עלון דרך אמונה 81
קבלת התורה מתוך רצון
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
קבלת התורה מתוך רצון
  • אני לא מבין למה על מתן תורה אמרו חז"ל ש"כפה עליהם הר כגיגית"?
  • מה לא ברור? הכוונה שריבונו של עולם חִייב את קבלת התורה ולא הציג את העניין בפניהם כאופציה.
  • נו, על זה אני מדבר. למה העם הזה קיבל את התורה בכפיה? יתכן שאם היו שואלים את האנשים, הם לא היו מסכימים להשתעבד לחוקי התורה...
  • יתכן, אך ריבונו של עולם רצה שנבין שהתורה כל כך מהותית, כך שהיא לא יכולה להיות תלויה ברצון שלנו לקבל אותה או לא. כמו תפקוּד האיברים החיוניים של האורגניזם, למשל.
  • אבל תכל'ס היה עדיף שבני ישראל יקבלו אותה מתוך רצון. זה היה מראה יותר על הזיקה שלהם לתורה!
  • חז"ל לימדונו שגדול המצוּוה ועושה מאשר מי שאינו מצווה ועושה.
  • מה הכוונה?
  • הכוונה שאם אתה מבקש ממישהו שאתה אוהב לבצע פעולה, יש בבקשתך משהו מעבר לעצם השגת הביצוע. לפעמים אתה רוצה את עצם הקשר בינך לבין מבצע הפעולה...
  • מה? אתה רוצה לומר שה' ציוה אותנו לקבל את התורה רק כדי שיהיה קשר בינינו?!
  • לא בדיוק. אני אומר שקיים קשר בין ישראל לריבונו של עולם מיסוד בריאת העולם, ומתוך קשר זה הם שייכים לתורה. ממתן תורה, הקשר הזה בא לידי ביטוי ממשי בעובדה שבני ישראל הם היחידים שמצווים לקיים את התורה. רק הם "מצווים ועושים". אתה מבין, אם זה היה תלוי ברצון, אז אולי עוד אומות היו רוצים...
  • כן, אבל אם אין ערך לבחירה הרצונית, למה אמרו חז"ל על פורים שהיהודים "הדוּר קיבלוה מרצון", כלומר חזרו וקיבלו את התורה מרצון הפעם!
  • בדור של פורים התחילה המציאות של קבלת התורה מרצון...
  • עכשיו אתה ממש מבלבל אותי! וגם סותר את דבריך הקודמים! אם אין ערך בקבלת התורה מרצון, אז מה המעלה בכך שחזרו וקבלוה מרצון?
  • טוב, צריך לעשות קצת סדר... לא אמרתי שאין ערך לקבלת התורה מרצון, רק אמרתי שריבונו של עולם לא רצה לתלות את קבלת התורה ברצונם הטוב של בני ישראל. ואין הכוונה שה' לא מצפה שנרצה בכל ללבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו לקבל את התורה, אלא שיש בעיה עם קבלת התורה מרצון. הרצון האנושי בא כתוצאה מהבנה אנושית, והכל תלוי אם כן במהות ההבנה. תינוק למשל רוצה עט כי אפשר לדפוק אותו על הרצפה והוא עושה רעש...
  • הבנתי את המשל. אתה אומר שאם התורה היתה מתקבלת מרצון, זה היה מוריד מערכה, שהרי ההבנה האנושית מוגבלת, ומן הסתם לא היו מבינים את ערכה, ולמעשה מה שהם רוצים זה לא מה שהיא באמת.... אז מה השתנה בפורים?
  • יש דור בו הרצון האנושי מתחיל להתעלות כל כך, עד שאיננו מוכן לקבל שום דבר ללא הבנה עמוקה.
  • מה, אתה רוצה להגיד שהדור של פורים היה עליון יותר מהדור של יציאת מצרים?
  • לא, אני אומר שבדור של פורים התחילה התקופה בה תתכן קבלת התורה מרצון חופשי, משום שבני ישראל הגיעו אז לשלב של בירור גדול על עצם הוויתם הלאומית. הם בחרו מרצון לא להיטמע בתוך הגויים ולחזור למעמדם הלאומי, לא כדור יציאת מצרים שיצאו משם בעל כורחם... מתוך כך גם בתורה, שהיא הרוח של ההוויה הלאומית הישראלית, הם יכלו לבחור מרצון.
  • ולמה אמרת שזו תחילת התקופה?
  • כי ברור שיש מדרגות גם בזה, וברור שמדובר בתהליך שהתחיל בפורים ונמשך עד הדור שלנו, ובעיקר בדור שלנו! דור השואף לממש את מלא המדרגה של קבלת התורה מתוך ידיעה ברורה ומתוך רצון מושלם. על זה הרב קוק מדבר ב"מאמר הדור". כיום יש לבני ישראל שאיפות גדולות לקבל את התורה מתוך הבנה ורצון... התורה ניתנה בכפיה כדי שנבין את ערכה האלוקי, אך עם הדורות, בני ישראל מתעלים ומגיעים למדרגה שרצונם הפרטי מתעלה כל כך, עד שבזכות ההתמסרות להויה הלאומית, ומתוך יראת שמיים, הוא נושק כבר ברצון האלוקי, ומדרגות של "עשה רצונך כרצונו" מתחילות להופיע... הכפירה של דורנו היא רק תהליך של בירור שמביא להעמקת הקשר ההכרתי שלנו עם התורה, ויאפשר את עומק ידיעתה וממילא את קבלתה מרצון מלא... כדאי ללמוד את מאמר הדור (בספר עקבי הצאן)...
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
קבלת התורה מרצון
לימדונו חכמים, שהתורה ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני בעל כורחם, בכפיה - הסמיכו זאת לכתוב :"ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז). אמר רב אבידימי... "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו, שם תהא קבורתכם" (מסכת שבת פח). קשים הדברים בכפליים - קשים להבנה וקשים להפנמה. קשים להבנה מפני שפשטי המקראות מלמדים שישראל באותו הדור השתוקקו לשמוע דבר ד', עד שהעבירו על המידה והקדימו נעשה לנשמע. מדוע צריך לכפות במצב שכזה? קשים הדברים להפנמה ולהזדהות, מפני שהלב מתקומם כנגד כל כפיה שבעולם. כפיה של איש על רעהו ואיש על רעיתו ועם על עם וגם אלוקים על אדם. כשם שאיננו רוצים לאהוב את נשותינו מתוך כפיה, כך איננו רוצים להרגיש כפויים לאהוב את אלוקינו ולשמור מצוותיו. מתאים לנו יותר, שיהיו הדברים נובעים מבחירתנו החופשית.
חכמים הרגישו בקושי שבתיאור זה של מעמד הר סיני והוסיפו שם בגמרא לומר: "מכאן מודעה רבא לאוריתא". והפירוש הוא שהתורה ניתנה בכפיה, ולכן אי אפשר יהיה לבוא בטענות לעם ישראל ביום בו יחליטו שאינם רוצים בה, כיוון שלא מרצונם קיבלוה. ללמדנו שהקשר הרצוני עם התורה לא יכול להיות קבוע!
נלך בעקבותיהם של חכמים בהבנת משמעות הכפיה. הכפיה היא ביטוי לערך המוחלט של הקשר שבין התורה ובין ישראל ובאמצעותנו לכל העולם כולו. אין מציאות של חיים ושל עולם ללא קבלת התורה, ולכן אם לא נקבלה שם תהא קבורתנו.
מפני שכך, מפני שאי אפשר אחרת, אנו כל כך משתוקקים ורוצים עד שמקדימים נעשה לנשמע. אפשר להמשיל זאת לרצון האדיר של כל אדם בריא לחיות למרות שבעל כורחו נולד.
באיזה אופן כפה הקב"ה את התורה על עם ישראל בהר סיני? מהו הנמשל לכפיית ההר כגיגית? "פירוש שהראה להם כבוד ד' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ד' והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה" (משך חכמה שמות שם). ההתגלות במעמד הר סיני יצרה מציאות ודאית בליבותיהם, שאינה מאפשרת להם להתעלם מנוכחות ד' בבריאה, והכרחיותה של התורה לקיומה, מעין ודאות הקיום של עצמנו. על מציאות זו אמרו חז"ל, שיש כאן מעין הערת אזהרה, כיוון שהנכונות וההתמסרות לקבלת התורה נובעת מעוצמת ההתגלות בסיני, והיא לא תתמיד. זה יהיה פתח לנפילות ולחולשות.
הוסיפו חז"ל ואמרו בגמרא (מסכת שבת שם) שבימי מרדכי ואסתר חזרו וקיבלו ישראל את התורה מרצון. הראיה לכך, שהוסיפו וקבלו על עצמם מצווה חדשה - מצוות קריאת מגילה. תקופת מרדכי ואסתר מוגדרת כתקופה של הסתר פנים: "אסתר מן התורה מניין? שנאמר 'אנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'" (דברים לא יח, מסכת חולין דף קלט ע"ב). בתקופה זו כבר אין נביאים בישראל, אין בית מקדש, שכינה בגלות, ועל כל זה גזירות השמד של אחשורוש והמן. מציאות הפוכה מהחוויה, שחוו במעמד הר סיני, חוויה של קרבת אלוקים ודבקות לעומת תחושה של נטישה חס ושלום.
במצב הנוכחי. מרדכי בעוז רוחו ואמונתו קורא תגר על המציאות הקשה הזו, ובסופו של תהליך משיב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. לאחר קרוב לאלף שנים ממעמד הר סיני, הגיע לכלל בשלות בעם ישראל התודעה וההכרה של יד ד' הפועלת בהיסתוריה (הסתר י-ה). ממצב של ראית הקולות בהר סיני לראיית ההשגחה האלוקית בסתר רעם של פוליטיקת החצר וחדר המיטות של מלכות אחשורוש. החיים מתוך תודעה שה' נמצא בכל מקום ובכל זמן, היא קבלת התורה מרצון.
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
שאלה : למה אומרים "לחיים" כששותים כוס של יין?
תשובה: כבר בימי הגמרא היו נוהגים לומר "לחיים" בזמן השתייה. מסופר על רבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס שהביא אמר "יין וחיים לפה הרבנים" (ויש אפשרות שהוא התכוון להגיד "יין וחיים לפי דרכי הרבנים" - שבת סז ע"ב). אבל לא מוסבר שם למה אמר דווקא "חיים", חוץ מזה שזה סוג של ברכה (רש"י שם).
הסבר לאמירת "לחיים" נמצא כבר במדרש תנחומא. שם מסופר שכשבית הדין היה חוקר עדים בדיני נפשות, היו שואלים אותם "סברי מרנן?" זאת אומרת "איך אתם סוברים, האם הוא חייב מיתה או לא?", והעדים היו עונים  או "לחיים" או "למיתה". ואם באמת בית הדין היה צריך להוציא להורג אדם, היו נותנים לו קודם כוס של יין חזק וטוב ... ולכן, ממשיך המדרש, כשיש בידי שליח ציבור כוס של קידוש או הבדלה, הוא אומר "סברי מרנן" והקהל עונה "לחיים", כדי להגיד שהכוס הזאת תהיה לחיים ולברכה, ולא כמו הכוס של יין שמביאים לאלה שנהרגים (מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ב). או, בלשון ספר שיבולי הלקט, "והן עונין לו 'לחיים', כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא".
באופן דומה, יש שמסבירים שהגמרא (סנהדרין ע ע"א) אומרת שלא נברא יין אלא לנחם אבלים – ולכן עונים "לחיים", להראות שלא תהיה שתייה זאת שתיית אבלים, חס ושלום (ב"ח ס"סי קעד).
יש עוד טעם שמופיע בדעת זקנים מבעלי התוספות (פרשת שמיני, על הפסוק "יין ושכר אל תשת וגו'"). הם מסבירים שלפי דעה אחת, עץ הדעת בגן עדן היה יין, ולכן "נהגו העולם כשמברך בציבור אומר 'סברי מרנן' והם עונים 'לחיים'", כנראה להפוך את הקלקול שיצא מעץ הדעת לברכה.
באותו עניין, יש האומרים שמפני שהיין גרם קללה לעולם בימי נוח, על כן אומרים "לחיים", שהיין הזה לא יזיק לנו כלום, רק שיהיה לחיים. והם משיבים "לחיים", זאת אומרת "הלואי שתהיה לך אותה שתיה לחיים ולא להזיק" (ב"ח שם).
נאמר בשם החתם סופר שהיה מקפיד לא לומר "לחיים טובים", מפני שזה בגימטריא "קללה", אלא סבר שיש לומר "לחיים ולברכה".
לסיום, יש מחלוקת מתי לומר "לחיים" בסתם שתיית יין (לא בזמן קידוש או הבדלה), האם יש לברך תחילה ולטעום מעט, ורק אחר כך להגיד "לחיים", שהרי כבוד שמים עדיף על כבוד בני אדם (פרי מגדים מש"ז קעד, יא), או האם עדיף לומר "לחיים" לפני הברכה והשתייה, מפני שגדול כבוד הבריות (א"ר קעד, יז). למעשה שתי הנהגות אלו מקובלות. לחיים, לחיים!
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
אל חירבת טורה – נחל שורק
 
בימים אלו בהם מתחיל הטבע להתעורר מתרדמת החורף, השקדיה כבר מזמן פורחת והשמש אכן פז, זהו זמן מתאים לצאת לאחד המקומות המרתקים והמגוונים בהרי יהודה, שבחוצות ירושלים.
ט"ו בשבט מאחורינו אך סיפורנו היום שייך יותר לחנוכה. בעת העתיקה היו מספר דרכים שקישרו בין הים התיכון לבין ההר וירושלים וכולם מוכרחים היו לעבור בשפלה ומבצרים רבים נבנו בה בשל כך. אך לא רק לספר בשבחו של הטבע באנו, אלא בגדולתו של האדם להפוך איזור פראי וטרשי לחווה חקלאית פורחת ומשגשגת! הנוסעים בכביש המחבר בין נס הרים לבית שמש ומערת הנטיפים, מלבד הנוף המבותר של נחל שורק המתפתל, לא יוכלו להתעלם מהר "שפיצי", מחודד טרשי ובולט מאוד, החשוף כמעט מצמחייה באיזור מוריק זה, שצד גם את עיניהם של אנשי משלחת ה-PEF הבריטיים שחקרו את ארץ ישראל בתקופת המנדט. זמננו קצר ומסלולנו מגוון ומדהים ולכן, לבאים מירושלים או מצור הדסה, נמשיך בנסיעה לכיוון בית שמש ונעבור את הכניסה למושב "נס הרים" ולאחר כמה מאות מטרים נחנה במפרץ הקטן והבנוי. נמצא את השביל המסומן ירוק ונרד בו בזהירות עד לחיבורו עם שביל הג"יפים המסומן שחור, בו נפנה שמאלה, ולאחר כמה מאות מטרים נפנה ימינה בסימון הכחול עד ל"אוכף" הגדול ורחב-הידיים שלמרגלות חורבת טורה. אך אל דאגה, כי לפני שנעפיל לפסגתו, יש לנו משימה מאתגרת והיא למצוא שם את בור המים הענק, את מערת הקולומברים הגדולה, את הגת המרשימה, את השוקת החצובה בסלע וחדי העין בלבד יחפשו גם את הגורן. כן כן, הכל נמצא שם (ברדיוס של עד 100 מ") ומסתתר תחת עצי האלון והאלה שבמקום. בערבית נקרא המקום "חירבת סעמונייה" (שמעון) או "טיטורא" (= הר), על שם צורתו המחודדת, המזוהה עם הישוב הקדום "טור שמעון" וייתכן ונבנתה על ידי הכהן הגדול שמעון החשמונאי, בנו של מתתיהו, לצורך הגנה על עצמו וכשליטה על הדרך העולה ההרה. הגמרא במסכת תענית מספרת על גמילות החסדים והעושר שהיו שם, ובכל ערב שבת היו מוצאים ממנה כ-300 חביות (כלים מיוחדים ללחם ואוכל) עבור אותם שהיו עובדים ומלקטים בשדות העיר. את חורבנה של העיר על ידי הרומאים מייחסים חז"ל למשחקי הכדור שהיו נערכים שם בשבת, ומקור אחר מספר על 985 הישובים (!) ו-50 המצודות שהוחרבו שם בימי מרד בר כוכבא. ניתן להניח שחורבת טורה הייתה אחת מהן. מי שמצא את המתקנים החקלאיים החבויים אז שירשום לעצמו נקודה, יטפח על שכמו וימשיך בסימון הכחול מזרחה, עד לחיבורו עם הסימון הירוק, בואכה למבנה ה"ציון" המרשים של דאר א-שייח, שבוסתן שקדים, זיתים ועוד סובבים לו. בדרך משם לכאן ישנו מעיין קטן וחסר שם רשמי, החבוי במערה קטנה, ששביל קטן ולא מסומן, הפונה ימינה שאורכו כ-15 מטר, מוביל אליו (חובבי האתגרים בהצלחה שיהיה לכם...).
למבנה המרשים של דאר א-שייח (שיש הטועים ומבטאים "דיר" שהוא כינוי השייך למנזר, במקום "דאר" השייך למסגד), סיפור משלו המיוחס לשייח אלג'אמילי למשפחת בדר, המפורסמת באיזור מקדמא-דנא, ושסיפורי ניסים נפלאות וגבורות מיוחסים לו, על שסחט מהאדמה את החלב שנשפך מכד היתומה שנשבר, ועל שהפכו את יינם של הנוצרים לחומץ ועוד... ובכל מקרה זהו השריד האחרון והמרשים שנותר במקום, המגן עלינו מהרוח הקרה או מקרני השמש היוקדת. נהנה עוד קצת מהמרגוע שבמקום ומשמורת הטבע ה"בראשיתית" הזאת.
כמה דקות של ירידה נוספת יובילו אותנו למבנה הנטוש של תחנת הרכבת "בר גיורא", שעברה כאן באפיקו של נחל שורק כחלק ממסילת הרכבת בין יפו לירושלים שנבנתה כאן כבר מ-1892! נחל שורק השוצף אותו, נחצה בגשר הברזל שמעליו, זורם לאורך כ- 70 ק"מ, עד שנשפך לים התיכון בסמוך לפלמחים, אך ראו איזה פלא, שלמרות הביוב המוזרם בו ריחו נעים ומימיו נקיים, זאת הודות ל"מכון טיפול שפכים שורק" הנמצא בסמוך. במגרש החנייה הקטן שבמקום נעלה על רכבנו הנוסף, ונמשיך להנות משמש הפז כאן, במקום קסום זה, שבחוצות ירושלים.
 
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם
בסיומו של ספר יהושע מוזכר מעמד ברית מיוחד שנעשה בשכם, מעמד ברית של קבלת התורה מרצון. באסיפת עם, מספר יהושע לישראל את הקורות אותם - "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ... בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם... וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר... וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב... וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם... וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם... וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים... וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם" (יהושע כד, א-יג). מטרת כל הכינוס הזה הוא לכאורה קבלת התורה מחדש, אלא שלמרבה הפלא בסיום דבריו, אחרי שיהושע מזרז את ישראל בקבלת המצוות ובהכרזת אמונה באומרו להם - "וְעַתָּה יְראוּ אֶת ד' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת... בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן", והעם כמובן עונה נחרצות - "וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ד'..."(שם יד-טו ושם טז). יהושע כביכול מסית את העם מלעשות כן, ומנסה להניא אותם מבחירתם זו, הוא פונה אליהם גלויות ומנסה לשכנע אותם בקושי האמונה - "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ד'..." (שם יט) והעם עדיין מתעקש לקבל על עצמו את הברית, ורק אחר כך יהושע כורת עימם ברית. בסיומו של דבר עונים ישראל ואומרים בלשון דומה למעמד הר סיני - "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ד' אֱלֹקֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (שם כד).
בהתבוננות בדברים, רואים אנחנו דבר מיוחד שהתחדש אצל ישראל באותו מעמד - קבלת התורה מרצון! כל הכינוס הזה בשכם מבחינתו של יהושע היה כדי לגלות ולברר את הרצון של ישראל בקיום התורה, ואת הבחירה החופשית שלהם בה, כמו שהוא אומר להם במפורש בדבריו - "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ד' לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים" (שם כב).
אחרי שבמעמד הר סיני נעשו ישראל ככפויים ומוכרחים "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" - "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת דף פח ע"א), הרי שנוצר מצב שיש מעין מודעה גדולה כנגד התורה שהיא כפויה עלינו ולא מרצון, ויהושע היה צריך לברר את הרצון שלנו בקבלת התורה, שהיא מתקבלת אצלנו מהכרה אמיתית וחופשית, מתוך אמונה שלמה ועמוקה, ולא מתוך הכרח וכפיה. רק אחרי שהתברר שבאמת ישראל רוצים ובוחרים בתורה, הסתיים המעמד ההוא בשכם, ונסתיימה תקופת הנהגתו ותפקידו של יהושע, תלמידו הגדול של משה רבנו. "וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא... וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ד' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (שם כה-כט), רק אז זכינו לסיום ימי הכיבוש והירושה, זכינו להיות - "עם חופשי בארצנו".
אומנם גם אחרי קבלת התורה הזו מרצון, בהמשך הדרך, פרשו ישראל מן התורה, עבדו עבודה זרה, וחטאו בחטאים חמורים, אך גילוי הרצון הזה שבתחילת דרכם בארץ ישראל, נשאר עֵד נאמן על אמיתות הרצון החופשי שלהם, ומתוך כך יכול היה הנביא יחזקאל להוכיחם אחר כך בחריפות – "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה... חַי אָנִי נְאֻם ד'.. אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ, לב-לג) - כלומר, כיוון שכבר קבלו ישראל את התורה מרצון, כפי שהתגלה במעמד הברית בשכם על ידי יהושע, הרי כבר נחשף והתברר רצונם האמיתי, והכפיה איננה כנגד הרצון, אלא היא בירור הרצון - "כופין אותו עד שיאמר - רוצה אני!", ממש כמו בהלכות גיטין למשל, כאשר הבעל מסרב לתת גט לאשתו, שאנחנו כופין אותו לכך, בהיותנו בטוחים שלבו הטוב של אדם מישראל ודאי לא רוצה למרר את חיי רעייתו באמת, ובודאי רוצה הוא לתת לה גט ורק יצרו מעכבו.
הרצון האמיתי והכנה שהתגלה בימי יהושע, הוא הקומה הראשונה בחשיפת רצונם של ישראל בשמירת התורה והמצוות ובאמונה באלוקי ישראל, בהמשך עוד התעמקה תודעת הרצון החופשי בימי מרדכי ואסתר, עת חזרו ישראל וקיימו וקיבלו עליהם את התורה שוב מרצון, אך קביעת היחס היסודי של הקבלה מרצון, על ידי פרישה מעבודה זרה וביטוי אמונה תמימה בד', נקבעה בישראל בימי יהושע, עת התקיים בהם בישראל - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ד'" (שמות ו, ח).
מקורות: רש"י יהושע כד,כב. שבת פח ע"א ותוספות ד"ה "מודעא". הרב אברהם רמר "מעבור הארץ". [קידושין נ ע"א בעניין כפיה ורצון ועוד].  
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
הפעם נפנה דוקא לנשואים הטריים ... הזוגות הצעירים בציונות הדתית מתמודדים כידוע עם מכלול של בעיות בניסיונם להקים את הזוגיות שלהם על פי דרכה של תורה. מלבד השאלות היסודיות של עצם החיפוש אחר דרכי ההתאמה בין איש לאשה, הם ניצבים מול אתגרי הדור - דור מיוחד בו חושך ואור משמשים בו בערבוביה. מצד אחד שאיפות גבוהות של קדושה ומסירות נפש למען הכלל, ומצד שני חשיפה מתמדת לתרבות "לא לנו" שמחלחלת ומגעת עד למעמקי התפיסות והעמדות שלנו וגורמת לבלבול גדול. אתם אכן צעירים, אך בקרוב מאוד אתם תהיו הבסיס האיתן של החברה הישראלית! בשלב המהותי הזה בחייכם, בתחילת דרככם כזוגות צעירים, יש עליכם לתת את הדעת לסוגיות הנוגעות במהות ובעמידות הקשר שביניכם. עמותת תורה אחרי צבא, במסגרת מפעל חוברות "בהמשך הדרך", יוצאת לדרך עם חוברת חובה (!!) לזוגות צעירים, בה תמצאו מאמרים הבאים ללבן סוגיות מהותיות בזוגיות של דורנו, והצעת מתווה הדרכה רוחנית-מעשית. נבחרו מגוון נושאים, הנוגעים לדעתנו בשאלות המרכזיות איתן בני הזוג מתמודדים, ואנו מקוים שמאמרים אלו יוסיפו לנו עוז וענוה ויתרמו לחיזוק התא הפרטי שלנו למען עמנו וערי אלוקינו! (ראו פרסום תוכן החוברת בסמוך). 
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
אמרי צדיקים
משנכנס אדר מרבין בשמחה
האדמו"ר מסלונים מציג הסבר מעניין ומזווית אחרת לשאלה – למה משנכנס אדר מרבין בשמחה? "עניין משנכנס אדר מרבין בשמחה שלא מצינו כמותו בשאר חגים וזמנים שעניינם מתחיל כבר מראש חודש. דהנה איתא (=מובא) מהרב הקדוש מרוז´ין זי"ע שפורים עוד יותר גבוה מיום הכיפורים, כדאיתא (כמו שמובא) בתקוני הזוהר שיום הכיפורים נקרא יום כ-פורים, וקטן נתלה בגדול. וכשם שמצינו ביום הכיפורים עשרת ימי תשובה כל שכן שלפני פורים צריכים עשרת ימי הכנה. וזה עניין משנכנס אדר מרבין בשמחה. כי הארת פורים מתחלת כבר מי"א אדר. כדאיתא (=כמו שמובא)... דמגילה נקראת בי"א וכו´, שמיום י"א כבר נמשכים ההארות של פורים והמגילה נקראת בעולמות העליונים. וכהכנה לזה יש עשרת ימי שמחה משנכנס אדר בהם מתחילה עבודת ההכנה להארת פורים הגדולה". (נתיבות שלום, מאמרי פורים, משנכנס אדר מרבין בשמחה)
טעמי המנהגים
הטעם הנשי למחצית השקל
כותב האלשיך הקדוש בפרשת כי תשא את הסיבה למחצית השקל, והוא מסביר כי מצוות מחצית השקל ניתנה במטרה לכפר על חטא העגל והרי ידוע שהנשים לא חטאו בעגל, לכן נותנים רק מחצית השקל ולא שקל שלם, כי אדם שלם הוא איש ואישה יחד.
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
קורס "שילדאים" בענף הבנייה
הגיע הזמן לבנות את הארץ!!! משרד הביטחון - היחידה להכוונת חיילים משוחררים, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל והסתדרות עובדי הבניין והעץ, בשיתוף משרד התמ"ת-האגף להכשרה מקצועית, פותחים קורס "שילדאים בענף הבנייה".
מועד משוער לפתיחת הקורס: אמצע מרץ 2012. מועד משוער לכנס הסברה: 29 פברואר, 2012.
הקורס מתקיים במכללת "מלט"ב" בשדרות ירושלים 101 חולון. משך הקורס הינו כ 3 חודשים, מידי יום בין השעות 16.00-8.00 ובימי שישי עד 13.00. בהמשך תינתן הכשרה מעשית בחברות הבנייה הקולטות. מימון שכר לימוד מלא + דמי קיום במשך תקופת הלימודים. שכר חודשי לאחר ההכשרה החל מ 6,000 ₪ לחודש. למתמידים שנתיים מענקים בגובה של 50,000 ₪. עבודה פיסית לרציניים בלבד. דרישות כניסה: 1.בוגרי 10 ש"ל ומעלה ; 2.מבחן כניסה בחשבון ובעברית ברמה של 10 ש"ל; 3.ועדת קבלה. להרשמה וקבלת פרטים נוספים, יש להעביר בהקדם פרטים אישיים: שם מלא, ת"ז, כתובת דוא"ל, כתובת מגורים וטלפון נייד - לפקס 03-7380908 או למייל haimash_tla@mod.gov.il.
רגע של עברית
עד כמה הפרסית השפיעה עלינו
חג פורים החל בחודש אדר קשור לפרס קשר ישיר, וכמו בימים ההם כך בזמן הזה, אנו בכל זאת הושפענו מהפרסים והשפה הפרסית חדרה לתוך העברית של ימינו. אמנם איננו שמים לכך לב כיום, אך ראוי שנדע ונכיר אילו מילים שכיחות שאנו משתמשים בהן, הגיעו מפרסית. לדוגמא: זמן, דת, פרדס, אזדרכת, בוסתן, בלגן, פיג'מה, קיוסק ועוד...
''פרק משנה יומי''
יחל מחזור ח' של לימוד הפרק היומי במשנה!
בפחות משנה וחצי של לימוד פרק משנה ליום זוכים להקיף שישה (!) סדרי משנה.
לוח לימוד מפואר יישלח בדואר חינם לכל דורש ופונה 052-7667474, 052-7667471 פרטים באתר  mishna.org.il


 
יום ישיבה לחיילים - דיווח
תודה לתורה אחרי צבא על יום הלימוד לחיילים הנפלא!
תודה לכל המארגנים של יום לימוד לחיילים של תורה אחרי צבא בשיתוף "תודעה יהודית" וחיל המודיעין!
שמחנו לשמוע את הרב הראשי לצה"ל הרב רפי פרץ, את הרב של חמ"ן הרב נתנאל דורני בדברי תורה וחיזוק. תודה מיוחדת לגיבור ישראל אהרון קרוב שבא להאציל מרוחו בדבריו המרתקים על "גבורה בחזית ובעורף".
חזק חזק ונתחזק! יישר כח! 
אתם מוזמנים ליום ישיבה לחיילים הבא בישיבת עטרת נחמיה בת"א ביום ראשון י' אדר "לקראת פורים". התחלנו להפעיל את התוכנית לחיילי ההסדר המשרתים בעורף!
(פרטים אצל יעקב 052-7710621)
 
סיפור גונן
הכל התחיל לפני קצת יותר משנה, כאשר החלטנו מספר זוגות צעירים המתגוררים בשכונת קטמון (ח'-ט') להתארגן ולהקים קהילה. התחלנו ממסיבת חנוכה צנועה בבית אחת המשפחות, ובהמשך קיימנו גם סדר ט"ו בשבט. עם הזמן הצטרפו עוד משפחות והקהילה גדלה. לאחר מספר חודשים, כאשר היינו כבר מאורגנים החלטנו לחפש רב שיעביר לנו שיעור. פנינו לארגון "תורה אחרי צבא" בראשות הרב אילן צפורי ולשמחתנו הרב אילן ציפורי בעצמו נענה לפניה ולקח על עצמו להעביר לנו שיעור פעם בשבוע. במקביל, פנינו אל הגבאי הוותיק של בית הכנסת "גיבורי ישראל" מר משה שיפמן בבקשה לקיים את השיעור בבית הכנסת. משה נענה בשמחה, ולאחרונה אף הצטרף בעצמו לשיעור. בין משתתפי השיעור יש סטודנטים במכון לב ובאוניברסיטה העברית, יש כאלה שסיימו את לימודיהם וכבר החלו לעבוד וגם כאלה שעדיין לומדים בישיבה. המקורות בשיעורים הם על פי רוב מכתבי הרב קוק, כאשר כל פעם אנחנו מתמקדים למשך מספר שיעורים בנושא אחר. לאחרונה התמקדנו באישיותם של האבות והאמהות עם דגש על יעקב אבינו המגלם באישיותו את תפקיד עם ישראל בעולם. השיעור מתקיים בקביעות בכל יום חמישי בערב בבית הכנסת "גיבורי ישראל" (בית הכנסת נמצא בכניסה לתיכון "גבעת גונן") בשעה 20:15. המעוניינים להצטרף מוזמנים בשמחה רבה!
למידע נוסף ניתן להתקשר לברוך: 054-6549772 או לשלוח מייל ל: baruchler@gmail.com
 
     
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת