עלון דרך אמונה 80
פירות האדם
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
האבות - "פירות האדם"
 
  • למה אתה חושב שצריך להזדהות עם אותן דמויות המוצגות בתורה, אותם אבות? מה יש לי לחפש אצל איש שגר באהל ומסתובב במדבר? מה הוא יכול להוסיף לי במציאות שלי, בתרבות המודרנית ובקצב המסחרר בהם אני חי? מבחינתי האבות זה היסטוריה...
  • אתה חושב שכל האביזרים וכל הטכסיסים שהאדם מצרף לעצמו הם משנים משהו ביסוד האישיות ובמידות שלו? אתה חושב שהאנשים של ימינו יותר איכותיים מפעם בגלל שהם שולטים יותר על הטבע בזכות הטכנולוגיה?
  • את זה לא אמרתי, אבל קשה לי לראות איך אוכל ללמוד מוסר מאנשים שלא מתמודדים עם האתגרים של ימינו!
  • אתה חושב שהיצרים, הקלקולים, התאוות, השחיתויות, הרשעות, השנאה, האכזריות, רדיפת הכבוד, הזימה ... הכל התחיל בדור שלנו?
  • ברור שלא...
  • דע לך, שחוץ מהתפאורה החיצונית, האדם נשאר אותו אדם בכל הדורות, עם אותם היצרים, וגם עם אותן השאיפות להיות קשור אל הטוב אצל המעולים שבכל דור.
  • אז מה מאפיין את האבות עליהם מספרת התורה?
  • האיכות... איכות האדם מאפיינת אותם. אברהם אבינו לא רק התחיל את תהליך הולדת האומה, אלא הציג בפני הדורות את האדם המתוקן, לו חיכתה האנושות מאז תחילת הופעתה...
  • לא הגזמת קצת?
  • הרב קוק כותב שמה שכתוב לפני העקדה "ויהי אחר הדברים האלה", הכוונה לא רק אחר האירועים הסמוכים לעקדה, אלא אחר כל מה שקרה מאז תחילת התורה! כאילו כתוב "ויהי אחר כל מה שקרה מאז בריאת העולם, האלוקים ניסה את אברהם וכו'"!
  • ומה זה אומר?
  • זה אומר שהדבר המשמעותי ביותר שקרה לאנושות מאז בריאתה, זה שהופיע אברהם אבינו במציאות...
  • נשמע קצת בומבסטי, לא?
  • צריך אכן להבין למה, אבל זאת האמת!
  • אז תסביר למה אברהם כל כך משמעותי?
  • עד אברהם האנושות לא ידעה אם אכן יש תקוה שיצמח ממנה אדם ישר ומתוקן במידותיו בשיא האפשרית, שכל מעשיו הם אמיתיים ונטולי מחשבות אינטרסנטיות. אדם שמעשיו הטובים אינם נובעים ממניעים של רווח אישי או תועלת פרטית. אדם שיחזיר לאנושות את האמון באדם, את האמון בגודל הרוחני שלה...
  • לא מובן.
  • אתן לך דוגמה. נגיד שלקצין יש מחלקה גרועה, וכאשר הוא צועק תחת אש למחלקה שלו "קדימה הסתער", הוא היחידי שרץ... לחיילים שלו אין די אומץ. אך הוא נזכר שגם הוא, לפני שהוא סיים את קורס הקצינים, לא היה בדיוק ממהר לרוץ ראשון... התפקיד, האחריות, המעמד הם ששינו אותו וגרמו לו לרוץ ראשון...
  • ומה אתה רוצה להוכיח מזה? זה מצויין שהוא השתנה בגלל התפקיד!
  • לא אמרתי שזה לא טוב, רק יש חיילים שקמים ורצים ראשונים בלי להיות קצינים, מתוך טוהר מידות ויושר פנימי. אדם שעושה מעשה טוב בגלל מעמד חברתי או כל מניע אחר, אינו מוכיח על אישיות מעולה... הוא פועל מתוך "מה יגידו"... כל אדם אחר באותו מעמד חברתי היה פועל באותה מידה. אין לנו ראיה שישנו אדם איכותי. יש רק אדם שמתבייש להראות בזוי בעיני אחרים, וללא מניע זה הוא לא היה פועל.
  • ומה עם אברהם?
  • הרב אומר ש"האלוקים ניסה את אברהם", הכוונה העמיד אותו במעמד כזה שרק אישיותו תפעל, ללא שום השפעת גורם חיצוני. אישיותו נטו! כדי שנראה מה זה אדם איכותי.
  • איך?
  • "ויאמר אליו אברהם!", דהיינו "תהא אברהם!". מסביר הרב שה' עשה מעין נס שעתה הוא יהיה "אברהם" ממש, דהיינו האיש נטו, מנוטרל מכל גורם אינטרסנטי. לא האברהם שנבחר למשימה הכלל-אנושית להפיץ את המונותיאיזם בעולם, ושפועל מכח המינוי הרם הזה, אלא אברהם האיש, כדי שנגלה את עצם אישיותו. והאברהם הזה מוכן למסור את הכל למען הופעת הטוב בעולם, מתוך בטחון שההתמסרות לפקודה האלוקית היא הדרך להביא את הטוב לעולם...
  • ומה אנו לומדים מהסיפור?
  • אנו לומדים שיש אדם אמיתי, הרי יש לנו נטיה לא להאמין ל"כוונות הטהורות" שמאחורי המעשים הטובים של בני האדם... תמיד אנו מחפשים את המניעים האינטרסנטים. כשחבר שמזמן לא דיבר איתך מתקשר, והוא מתחיל לשאול בשלומך, מהר מאוד אתה שואל אותו: "תכל'ס, למה אתה מתקשר?"...
  • למעשה אנו לא מאמינים שישנם אנשים טהורים שפועלים לשם שמיים...
  • לכן התורה מספרת לנו על אברהם, ועל יצחק ועל יעקב. אלו אנשים ישרים לגמרי, המחזירים לנו את האמון באדם, באדם שפועל מתוך טוהר מידות באמת, ומתוך כך מציב בפנינו אתגר להיות גם אנו אנשים אמיתיים, טהורים באמת, דבקים בטוב מתוך תשוקה לטוב וללא שום נגיעה אישית... אתה מבין, בזכות האבות יש לנו תקוה להיות בעצמנו אנשים איכותיים באמת! להיות "פירות אדם"...   
(המאמר מבוסס על פירוש העקדה בעולת ראיה)           
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
אישיות של מנהיג
 
על סדר יומננו הציבורי, במיוחד בעת הזאת, אנו נדרשים לשאלה מי הוא הגורם הראוי להיות מנהיג? מהן התכונות הנדרשות כדי להנהיג אומה וחברה? התשובה לשאלה קריטית במיוחד בעתות מצוקה מדינית, חברתית, כלכלית, או בעת מלחמה ח"ו. המנהיג הראשון המתואר בתורה הוא יוסף. אבות האומה אברהם יצחק ויעקב הנהיגו משפחה גדולה וחשובה. רבים נספחו אליה, אבל הנהגתם נבעה מכוח מעמדם כ"אבי המשפחה". יוסף מנהיג אומה מצרית בשעותיה הקשות, וגם מנהיג משפחה בתקופת מעבר לקראת היותה עם, לא מכוח מעמדו הביולוגי, אלא מכוח כישוריו ומעשיו ובעזרת ה' כמובן. הפגישה הראשונה עם יוסף היא כבעל חלומות, חלומות של גדלות, בהם הוא רואה עצמו כמנהיג המשפחה, כמי שנועד לגדולות (שמש וירח משתחווים לו). בתמימות של נער הוא מספר על חלומותיו לאחיו ואביו וזוכה לביקורת מכולם. אבל חלומות אלו מלווים אותו לאורך כל מסלול חייו המפותל והמסובך, ונותנים לו את הכוח להמשיך ולפעול מתוך אמונה ברורה שהחלומות סופם להתגשם. במושגים של ימינו היינו מגדירים אותו כבעל הערכה עצמית גבוהה, שאינה זהה לגאווה, אלא מהוה כוח דוחף לעשיה וללקיחת אחריות, שאינו תולה כישלונותיו באחרים, אלא רואה בהם הזדמנות לעשיה חדשה. יש ליוסף כריזמה: "יפה תואר ויפה מראה", "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (בראשית לט, ג-ו). על כן, כבר בתחילת דרכו בעולם העבדות הוא מגיע לבית שר הטבחים ואף משמש כמנהל הבית. בבית זה עומד יוסף בפני המבחן הראשון בחייו. עד עתה חייו נוהלו בידי אחרים, אביו, אחיו, מדיינים וכדו'. הוא צריך להחליט האם להיענות לחיזוריה של אשת פוטיפר. הוא איש צעיר, רחוק מביתו, אין לו אישה, והניסיון גדול. בגמרא ובמדרשים (סוטה לו ע"ב, ילקוט שמעוני וישב קמה, קמו) מתואר שיוסף היה על גבול הכישלון. בכוחות נפש אדירים, מתוך מודעות לייחוסו המשפחתי ולתביעה מממשיכי הדרך לחיים של קדושה, הוא נחלץ מן הניסיון בשלום, ובמחיר אישי יקר מאד של שתים עשרה שנים בבית האסורים. בשעת סירובו לאשת פוטיפר מדגיש יוסף שני נושאים: "ולא חשך ממני כי אם אותך באשר את אשתו", "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים (בראשית לט, ט). אם אכנע ליצרי, אבגוד באדוני. זו תהיה חוסר נאמנות וכפיות טובה מחד, וחטא לאלוקים מאידך. הדרך להנהגה חייבת להיות בדרך ישרה, בנאמנות ובקדושה. מאז, יוסף במסורת שלנו הוא "יוסף הצדיק". האיש הנאמן והמוכשר מצליח גם במחשכי בית הסוהר. אין ייאוש כלל. אישיותו גורמת לאנשים להאמין בו, לפתוח בפניו את צפונות הלב וחלומות כמוסים. בכל מקום ובכל מצב שם ה' שגור על פיו. גם בעומדו לפני פרעה, המחשיב את עצמו לאלוקים, מתקיימים בו דברי חז"ל כפשוטם - כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים (ברכות ו ע"ב). שיטתו הכלכלית בהנהגת מצרים בעת המשבר יש בה כישרון וחכמה נפלאה. רבים ניסו לפענח את השקפת עולמו הכלכלית. לעניינינו נשים לב לנקודה אחת - בהתעצם הרעב, מציעים אנשי מצרים ליוסף לקנות את אדמתם ואת עצמם לעבדים לפרעה. יוסף קונה רק את אדמתם ולא פוגע בחירותם. "אולם יוסף שנא מאד קניין העבדות להיות שליט באדם לרע לו" (משך חכמה, בראשית מז, ט). יוסף חווה על בשרו מוראה של עבדות, אין הוא מנצל את השררה והסיטואציה המיוחדת על מנת לעשות לאחרים את אשר שנוא עליו. במושגים של ימינו הנהגתו היא הנהגה שיש בה רגישות חברתית. חלומות יוסף מתגשמים כאשר יעקב ומשפחתו מגיעים למצרים. יוסף לא שוכח לרגע שכל המאורעות הם הנהגה אלוקית. "וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ" (בראשית מה, ה). גם כשיעקב כבר אינו בחיים, אין ביוסף אפילו קורטוב של נקמנות וסגירת חשבונות. באחרית ימיו, אחרי שנים רבות של שלטון במצרים, אין הוא שוכח מאין הוא בא, ולשם מה הוא שולט במצרים -  הוא מבקש מאחיו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל בבוא היום. אמירתו "פקוד יפקוד אלוקים אתכם" (בראשית נ, כד) הפכה להיות סיסמת הגאולה. אמונתו שיגיע יום פקודה הזינה דורות רבים, והכשירה את הלבבות למנהיג הבא... משה רבנו – עליו נאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג, יט), ועל כך דרש הגר"א שמשה לקח את "עצמיוּתו" של יוסף כדי להנהיג (עיין קול התור פ"ב, בחינה קי).
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
 
 
באיזו טבעת מקדשים אשה?
 
שאלה: אנחנו עומדים להתחתן עוד מעט – ואנו רוצים להתחתן עם טבעת נישואין יפה ומיוחדת. איזה טבעות מותרות?
 
תשובה: מעיקר הדין אפשר להתחתן בכל דבר ששוויו פרוטה, ובמשניות כבר כתוב "התקדשי לי בתמרה זו" (קידושין ב ע"א). אם אדם רוצה לנהוג כך הוא יצטרך לעיין היטב בשולחן ערוך (אה"ע ס' לא) לגבי הרבה פרטים – ואתן דוגמה אחת. אדם הרוצה לקדש אשה ב"במבה", שיאמר לה "התקדשי לי ב'במבות' אלו", ויתחיל לתת לה במבה אחר במבה, שהרי יצטרך לתת לה כמה וכמה פריטי במבה עד שיגיע לשווי פרוטה – מה הדין אם היא אוכלת כל אחד מהם ברגע קבלתו, מבלי להמתין עד שתקבל סכום במבה השווה לפרוטה? האם אחרי קבלת כל הבמבה הם נשואים, למרות שהיא כבר אכלה את הראשונות? (עיין שם בסעיף ו).
אבל כל זה לא מעשי, שהרי כבר כתב השולחן ערוך (שם, כז, א) "נוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר". הגר"א שם מפנה לתיקוני זוהר (תקונא חמישאה [דף יט ע"א]), שמזכיר שמקדשים בטבעת מפני שרומזת על האות מ"ם סופית, כי אות זו מרמזת לדברים אחרים בחכמת הנסתר. ויש שנתנו טעמים יותר פשוטים, כמו התשב"ץ (ס' תסה) שכותב שהגימטריה של "טבעת" שווה לזו של "קידושין" (פחות אחד, מה שמקובל בכללי הגימטריה). יש שכתבו טעם אחר, שכמו שהטבעת עגולה ואין לה קץ וסוף כך הברית בין האיש לאשה היא ברית עולם שאין לה סוף. או אפשר שהטעם הוא לפי שהבעל מקיף את האשה כטבעת והיא חוסה תחת כנפיו, והוא סוכך עליה לשומרה מכל דבר רע (ע' ילקוט יוסף, שובע שמחות, א, ז, יד). ובספר החינוך (מצוה תקנב) כתוב "נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת".  לכן אין לשנות מנהג ישראל, שיש לו טעמים מן הנגלה ומן הנסתר, ויש לקדש אך ורק בטבעת. במיוחד בימינו שסימן טבעת הנישואין אצל אשה (ובכמה מקומות גם אצל האיש) הוא גדר לצניעות, שמראה שהיא נשואה.
אין לקדש בטבעת שיש לה אבן-טובה (שו"ע שם לא, ב), מפני שדבר שאין בקיאים בשוּמתו אפשר לטעות בערכו במידה רבה, וזה יכול להיות מקח טעות מצד הכלה, שתחשוב שהיא מתקדשת בדבר ששווה הרבה יותר מערכו האמיתי. לכן יש לתת טבעת עשויה מכסף או זהב לבד, בלי שום תוספות, ויש מדקדקים שתהיה זהב טהור או כסף טהור. לגבי מה עדיף - כסף או זהב, יש מנהגים שונים בין הקהילות (לדוגמה: בחב"ד משתמשים בזהב, בבן איש חי כתוב כסף), אבל מצד ההלכה אין הבדל.
יש שכתבו שלא תהיה חרוטה על הטבעת שום חריטה, כדי שלא תחשוב שהיא מתקדשת בשוויה של החריטה, שהיא פחות משווה פרוטה. אבל מצד שני יש פוסקים שכתבו שאין איסור בחריטה בכלל, והבן איש חי כתוב שהיה מנהג דווקא לחרות על הטבעת את האות ה"א (שיש לזה משמעות בחכמת הנסתר). נראה ברור שמה שעושים בהרבה טבעות היום, שחורטים קווים פשוטים, או סתם שפשופים כדי שהכסף יתנוצץ, אינו נחשב לחריטה כלל – וכל המחמירים מדברים על חריטה של אותיות או תמונות דוקא.
צורת הטבעת יכולה להיות רגילה ועגולה, אבל היא יכולה להיות גם בכל צורה אחרת. ואפילו כתבו אנשי הקבלה שיש עניין שהטבעת תהיה עגולה מבפנים (סביב לאצבע) אבל מרובעת מבחוץ, שזה "לסימן טוב ולמזל טוב, שלא יהיו שני הפכים חלילה, אלא יולידו זה מזה וזו מזו בהתחברות ויחוד כשר וקדוש בקדושה ובטהרה". (ספר טעמי המנהגים, לרב א"י שפרלינג, ע' תיב).
לכן אתם יכולים לעצב כל סגנון של טבעת שתרצו מכסף או זהב, רק שלא יהיו בתוכה אבני-חן, (ובעניין החריטה זה עומד במחלוקת – אבל בודאי מותר לכל הדעות לחרוט עליו אחרי הנישואין כל מה שרוצים). עצתי היא שאם אתם עומדים לעשות טבעת קצת לא רגילה, כדאי להראות אותו לרב מסדר הקידושין לפני החופה, כדי להימנע מדיון הלכתי (ואולי מביך) תחת החופה. – מזל טוב!
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
אל דרך בורמה
הג'יפים הישנים קרטעו בנתיב הקשה. חייבים להגיע לירושלים. חייבים! הימים - ימי המדינה - שבדרך. מאז נכבשו הכפרים שסביבה, דרך "באב אל-וואד" כבר אינה בעיתית עוד, המדינה הוכרזה ותחנת משטרת לטרון הבריטית (מוזיאון השיריון של היום) נתפסת על-ידי הלגיון הירדני. כביש ירושלים-תל אביב של אז עבר דרך צומת לטרון של היום, מכיוון רמלה, כך שהדרך לירושלים סוגרת ומסוגרת לכלי הרכב הישראליים, אין יוצא ואין בא, ושיירות האספקה של המזון והמים, התחמושת והדלק אינן יכולות לעלות. ירושלים במצור! אז מה עושים?? איך נפתרה הבעייה? – התשובה תלוייה כמובן באת מי שואלים. האגדה מספרת על שלושה חיילים מהגדוד השישי של הפלמ"ח ששהו בקריית-ענבים, ולחוצים לצאת הביתה לת"א היו, כשבוע אחרי הקמת המדינה ומלחמת השיחרור בעיצומה, הם ניווטו באישון-ליל מאיזור צומת  שורש של היום (הכפר סאריס של אז) דרך הכפרים הערביים בית-ג'יז (קיבוץ הראל) ובית-סוסין (מושב תעוז),עד שהגיעו לקיבוץ חולדה, ובכך למעשה... עקפו את משטרת לטרון האיימתנית! מנגד יש הטוענים כי סייר פלמ"ח וקציני מודיעין אחרים בעלי רמה ודרג הם שגילוה, לאחר שעלו מן השפלה ונפגשו באקראי בארבע לפנות בוקר עם קצינים אחרים שבאו מירושלים. ויכוח בין-דורי זה, הניטש עד היום בין צאצאי המשפחות עדיין לא מעיב על השמחה שבחשיפת מעבר אפשרי שיאפשר מעבר אספקה להצלת ירושלים ותושביה. אנשי "סולל בונה" נרתמו לפריצתה ההנדסית של הדרך הקשה, שבתחילתה היה קטע שלא ניתן למעבר משאיות, והלוחמים נאלצו לסחוב על גבם ובעזרת פרדות את הציוד הכבד שהובא מתל אביב, עד למשאיות הריקות שהגיעו מהצד השני, מירושלים. פריצת הדרך, שעוררה הדים ותחושת גאווה, ריגשה גם את העיתונאי האמריקאי קנת בליבי שסיקר את מלחמת העצמאות, שהעניק לה את השם "דרך בורמה" על שם הדרך שפרצו בעלות-הברית במלחמת העולם השנייה, בין הודו לסין, כדי לעקוף את היפנים. בין כך לכך הדרך, שאורכה כ- 10 ק"מ היה, שימשה לתקופה קצרה בלבד עד להסכמי רודוס בפברואר 49'  שהביאו לסיום המלחמה.
יפה ומרגש ללכת (או לנסוע) בקטע מדרך זו, שתחילתה ב"מצפה הראל", שבין הצמתים נחשון לשמשון. שלטי ההסבר ימחישו לנו במקצת את רוח התקופה, ונפסע בשביל המסומן עד לעיינות סוסין (מקום מפגש הסיירים), ששימשו גם לאספקת מים לירושלים הנצורה כחלק מ"קו השילוח". נמשיך ל"עין מסילה", הנראה כמו באר, ממנה שתו הלוחמים שהעמיסו המשאיות לירושלים. לאחר חצייתו של כביש 38 (ירושלים בית-שמש), נגיע ישירות לאנדרטת המח"ל הצמודה לו, ומשמשת לזכרם והוקרתם של יהודים מחוץ-לארץ שהתנדבו לתרום מניסיונם הקרבי העשיר, ובכך תרמו מאוד לקרבותינו במלחמת העצמאות. דרך יפה ורגועה, המומלצת לכל גיל ומזג-אוויר, שתחזירנו קמעה, ולו-לרגעים ספורים, להכרת תודה לתושבי הארץ וללוחמיה, בימי המדינה שבדרך.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
לֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם
 
דברי הנביאים האחרונים לפי מעלתם וקדושתם, עמוקים ונפלאים מדעתנו מאוד, דורשים התבוננות מיוחדת, במיוחד חזון נבואתו של ישעיהו בן אמוץ, שדבריו מופשטים ועמוקים. והנה בינות דבריו נמצאות לנו שתי נבואות קצרות המעמידות לנו את יחס הבנים והאבות בישראל באור מיוחד, מקושר לגאולת ישראל וישועתו.
"לָכֵן כֹּה אָמַר ד' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ" (ישעיה כט כב) – דברים אלו של ישעיהו אל בית ישראל פותחים בנחמה, לא עוד יבושו ישראל ולא עוד יחוורו פניהם ממבוכה, כי הבטחת ד' אשר גאל את אבותינו ממצרים, אשר פדה והציל את אברהם אבינו מאור כשדים, תעמוד לזרעם ולנו בעז"ה, להיות נגאלים וניצלים מן הגלות הקשה. אך לשון הפסוק הנאמרת ומסודרת לנו מאת הנביא ישעיה כתובה באופן הדורש ביאור – כך שאלו חז"ל בהגיעם לפסוק זה "וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם?" משמעות לשון הפסוק היא שכביכול בזכות יעקב ניצל אברהם, "יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם", והיכן ניצל אברהם בזכותו של יעקב? – וביארו לנו חז"ל במדרש – "רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר: אברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו לישרף וצפה אותו שלטון באיסטרולוגיאה שלו שהיה אותו האיש עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר השלטון כדאי הוא להנצל בזכותה - כך יצא דינו של אברהם מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו" (ילקוט שמעוני ישעיה שם).
אכן הסגולה העתידה לעמוד ולצאת מהגרעין הקדוש – אברהם אבינו, היא הסיבה לניסים ולנפלאות שנעשו לו ולזרעו אחריו. וכך בלשונו של הנביא ישעיה – "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ, וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח" (ישעיה שם כג כד) – כלומר הבנים העתידים לצאת מאלו האבות הקדושים על פי מעלתם וערכם, הם המבטיחים עמידת האבות והצלחתם. הניסים שנעשו לאבותינו וכל הישועות, הם בזכותנו שלנו, בזכות הדורות הבאים אחריהם, והם הגורמים למי שבז את רעיון הגאולה והמזלזלים בה, לסכור פיהם.
אך לא רק סגולת הבנים פועלת היא אצל האבות להועילם ולפדותם, בהמשך דבריו מברר הנביא ישעיהו שסגולה זו פועלת גם בכיוון ההפוך – כך פותח הוא נבואת נחמה אחרת, המבטיחה את הגאולה ומוודאת את התקיימותה – "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ד' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיה נא א-ב). הנביא עוסק בימי הגלות הקשים, שעה שרודפי צדק ואמת נמצאים מעטים, והשאיפה לשוב לארץ אבותינו לבנות ולהבנות בה נחלשת אצל הרבים. בשעה זו קורא הנביא לאותם יחידי סגולה מעם ד', זרע האבות הקדושים, לשאת מבטם אל אבותינו, אל אברהם ושרה וילדיהם, מקורות ראשיתה של האומה, סגולת הגרעין היסודי שממנו צמחה האומה הישראלית, לראות את כוחם ועוצמתם גם ביחידותם, כאשר באו לארץ יחידים בנו אותה והתרבו בה, בפועל הממשי, וגם בגבורת האמונה היחידית, שעל כן נקרא אברהם עברי – "ר' יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (לקח טוב בראשית – פי"ד), ומהבטת הבנים בעוצמתם של האבות כוחם לגבורת הפדות והגאולה שלהם עצמם, כפי שמסיים הנביא ישעיה עצמו מיד אחר כך שם – "כִּי נִחַם ד' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ד' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיה שם ג).
עוצמתנו הפנימית נמשכת מהדדיות זו, מחד ההכרה הנצחית בכישרוננו ובסגולתנו הנתונה לנו מאת אלוקינו, ומאידך הידיעה "עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ", מי הם אבות האומה אשר דרכם מאירה לנו את דרכנו שלנו, ועוצמתם היא מקור העוצמה הפנימית שלנו, רק מתוך חיבור זה שבין ערכם של האבות, וגודל כישרונם של בנים תבוא הגאולה וכמו שמובטחים אנו מפיו של אחרון הנביאים – "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ד' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם..." (מלאכי ג כג-כד).
 
 
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
דנה התחילה לצאת יחסית די מאוחר, אך כשזה סוף סוף קרה, העסק לא היה פשוט... הבחור הראשון אותו היא פגשה, על פי המלצת חברתה הטובה, לאחר כ-20 דקות בפגישה הראשונה (שהיתה גם אחרונה) קיבל שיחת טלפון והודיע שהוא חייב "לקצר"... למחרת הוא לא טרח אפילו לחזור אליה ולהתנצל, או סתם להודיע שאינו מעוניין... לאחר הטראומה הזאת, מיותר לומר שלקח לדנה זמן רב לחזור למלאכת החיפוש. אך גם הניסיון השני לא היה מזהיר, בלשון המעטה. הבחור היה מאוד תוסס  ואימפולסיבי. הם נפגשו אמנם פעמיים, אך לאחר הפגישה השניה, הבחור הסביר לה בטלפון בתור "חבר שרוצה לעזור לה" שיש לה בעיה – הוא פשוט אמר לה "דוגרי" שהיא לא מושכת ולא מעניינת, וכדאי לה לעבוד על זה כדי לא לפספס את השעה בניסיונותיה הבאים עם בחורים אחרים... מאז, בכל ניסיונותיה, דנה מרגישה פחד בפגישות, היא לא רגועה, ואף לאחרונה אינה מסוגלת לבלוע שום דבר בפגישות, ולו כוס מיץ, והיא ממש פיתחה חרדה להיכנס לבית קפה – מה שהביא אותה להימנע מלצאת לפגישות... לאחר שחברותיה אמרו לה שמצבה כבר פתולוגי, היא הלכה לאבחון פסיכולוגי. הפסיכולוג הסביר לה שהחרדה מהערכה שלילית של הבחורים הביאה אותה לחשוב שיש לה רטיה מלאכול או לשתות בבתי קפה, ורטיה זו נהפכה אצלה ממש למצב נוירוטי (תחושת חנק), ולמעשה מדובר בהפעלת מנגנוני הגנה מהסוג "עיוות תפיסתי", על פיהם החרדה מבחורים מתורגמת לחרדה מאכילה ושתיה בבתי קפה. הטיפול (שיהיה ממושך) התחיל מיד -  הפסיכולוג ינסה לפתח אצלה הערכה עצמית חיובית, להביא אותה לקבל את עצמה בשלמות, כפי שהיא, להביא אותה להכרה שהיא בעצמה, על ידי פחדיה המוגזמים, פוגעת בסיכויי הצלחתה, לעודד אותה לנסות למצוא כוחות רצון חדשים מתוכה, שיעזרו לה להקל על תחושותיה. הפסיכולוגים מטפלים בדנה, אבל אנו פונים לבחורים החביבים דוקא: אתם נפגשים עם נפש עדינה ורגישה, יתכן מאוד שהתנהגותכם באמת מעידה על כך שעדיין אינכם מספיק מוכנים כדי לשאת אשה, אך זה אינו פוטר אתכם מהאחריות לא לפגוע בבחורה שנותנת בכם אמון בעצם הסכמתה להיפגש... חבל להביא בחורה נורמטיבית להזדקק לטיפול פסיכולוגי...
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
בין אדמה לארץ
לקראת ט"ו בשבט כדאי שנברר מה ההבדל בין המושג "אדמה" לבין "ארץ".
ממקורות רבים בתנ"ך ניתן ללמוד שהאדמה היא החלק העליון והחיצוני של הארץ, לדוגמא – האדם נלקח "עפר מן האדמה", כלומר הוא לא נברא מ"הארץ" אלא מהצד החיצוני שלה – מהאדמה. דוגמא נוספת מופיעה בספר שמואל א (ד, יב) כשמגיע איש מהמערכה המודיע על הילקח ארון ה' – הוא מגיע "ואדמה על ראשו", כלומר חול על ראשו - החלק החיצוני של הארץ הוא האדמה.
מתוך הדברים הללו אנו יכולים ללמוד על ההבדל בין ברכת "בורא פרי האדמה" ל"המוציא לחם מן הארץ" – הירקות וגידולי האדמה עליהם אנו מברכים "בורא פרי האדמה" הם פירות האדמה שגדלו ללא שורש בעומק האדמה, לעומת זאת הלחם שנוצר מהחיטה הוא הגיע מעומק הארץ – כפי שמופיע במקורות רבים בתלמוד ובמדרש (ירושלמי ברכות פ"ט סה"ב, תענית פ"א ה"ג; ב"ר פי"ג י"ז), שם מופיע שהחיטה שורשה בוקע מעומק חמישים אמה בתוך הארץ, ועל כן ההבדל בין ברכת פירות האדמה לברכת לחם.
 
טעמי המנהגים
ברכת "בורא נפשות"
ידוע שלאחר אכילת פירות שאינם משבעת המינים מברכים: "... בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי", מדוע מורכבת הברכה דווקא ממילים אלו?
צריך להבין כי ברכה זו נחלקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא "בורא נפשות רבות וחסרונן" – כלומר, אנו מודים לה' על כך שברא "נפשות רבות", אך גם ברא איתם יחד את כל מה שהיה חסר להם לקיום ("וחסרונן") – לדוגמא: מים. החלק השני הוא "על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי" – כלומר, אנו מודים לה' על כל מה שברא לבריות, גם על דברים שאינם הכרחיים וחסרים לקיומם, אלא להתענג בהם ולהבריא את גופם ("להחיות בהן נפש") – לדוגמא: פירות.
 
אמרי צדיקים
כי האדם עץ השדה
הרבי מלובביץ' לוקח את הפסוק "כי האדם עץ השדה" ומביא פירוש יישומי לחיינו – משימת המחנך והמנהיג היא הטיפול בדור הבא: "אמר הכתוב: 'כי האדם עץ השדה',  כרם ה' צבאות – בית ישראל, והפירות – הם הילדים, כבנים כבנות. ומה גדולה אחריות המנהיג והגנן אשר בידו מסר בעל הכרם כרמו, שלכן אמרו חז"ל שלימוד הילדים נקרא מלאכת ה', ומה גדולה זכותו אשר מנהו ה' לנוטר כרמו. ורואין אנו אשר כל הטבה ואפילו קטנה, בגרעין, גורמת יפוי ושבח רב באילן הצומח ממנו" (אגרות קודש, א, נ"ב).
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
פרוייקט הכשרה לעבודה בקריה למחקר גרעיני
לכבוד ט"ו בשבט ולכל מי שמחפש עבודה שעוסקת בגרעינים...
היחידה להכוונת חיילים משוחררים בשיתוף עם הקריה למחקר גרעיני נגב נותנים הזדמנות לכל המעוניין ללמוד מקצוע במגמת הנדסאי מכונות ולהיקלט לעבודה בסיום הלימודים.
בתקופת הלימודים מקבלים מימון של 100% בשכר הלימוד, מלגת קיום חודשית בכל מהלך הלימודים ומחשב נייד לכל מועמד שיתקבל לתוכנית.
תנאי הקבלה: תעודת בגרות מלאה, בריאות תקינה, שירות צבאי/לאומי מלא ותקין.
מי שיסיים בהצלחה ויגויס לעבודה בקריה למחקר גרעיני נגב ואינו מתגורר באזור ההסעות יהיה זכאי לסיוע בשכר דירה. העבודה הינה ללא משמרות וללא עבודה בשבת.
כל המעוניין להגיש מועמדות לקריה למחקר גרעיני נגב עליו לשלוח קורות חיים לפקס: 08-6568808 או במייל: yoavm@NRCN.ORG.il, יש לצרף תעודות.
 
 

גם בקמפוס גבעת רם... יש תורה אחרי צבא!
הכל התחיל לפני כארבע שנים, לאחר ששמנו מודעה באוניברסיטת גבעת רם על כוונתינו לפתוח שיעור לבוגרי צבא. במהרה קבלנו טלפון ראשון ... אך דוקא מבחורה! סטודנטית בקמפוס שהסבירה כמה זה חשוב לפתוח כאן שיעור לבנות. היא טענה שיש לה קבוצת חברות ושמבחינתן אפשר מיד להתחיל. וכך היה. פתחנו שיעור לבנות בבית המדרש המאולתר בתוך בית הכנסת השוכן בתוך המקלט של בניין פאפיק. אוירת לימוד התורה התחילה לנדוף כנראה החוצה, ובסופו של דבר הצלחנו לארגן איזה "שיעורון" של בנים גם כן. השיעור של הבנים אף פעם לא התרומם ממש. הגענו למסקנה שסטודנטים צריכים מלגות כדי להצטרף ללימוד קבוע, שהרי כידוע, בלימודי מדעי הטבע אין יותר מדי זמן מיותר - ואם אתה לא לומד את החומר, כנראה שאתה שוטף מדרגות כדי להתפרנס טיפה. אבל לא הצלחנו למצוא תורם שיספק את המלגות, ולכן העסק ירד מהפרק ושיעור (תרתי משמע) הבנים לאט לאט התנדף. את שיעור הבנות הצלחנו לקיים כשנתיים, אך כשהמארגנת החרוצה התחתנה ועזבה את הקמפוס, השיעור לא הצליח להמשיך מכח האינרציה, וגם הוא הסתיים. ואז היו לנו שתי ברירות: להגיד שלום לקמפוס או להתעקש בעיקשות לא מדעית ולנסות להציל משהו מקרן התורה בעולם המדע... החלטנו להמשיך! שמנו לב שישנם סטודנטים הקובעים עיתים לתורה בחברותות פה ושם בקמפוס, וחשבנו שאם תהיה להם כאן, בתוך בית המדרש, פינה נחמדה ללימוד, הם יעשו זאת פה. אחד ועוד אחד ועוד אחד... גם ללא תואר שני במתמטיקה אפשר להבין שזה מצטבר לקהל לומדים... שמנו כמה סטנדרים, כמה סטים של ספרים וגם פינת קפה קטנה, והנה לנו מקום סבבה לסטודנטים חרוצים המשלבים תורה בחיי האקדמיה, כל אחד בזמנו החופשי. נכון שהיקף הפעילות לא היה מדהים, אך חשנו שאנו שומרים על הגחלת... לך תדע, אולי יום יבוא? ואכן יום זה בסופו של דבר הגיע... על זה מספר אלי קינן, מסטרנט בפיסיקה יישומית: "הסיפור מתחיל באברך יקר בשם רפי כהן שאחרי שעמל בתורה שנים רבות בישיבת מיר המעטירה, הגיע ללימודי מוסמך בחוג לפיסיקה יישומית באוניברסיטה העברית. ההנגדה, כביכול, בין עולם עדין ורוחני של בית מדרש לעולם תחרותי של אוניברסיטה הובילה את רפי לאסוף בני תורה הלומדים עמו, ולגבש חבורה קטנה הנפגשת מדי שבוע ולומדת סוגיות "בין אדם לחברו". כיום לומדים פעמיים בשבוע, בימי ג' וה' בשעה 14:00, אחרי תפילת מנחה וארוחת צהריים קלה. אנו גאים על כי סטודנטים מהמסלולים התובעניים ביותר באוניברסיטה: הנדסת מחשבים עם פיסיקה יישומית, תכנית משולבת לפיסיקה וביולוגיה ועוד רבים אחרים, מוצאים זמן לעסוק בתורה. שותפיי למחקר, חובשי כיפות השמים, מעידים כי ההפסקה באמצע העבודה ללימוד תורה מועילה, כי אני חוזר אחריה עם הברקות שמקצרות את הדרך לתוצאות... מחלקת דת ומסורת באוניברסיטה ברשות מר אריה סלומון מסייעת לנו בפרסום בקמפוס, וארגון "תורה אחרי צבא" בראשות הרב אילן ציפורי מסייע באוירת בית המדרש שהיא יצרה כאן במקום, בארון הספרים מאובזר היטב ובריהוט בית-מדרשי, וגם בפרסום בעלונים. המתעניינים מוזמנים לפנות אלי – אלי קינן 050-8547440, eliezer.keinan@mail.huji.ac.il.
     
 
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת