבודות בזמן, או אולי לא עשית אותן בכלל. ואיך בכל זאת קיבלת תעודה? השקר שלך הקנה לך הארכת זמן או ויתור על הדרישות. התעודה מעידה שאתה אכן עמדת בדרישות (כולל עמידה בלחץ של זמן לבצע מטלות) ומתוך כך מעידה שתוכל לעמוד בדרישות דומות במהלך עבודתך בעתיד. אתה לא הצלחת להוכיח שאתה יכול לעשות את העבודה בתנאים הרגילים, וכל משרה שתקבל על סמך התעודה היא גניבת ממון של המעסיק, שחושב שמקבל אדם בעל רמת מקצועיות שאינה קיימת באמת (עיין שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב, סימן ל).
ובנוסף לזה, מה עם החילול השם שיכול להיות אם תתגלה האמת? אדם שומר תורה ומצוות מייצג את התורה בעולם, ומחויב להיות תמיד דוגמה למופת של ערכים ישרים ומוסר עליון.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
גן פורח – שמחכה לאורח!
 
רעשי המקושים והטוריות שעסקו בהכשרת הקרקע לא הפריעו לאיש, שהרי אחוזתו של סר ג'ון-הייל הבריטי בודדה היתה על פסגתו החשופה של הר-הצופים. הפתח שנחשף בצלע-ההר הותיר את החוצבים פעורי-פה נוכח מערת הקבורה שהתגלה לעיניהם. הכתובות, שחרוטות היו על גולסקמאות האבן רק הגבירו סקרנותם של החוקרים, שקישרו את הכתובת לקבורתו המשפחתית של "ניקנור מאלכסנדריה" שלפי הסיפור התלמודי המפורסם הוא שתרם את דלתות הנחושת למקדש ובדרכם לארץ כשנשמטה אחת מהן לים נעשה נס וכשהגיעו לנמל יפו צפה הדלת ועלתה על פני המים (יומא לח ע"א). מכיוון שלפני כמאה שנים היה הדבר נלקחה הקלוסקמא עם הכתובות והונחה אחר-כבוד במוזיאון העתיקות הבריטי שבלונדון.
השנים חולפות. הד"ר ארתור רופין רוכש קרקע זו לטובת הקק"ל מכספי תרומתו של "הנדיב הבלתי ידוע" יצחק גולדברג, ועל קרקע זו, בטקס המרשים להנחת אבן-הפינה מוטמנת מגילת-היסוד להקמת האוניברסיטה העברית הראשונה בארץ ישראל! (עד היום מנסים לאתר ,ללא הצלחה, את מקום הטמנת העותק האחד והיחיד של המגילה. המוצא-הישר מתבקש להחזירו לאונ'...). מספר שנים אחר-כך, בשטח שסביב מערת ניקנור מקימים מייסדי המחלקה לבוטניקה שבאוניברסיטה גן-בוטני מחקרי, כש"הרוח החיה" באיסוף הצמחים והבאתם לגן היה טוביה קושניר, שנפל עם חבריו ל"שיירת הל"ה" בדרכם להחיש עזרה לגוש-עציון הנצור.
שנות ה-30. הציונות בעיצומה. לכבוד יום הולדתו ה-70 מחליט "נשיא הוועד הפועל הציוני" ויו"ר הקק"ל מנחם אוסישקין, האיש הכל-יכול בתנועה הציונית, כך מספרת האגדה, לתת לעצמו "מתנת יום הולדת" ושולח את פועליו להחליף את שלטי רחוב ר' יהודה הלוי, בו גר, ל"רחוב אוסישקין"... אוסישקין, ממתנגדי "תוכנית אוגנדה" של הרצל, היה ללא ספק אחד מאנשי החזון והמעשה היותר חזקים וגדולים בדורו, עד ש"זכה" לכינויי-חיבה כ"מנחם פחה" או "צאר-מנחם" עד ש, כך מוסיפה האגדה לספר, כשאמא ירושלמית היתה מפחידה את בנה ש"אם הוא לא יגמור מהצלחת - היא תקרא למנחם"... ומכיוון שמעשי היה, ועתיד הציונות מונח כנגד עיניו היה, הוא פעל להקמת בית-קברות לגדולי האומה הציונית, כמעין "פנתיאון לאומי" או "חלקת גדולי האומה" אם תרצו. מקום כ"מערת ניקנור" שבתוך מתחם אוניברסיטת הר הצופים נמצא כמקום מתאים לשליחות זו. לכן כשהביא לארץ מאודסה שבאוקראינה את ארון-העופרת בו עצמותיו של הד"ר פינסקר, מיהר לקוברם במערת ניקנור, ואף הוא בעצמו נקבר שם, לא לפני שכוסה ארונו, לבקשתו, ברגבי-עפר שהובאו לשם מלמעלה מ-200 ישובים(!) מרחבי הארץ! אך עם מותו נגנז גם רעיונו ולימים הוקמה חלקת-גדולי האומה בהר הרצל.
מערת ניקנור, הנמצאת בתוך המתחם של האוניברסיטה עברית שבהר הצופים (כניסה משער מדעי-החברה) היא חלק משטח הגן הבוטני הפורח והמיוחד של האונ', בו למעלה מ-1000 מיני צמחים שהובאו לשם לצורך "מקלט הגנה" לצמחים נדירים או בסכנת הכחדה וזאת בזכות מיקומו של ההר כנקודת מפגש בין אזורי האקלים השונים. המקום משמש גם כגן-אקולוגי בו נעשה שימוש ב"הדברה ביולוגית", מערכת להשבת מי-גשמים ועוד. המערות פתוחות לקהל ולאורך הגן יש בריכות-מים, ספסלי-ישיבה ושלטי הסבר, והוא מומלץ מאוד כמקום מפגש חברתי או סתם כמקום-שיטוט לחובבי טבע, סטודנטים או סתם תושבי ירושלים. אכן גן פורח – שמצפה לאורח!
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ
ירמיהו הנביא דבריו הם דברי תוכחה לישראל, בספרו מלוה הוא את חורבנו של עמינו, ודבריו ברובם דברים קשים כגידים לישראל, דברי תוכחה ומוסר, צער וחורבן. אך בתוככי ספרו של ירמיהו ועל פי צו ד' אליו נמצאים גם דברי נחמה רבים המבטיחים ומוודאים את גאולתנו ופדות נפשנו, את חזרתנו לארצנו ואת תחייתנו בה.
"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ד' לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ד' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל סֵפֶר, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ד' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ" (ירמיה ל א-ג).
דווקא בגלל דבריו הקשים אלינו, דווקא מתוך הבירור העמוק והנוקב שבנבואותיו על מצבנו הקלוקל, והעדר המצוי בנו, אשר אומר ירמיהו על פי דבר ד' אליו - אלינו, דווקא מתוך כך מוצא ירמיהו מקום בדבריו גם לברור מעלתנו וסגולתנו, אשר איננה נעלמת מאיתנו ואינה נחסרת גם בשעת הצרה והריחוק היותר גדולים שלנו מעצמיותנו.
"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ד' צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים, וְעָבְדוּ אֵת ד' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (שם ח-ט).עצמאותנו היא ראשית לכל, גילוי של חרות אמיתית בנו, חרות המביאה אותנו לחשוף את האמת הפנימית שלנו, את השייכות והחיבור בינינו לבין אלוקינו. עצמאותנו זו תלויה היא בהעמדת מלך עלינו אשר קישורנו אליו מחיה ומעמיד אותנו על יושרנו.
"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ד' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ד' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (שם י-יא)- בטחון עתידנו והבטחת קיומינו, כמו גם ההבטחה והאמונה בשקט ובשלווה אשר ישיגו אותנו, בנויים ועומדים על תפקידנו ותכלית עמידתנו עד עתה בעולם, אותו ייעוד אלוקי עליון, אותה תכלית קיום ומטרה אשר לשמה נוצרנו, אשר בשמה אנחנו מיוסרים ונשפטים במשך דורות רבים, היא טעם קיומנו לנצח, והיא טעם בטחון תחייתנו ותקומתנו.
"כֹּה אָמַר ד' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב, וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ, וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו" (שם יח-כ) - לעומת הייאוש והאונאה אשר מונים אותנו הגויים על שפלותנו וחורבננו, תבוא תחייתנו ותקומתנו ותגלה את אמיתת עצמנו, את כל סגולתנו וערכנו, יבוא בניין ויצירה, תבוא עשייה ושמחה, יבוא ריבוי והצלחה, יתחדשו ימינו, והצער וההשפלה יהיו מנת אויבינו ושונאינו.
"וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ד', וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים" (שם כא-כב)- הכישרון הטמון בנו יצא לפועל מתוכנו ממש, השלטון והכח יופיעו מבנינו, קומתנו תינשא, כוחנו יתגלה, כל אשר היה קיים נחבא ונסתר מעין כל במשך גלות ארוכה ישוב ויופיע בעוצמת יתר ובגבורה נפלאה. וברמז אומר הנביא לנו כיצד זה יקרה, בהניחו בפי הגויים את האמירה ההפוכה אשר יאמרו הם טרם תופיע לעין כל סגולתנו וכישרוננו וכך יאמרו הם - "כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (שם יז)- ואמרו חז"ל (ראש השנה דף ל ע"א) נלמד מכאן שציון צריכה דרישה, ודרישת ציון - הלא היא דרישת אותה נקודת סגולה פנימית וכשרון חבוי אשר בתוככי עם ישראל, הוא אשר יגלה ויחשוף לעין כל את אמיתת אומתנו ועתידותיה "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ, וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ד' וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ" (תהילים קב יד-טז).
 
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
בחור אחד שאל אותי שאלה לא פשוטה. הוא חזר בתשובה לפני כשנה ולומד עתה באחד המרכזים של תורה אחרי צבא (בתוכנית מלאה). יש לו חברה מקשר שנוצר עוד לפני חזרתו בתשובה. המהלך שלו אמנם גרם לזעזוע בקשר, אך לא "הצליח" לשבור אותו. הבחורה, למרות השינוי המהותי באורח חייו, לא מוכנה להפסיק את הקשר. היא חיילת והוא "בחור ישיבה", ושניהם במבוכה – מה עושים במצב כזה? לאחר דיונים ממושכים ביניהם, התמונה התבררה – הבחורה לא מוכנה כעת לחזור בתשובה, אבל היא מבקשת ממנו "שילך איתה לאט ויציג לה את היהדות... ואולי...". אכן "לא פשוט" אומר הבחור, כי קיים קשר רגשי חזק ביניהם, אבל מצד השכל עכשיו הדבר נראה בלתי אפשרי. מה אפשר לייעץ לבחור שכזה? נכון שקל ויותר "בטוח" להגיד לו שינתק, אבל מצד שני יש כאן עניין של נשמות, הם נפגשו כשני "תינוקות שנשבו", ועכשיו הבחור פתח את עיניו וגילה את האמת של היהדות וממילא נוצר מצב בלתי אפשרי ולא ניתן להמשיך "קשר חילוני", אך מי יודע, אולי היא באמת הזיווג שלו? לכן נראה לי שלא כדאי לנתק באופן חד-צדדי, אך כמובן צריך להיות ברור שמעכשיו צורת הקשר היא דתית, עם כל המשתמע מכך, עד שהמציאות תוכיח אם יש קיום והמשך או שמא ממילא הבחורה תגיע למסקנה ש"לא מאחת מצלעותיו היא לוקחה". צריך לתת זמן מוגבל לבירור – היא בצבא, הוא בישיבה, שניהם יתבוננות ויגיעו להבנה שקשר בינו לבינה איננו רק עניין של התאמה רגשית. צריך להיות קו משותף של בניית האישיות בשותפות, של בניית עתיד משותף, בניית חיים, בניית דרך לחנך ילדים, בחירת אורח החיים... בקיצור צריך שיהיה סיכוי רציונאלי להצלחה לפני שנכנסים תחת החופה. לא עושים ניסיון של "נתחיל ונראה איך זה מתפתח". הנישואים מתחילים רק כאשר שני הצדדים בטוחים במאת האחוזים שהם יצליחו! זו ברית לנצח ולא הרפתקה זמנית! זה סוג של אמונה או אמון, אך היא מבוססת על ריאליות והגיון. אם הקשר בלתי אפשרי צריך לחתוך בזמן... אבל עם כל זה, צריך לתת צ'אנס לבירור.  
 
 
קהילת רעות באלעד – "תחנת כח גרעינית" לתורה אחרי צבא!
 
אם נתחיל עם הנתונים היבשים, אז נאמר שהעיר אלעד נוסדה לפני כ- 12 שנה, עם חזון ליצור עיר צעירה ודינמית, בעלת גוון אוכלוסיה דתית המכילה בתוכה מגוון של עדות וחוגים. כיום גרים בה כ- 38,000 תושבים המהווים כ- 7,000 משפחות מתוכם 60% ילדים מתחת לגיל 18!
הקהילה הדתית לאומית באלעד מונה כ- 1,000 משפחות, המתחלקות ל-13 קהילות שונות ברחבי העיר בהנהגתו של מו"ר הרב אברהם שמחה נחשון שליט"א. באלעד פועלים כ- 25 גני ילדים דת"ל וכן 2 בתי ספר יסודיים, תלמוד תורה, אולפנת "נחלה" וישיבה תיכונית "ראשית חוכמה", וגם שתי תנועות נוער.
קהילת "רעות" קמה בחודש אלול תשס"ד עם החזון להקים חיי קהילה ברוח הציונות הדתית ברובעד'. כששואלים אותנו איך אפשר להקים גרעין תורני בעיר דתית, אנו אומרים שאנו "תחנת כח גרעינית" של שילוב התורה בחיי המעשה. וזה בדיוק מה שחיבר אותנו ל"תורה אחרי צבא" לפני כארבע שנים. לאחר שזיהינו את התנועה הזאת בשטח ואת הרוח שהיא נושאת בקרבה, הרגשנו כל כך שייכים לרעיון, עד שהיה לנו ברור שצריך להרחיב אותו מרשת של בתי מדרש השוכנים בתוך ערים, למנוע גרעיני של קהילה. פנינו לרב אילן צפורי ונהפכנו לשותפים פעילים בתנועה, לא רק בקהילה, אלא גם בפעילות הארצית שלה... אנו נושאים ביחד את הדגל של "תורה בחיי המעשה", במגוון פעילויות, כגון יום הישיבה לחיילים החודשי בתל אביב, שדודי, נציג הקהילה מסייע רבות להפעלתו.  
מאז ועד היום ממשיכה ונבנית בקהילה מסגרת שיעורים "עמוסה ומגוונת", בבית הכנסת נוסח אחיד, המשמש את הציבור הדתילאומי באזור.
הקהילה כשמה "רעות" רואה בערך האחדות ערך עליון, מה שמורגש היטב בשטח על ידי המגוון הרחב של עדות - אשכנזים, ספרדים ותימנים, שמקיימיםתפילות משותפות (בנוסח אחיד כאמור) ופעילויות משותפות לחיי קהילה פעילים. שיעורי תורה, שיעורים לילדים, פעילויות לנשים, הקמת קרן "עזר ליולדת", סעודה שלישית משותפת, פעילויות תרבות (הצגות,טיולים קהילתיים) ועוד – כך אנו רואים קהילה צעירה ותורמת!
אנו מונים כשלושים משפחות, כולם עובדים במגזר הציבורי והפרטי החל מעו"ד, רו"ח, עובדי המגזר הציבורי וההייטק וכמובן אנשי חינוך מהדרגה הראשונה!
אם אתם צעירים אידיאליסטים, אתם מוזמנים להצטרף לקהילה ולבוא להגביר את הכח של ה"תורה בחיי המעשה" בלב הארץ!
לפרטים: עמוס עטיה 8109750 –052 , דודי שביט 8119331 – 057
 
סדרת השיעורים: בכל יום ב- 20:30 : יום א': דף יומי / יום ב': דף יומי ובמקביל גמרא עיון מסכת שבת עם הרב אילן צפורי / יום ג': דף יומי ובמקביל עין איה מסכת שבת עם הרב ליאור הלפרין / יום ד': דף יומי ובמקביל "אקטואליה בהלכה" הרב אשר אלמליח / יום ה': דף יומי ובמקביל גמרא בקיאות מסכת סוכה עם הרב בני גולדברג. תפילת ערבית ב 21:30. וביום ג': שיעור נוסף (ב-21:45) תניא עם הרב נתנאל לייב.
 
 
אחרי חיפוש ארוך ומייגע (!) זכיתי להכיר את ישיבת "תורה לחיים" ואת הרב מאיר גואטה (רב הישיבה) שנותן לכל בחור בישיבה הדרכה והכוונה ע"פ דרכו... המקום, האווירה, האנשים, הרבנים... וכמובן שיטת לימוד התורה הייחודית שבונה אותך כך שלאחר תקופה קצרה אתה נהפך ליהודי שמח שיודע לחיות חיים דתיים לאומיים אמיתיים... וכשרים! זו תחושה שאתה פשוט מתכונן להקים בית כשר ונאמן בישראל.... אישית אני חושב שמקום כזה הוא קרש קפיצה רציני לכל בחור (מתחזק, מסורתי, דתי) והכלים, ההשקפה וההדרכה שהוא מקבל הם הכרחיים לכל מקום שילך בעתיד ובכל דרך שיבחר. בן אבוקרט
 
 
שמי דודי ואני משוחרר משירות צבאי מזה כעשרה חודשים. אני בא מבית מסורתי והתחלתי להתחזק לפני כשנתיים. לפני כשלושה חודשים הכרתי את הרב מאיר גואטה שהציע לי ללמוד בישיבה. בהתחלה היו לי ספקות וחששות, ואחרי צעד נבון נעניתי בחיוב והתחלתי ללמוד בישיבה. הכרתי פה סגנון לימוד מאוד חוויתי ומעשיר בידע. כמו כן רמת האמונה שלי גברה ונמצאת ברף עליון... מצאתי פה את מה שחיפשתי - אהבת הארץ, הקניית ערכים חיוביים והגברת הקודש בחול... והכל באווירה טובה. דודי מור
 
 
אנו שואפים לבנות בית מדרש מלא שמחה וחיים, בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל המשלב את יחודיות מסורת המזרח, ונותן מענה לחבר'ה המתלבטים על המשך דרכם בחיים.
לפרטים: הרב מאיר גואטה 054-3331334
 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת