עלון דרך אמונה 83

דרך ארץ קדמה לתורה

מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי

 

 

דרך ארץ קדמה לתורה

-          סוף סוף מגיעים לחג השבועות, לאחר ספירה של חמישים יום. ובאמת מה לדעתך עניינה של ספירה זו?

-          נו, אתה בעצמך אמרת את התשובה... הנקודה היא להתקדם מחג הפסח ולהגיע לחג השבועות, בו אנו מקבלים את התורה. וכדי להגביר את הציפייה, אנו סופרים את הימים. דבר ברור, לא?

-          אם הספירה הייתה של ציפייה, היא הייתה צריכה להיות הפוכה, כפי שסופרים בסוף השירות הצבאי... "עוד עשרים ותשעה ימים, עוד עשרים ושמונה ימים וכו'"... ובעומר אנו סופרים "היום שלושה ימים לעומר, היום ארבעה ימים לעומר וכו'"... ובכלל גם לא מובן למה אנו מזכירים את העומר בספירה, הרי את קורבן העומר כבר הקריבו ביום הראשון שלאחר הפסח, והספירה כבר לא קשורה אליו בכלל!

-          התשובה לשאלתך הראשונה נמצאת בשאלתך השניה...

-          איך?

-          כל הספירה היא עניין של התרחקות מיום הקרבת העומר: "היום אחד עשר יום אחר הקרבת קרבן העומר, היום שנים עשר יום אחר הקרבת קרבן העומר וכו'".

-          וכי למה סופרים כך?

-          בשביל להבין את העניין הזה צריך להבין את משמעות קרבן העומר, שהוא מנחה הבאה משעורה ולא מחיטה.

-          מה ההבדל?

-          מאכל השעורה מסמל את מאכל הבהמה, ולכן בא לרמז על המדרגה הנמוכה של האדם, ואילו מאכל החיטה מסמל את אכילת האדם.

-          ואתה רוצה לומר שכל העניין מרמז על כך שבפסח מדרגתם של ישראל מושווית למדרגת בהמה, ולאחר חמישים יום, במתן תורה, למדרגת אדם.

-          כן, אבל העיקר הוא להבין מהי המשמעות של עניין זה...

-          ומהי המשמעות?

-          המשמעות היא שבני ישראל ביציאת מצרים היו במצב נפשי ומוסרי נמוך מאוד, מצב שלא איפשר להם לקבל את התורה. חמישים הימים שבין פסח לשבועות הם ימי התעלות רוחנית לקראת קבלת התורה.

-          ועכשיו נחזור לשאלתי בעניין הספירה.

-          חכה, אני רוצה לעשות עוד הקדמה אחת...

-          בבקשה!

-          תקופת העומר המקשרת את פסח לשבועות היא תקופה של חמישים ואחד יום. גם בתקופת תשרי יש לנו חמישים ואחד יום...

-          איך?

-          כל חודש אלול עד שמיני עצרת, תספור, זה חמישים ואחד יום.

-          ומה זה אומר?

-          זה אומר שכנראה פעמיים בשנה יש ליהודי מערך שלם על ידו הוא עושה תשובה ומתעלה.

-          זה שעושים תשובה בחודש אלול ותשרי, זה ברור. אך מה עניין התשובה של תקופת העומר, ללא שופר וללא סליחות?!

-          אתה צודק שלא מדובר באותו עניין. התשובה של העומר היא תשובה של תיקון המידות הבסיסיות של האדם. עוד לפני שמתעלים לתשובה העליונה של היישרת כל האישיות על התורה ומצוותיה. אתה מבין? יוצאים מדרגת הגסות הבסיסית איתה לפעמים האדם דומה לבהמה וקונים את מדרגות האדם...

-          זו הסיבה שבספירת העומר סופרים דוקא את המידות, כגון "הגבורה שבחסד", "התפארת שבגבורה" וכו'?

-          רעיון יפה! כנראה שכן, שהרי בכל יום האדם צריך להתבונן על עצמו ולנסות לתקן את מידותיו הבסיסיות לקראת מעמד קבלת התורה. זו התקופה שקדמה לתורה, ההכנה האנושית לקראת קבלת המדרגה העליונה של התורה. זו עדיין לא התשובה שמתחילה מהתורה, אלא מכינה אל התורה. ועל כך אמרו חז"ל שדרך ארץ קדמה לתורה. זאת אומרת כדי שהתורה תרומם את האישיות, צריך קודם כל להיות בן אדם! אתה מבין אם אתה לא בן אדם התורה יכולה לההפך לסם מוות במקום סם חיים. לכן בחמישים יום שלפני מתן תורה עושים תשובה פשוטה.

-          ולמה לא סופרים לאחור, כפי ששאלת?

-          כשעולים לכיוון מטרה נשגבה, לא יודעים בדיוק לאן הולכים. מה שיודעים זה מאין התחלנו... אתה מבין? צריך להסתכל אחורה ולבדוק כמה השתפרת ביחס למדרגה הנמוכה שהיית בה ולשאוף להמשיך להשתפר... ולכן סופרים בטור עולה ולא בטור יורד.

-          למעשה יש לנו ארבעים ותשעה ימים לתקן לאט לאט את המידות כדי להיות מוכנים לקבלת השפעתה של התורה, ולאחר מתן תורה, רק אז מתחילים להתעלות מתוך מדרגות התורה. ולכן התשובה שתבוא בעקבות הקשר שלנו עם התורה, התשובה של תשרי, איננה רק תשובה של מידות בסיסיות, אלא תשובה של תיקון החיים על פי מצוות התורה, של תורה הבנויה על דרך ארץ...

 

דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית

 

תיקון המידות והעלאתן

 

נהגו ישראל מימים ימימה (לפחות מתקופת הגאונים) ללמוד מסכת אבות מדי שבת אחר הצהרים. בקהילות ספרד נהגו כך בשבתות שבין פסח לשבועות, בקהילות אחרות עד ראש השנה, או אפילו כל השנה כולה.

שבתות שבין פסח לשבועות, ימי ספירת העומר, בהם אנו מתעלים ומכינים עצמינו לקבלת התורה, סופרים הימים בהשתוקקות ליום המיוחד.

במסכת אבות מרוכזים ההדרכות המוסריות של חז"ל - הדרכות לתיקון המידות. "מאן דבעי להוי חסידא (הרוצה להיות חסיד) יקיים מילי דאבות" (מסכת בבא קמא דף ל). הדרך העולה להר סיני עוברת דרך תיקון המידות. ולכן דווקא בימים אלו אנו עוסקים במסכת זו, וכך כתב השפת אמת (שמיני תרנ"ג): "כי כפי בחינת הטהרה שנמצא בבני ישראל. זוכים לקבל הקדושה, שקודם קבלת התורה צריכין לתקן המידות ולהיטהר כדי שנוכל לקבל קדושת התורה, לכן יסדו מסכת אבות בימים אלו".

נוסיף לכך שבימים אלו שאנו ממעטים בשמחה מפני מותם של תלמידי רבי עקיבא, למרות שהיו תלמידי חכמים, לא נהגו כבוד זה בזה, ולכן לימוד התורה לא עמד להם ביום דין. אנו מתקנים זאת בשיפור מידותינו והליכות חיינו המוסריים.

"דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה ט, ג) - לא רק קדימה זמנית מפני שאבות האומה שהם מקור ההשראה למידות בעם ישראל, קדמו להופעת התורה, אלא קדימה מהותית. אי אפשר לזכות לקנין אמיתי של תורה ללא הכנה מוסרית, "שהרי משה רבינו ע"ה לא זכה להיות סרסור בין ישראל והקב"ה רק על ידי מידותיו היקרים" (תפארת ישראל הקדמה לפרקי אבות) – אהבת הבריות, אהבת האומה ועל הכל הענווה שהצטיין בה, שהיא אם כל המידות הטובות. הם שעשוהו מוכשר לקבל התורה בסיני רעיון זה איננו רעיון רוחני מופשט בלבד, אלא הוא הלכה למעשה וכך לשון הרמב"ם: "אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם. אבל אם הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהגין אותה בדרך ישרה... ואח"כ מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס" (הלכות תלמוד תורה פרק ד, הלכה א).

לא רק שאין תועלת בלימוד שלא מתוך מידות מתוקנות - נזק גדול יש כאן. חז"ל מדמים זאת לזורק אבן למרקוליס, שזהו סוג של עבודה זרה. יתכן שהלומד הוא מוכשר וחכם אבל תוצאת הלימוד לא תהיה תורה אלא עבודה זרה - משהו הפוך לגמרי. תורה לא נקנית רק בכלים אינטלקטואלים בלבד אלא גם בכלים נשמתיים. כל אישיותו של האדם נפגשת עם התורה והתורה מקבלת את צורת הכלי כשם שהמים מקבלים צורת הכלי, וכשהכלי איננו טהור, התוצאה שלילית. תלמיד חכם, שיודע ידיעה שכלית את התורה אבל מקולקל במעשיו הרי הוא מציאות של חילול השם.

בפרקי אבות יש ששה פרקים. חמשת הפרקים הראשונים עוסקים בעיקר במידות, בתקון החברה ובהדרכות מוסריות. הפרק השישי (שהוא תוספת ובמקורו אינו חלק מהמשנה) עוסק בערכה של התורה ולימודה וכך הוא פותח: "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה... אוהב את הבריות, משמח את הבריות... מלבשתו ענווה ויראה...".

וכי לזה זוכה מי שלומד תורה לשמה? הרי מידות אלו היו בלומד עוד לפני שלמד תורה לשמה הרי הם היו תנאי ללמידה ולהצלחה!

התשובה לכך היא שיש צורך במידות ומוסר לפני שלומדים תורה, ויש התעלות ושכלול שלהם עם לימוד התורה. שנינו במסכת אבות "אין עם הארץ חסיד" (פרק ב משנה ה). חסידות היא שלמות של מידות ואי אפשר להגיע אליה רק על ידי מוסר טבעי. יש הרבה אנשים טובים בעולם - יהודים ושאינם יהודים. אבל הנהגות מדויקות, ירידה לפרטי פרטים של עשיית טוב, חיבור עצמי של להיות איש טוב, חושב טוב ולא רק עושה טוב, לזה צריך עמל של לימוד תורה - שם פוגשים את ריבונו של עולם שהוא מקור הטוב והחסד.

"מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות וכו'" - סולם המידות המתחיל בזהירות ומסתיים בקדושה, יסודו בתורה.

בתמציתיות ניסחו זאת חז"ל כך "אם אין דרך ארץ אין תורה", זו ההתחלה, אבל בהמשך הדרך: "אם אין תורה אין דרך ארץ" (מסכת אבות פרק ג, יז).

 

שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג

 

ברכת "שהחיינו על משקפיים חדשות"

שאלה: קניתי משקפיים חדשות. האם אני יכול לברך שהחיינו? מצד אחד אני מאוד שמח שעכשיו אני רואה הכל ממש ברור ובהיר, וגם אני נראה יותר טוב (המשקפיים יקרות, וממש מתאימות לי). אבל מצד שני, אני לובש אותן רק מפני חולשת העיניים שלי, והלוואי שלא הייתי צריך אותן בכלל, הרי זה מעצבן להרכיב משקפיים.

תשובה: הקונה כלים חדשים מברך עליהם שהחיינו (שו"ע או"ח רכג, ג). לפי גודל השמחה שיש לאדם יש למדוד את חיובו לברך. לכן העני ששמח יברך במה שראוי לו, והעשיר במה שראוי לו. על פי זה, היום שאנו חיים בשפע, ברוך ה', על רוב הקניות שלנו לא נוהגים לברך שהחיינו. אבל על קניית דבר חשוב ומשמח, יש לנהוג לברך (למרות שיש פוסקים שאומרים שהיום בכלל לא מברכים על כלים או תכשיטים, ורק על בגדים חשובים – עיקר הדין הוא כדברי הגמרא והשולחן ערוך שיש אכן לברך על כל קניין חשוב שמשמח את האדם).

אבל בקניית משקפיים יש מקום לדון – הרי למרות שאתה מאוד שמח בהן, והן קניין חשוב שעולה הרבה כסף, מצד שני עצם הצורך בהן הוא דבר עצוב. מה הדין כשיש לנו שתי הרגשות מתנגדות? מצאנו בהלכה שמי ששחט בפעם הראשונה, מברך שהחיינו על הכיסוי, אבל לא על השחיטה, משום שמזיק לבריה (שו"ע יו"ד כח, ב). מכאן משמע שאין לברך על דבר שיש בו גם צד של צער. אבל מצד שני מצאנו שאדם שמת אביו, יש לו לברך גם "ברוך דיין אמת" על מיתת אביו, וגם "שהחיינו", על ירושת כספו. ויש עוד מקורות שקובעים שלפעמים כן מברכים למרות שיש גם עצב, ולפעמים לא מברכים מפני העצב.

יש מיישבים את המקורות האלו על פי היסוד הבא – כאשר אפשר להפריד את שתי ההרגשות, יש לברך, אבל אם ההרגשות מורכבות על אותו דבר עצמו, אין לברך. לכן, השחיטה היא גם מצוה, אבל גם מזיקה לבריות העולם, ואותה פעולה כוללת את שני האלמנטים, ולכן פסקו לא לברך. אבל במיתת אביו, המיתה גורמת צער, והירושה, שהיא דבר אחר מן המוות, גורמת שמחה (ע' שו"ת באר משה, ח"ה, סז). לפי זה, יש פוסקים שהכריעו שיש לברך על קניית אקדח, שזה דבר המשמח שנותן לאדם להגן על עצמו, וזה בנפרד מעצם הצער שיש בשימושו של דבר המקצר חיי אדם (הרב אבינר שליט"א, ב"כחיצים ביד גיבור", ח"א). [אבל יש שחולקים (שם – הרב רונצקי שליט"א, מחבר השו"ת) מפני שעצם האקדח הוא דבר שאינו מוסיף שמחה].

לפי זה, יש מקום לומר שיש לברך שהחיינו על המשקפיים, כמו שפסק בבאר משה (שם) לברך על שיניים תותבות. אבל מכל מקום אינו ברור – שהרי בעניין השיניים התותבות, עצם שימושן אינו כולל שום צער, להיפך, נעלם מהמרכיב אותו הצער שהיה לו על אובדן שיניו, והוא מתמלא שמחה על היכולת החדשה שלו לנגוס את מאכליו כמו מקודם, ולפעמים אפילו יותר טוב. אבל במשקפיים, כל זמן שבן האדם מרכיבן, למרות שהוא שמח שכרגע רואה יותר טוב מאשר בלעדיהן, עדיין יש הרגשת צער על הצורך להרכיב משקפיים בכלל, והרגשת ה"פחיתות" שיש בלבישת משקפיים לעומת אדם שרואה יפה בלעדיהן. ראייה לדבר - המספר הגדול של אנשים שמשלמים הרבה כדי לעשות ניתוח לייזר על מנת להיפטר ממשקפיים לגמרי.

לכן, מפני שיש עדיין ספק בעניין, אין לברך (במיוחד שיש אומרים שאין נוהגים לברך שהחיינו על קניית חפצים היום, ע' לעיל).

למרות זאת, ודאי יש להודות לה' על המשקפיים החדשות. לפיכך יש עצה אחרת. השולחן ערוך (שם, ד) פוסק לברך "מלביש ערומים" על בגדים חדשים, ומעירים האחרונים שיש ללבוש את הבגד החדש בבוקר ולהתכוון לצאת ידי חובה בברכה זו בברכת השחר. וכן על כובע, "עוטר ישראל בתפארה", ועל חגורה "אוזר ישראל בגבורה". עצתי היא, שבבוקר הראשון אחרי קניית המשקפיים החדשות, יש לכוון במיוחד להודות לה' עליהן בברכת השחר, כשמברכים "ברוך אתה ה' ... פוקח עיוורים".

דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר

 

מקל, תרמיל - ויבניאל שבגליל!

 

"כל הנחלים הולכים לים, והים איננו מלא" כתב החכם-מכל-אדם שמהתבוננותו הבין שלטבע אמנם אין סוף, אך התחלה יש לו! כדי להנות ממנו גם בתחילתו של הקיץ ניקח מקל, תרמיל – ויא-ללה לגליל!

סיורנו היום ישלב בין אתר טבע לאתר מורשת המצויים "על שפת ים כנרת, שם ארמון רב תפארת" (אליו נגיע בהמשך..). נחלי ארצנו זכו ל"חיים קלים" יחסית, משום שביכולתם לזרום לשני מקומות בלבד - מ"קו פרשת המים" ומערבה ישפכו הנחלים לים התיכון (כ-16 נחלים גדולים), ומהקו ומזרחה הם יזרמו לכנרת וים המלח (כ-15 נחלים). בתקופה זו של "החל חרמש בקמה" נצפין קלות לגליל התחתון, שבכלל, כך יצא, הוא איזור עלום יחסית מחד, אך מרתק ומפתיע מאידך. נחל יבניאל, או בשמו הקדום "וואדי פיג'אס" ("המעיינות") הוא נחל איתן, מאותם שמתנקזים לכנרת, ובשנים האחרונות זכה לעדנה הראויה לו, ולאורכו כמה פינות-חמד נעימות, שלאחת מהן נגיע היום. המיוחד בנחל זה, שמסלולי טיול רבים לאורכו, הוא בכך שהוא זורם מים כל ימות השנה ונשפך לקטע הדרומי של נהר הירדן, המוביל מים מהכנרת לים-המלח. הברון רוטשילד, שהשכיל להבין את חשיבות האיזור, רכש את אדמות בקעת יבניאל - עליהן הוקמו מושבות לתפארת. מי שימצא נחת לצד נחל הזורם תחת עצי אקליפטוס גדולים ועתירי צל, כל שעליו לעשות הוא לפנות מערבה בכביש 90, בקטע הדרך שבין צמח לטבריה לפי שילוט, אל אתר הירדנית וקיבוץ כנרת, ולהמשיך ישר עד שלפני שער הקיבוץ יראה דרך עפר המפנה שמאלה אל אתר "מרכבות הירדן". נחלוף על פני האתר ונמשיך לנסוע לפי סימון השבילים של "שביל ישראל", עד למפגשו עם הסימון השחור. שם נחנה ונרד לאפיק הנחל, במקום "קרחת יער" רחבה ומתאימה לפיקניק. כדאי שם לחלוץ את הנעליים ולשכשך במים. לפני שנחזור לכביש הראשי, הרי לכם עובדה מעניינת על "שביל ישראל" החוצה את הארץ לאורך כ-890 ק"מ (סימון שצבעו כתום-כחול-לבן), שבניגוד למלבני הסימון האחרים, המסומנים בשני פסי צבע לבנים ובאמצע פס צבע מסויים (כחול/ שחור/ ירוק/ אדום), צורתו מדורגת ולא מלבנית, אך ראו איזה פלא: השביל מסומן כך שההולכים בו צפונה יראו את הפס הלבן (חרמון) כשהוא כלפי מעלה (הסימון מדורג, כבר אמרנו) ואילו ההולכים בו דרומה יראו את הפס הכתום (מדבר) כשהוא כלפי מעלה, כך שהכחול (ים) תמיד יישאר במרכז... רעיון יפה, לא?

חוזרים לכביש 90, שם נפנה שמאלה, ולאחר דקות קצרות נגיע לבית העלמין המפורסם של כנרת, הטומן בחובו ממיטב האנשים שעיצבו את דמותו של העם היהודי בארץ בעת האחרונה. שם נוכל לצפות ב"דקל שפל צמרת" של רחל, וב"ארמון רב תפארת" של יעקב פיכמן, ואף לפקוד את מקומה של המשוררת בעלת העין-הטובה שהרבתה לכתוב ולספר בשבחם של ארץ ישראל ויושביה - הלא היא נעמי שמר, ואף לסור למקומו של איש-הסוד, ממגיני תל-חי וממפקדי "המוסד לעלייה ב'", ממייסדי ארגון הש"י של ההגנה וממקימי משרד-הביטחון, האיש עליו נכתב הספר "עלום ונוכח בכל", ששמו מתמצת את פועלו, שהרי כדי להנציח את בנו, גור, שנפל במלחמת השחרור, שינה את שם משפחתו - הלוא הוא שאול אביגור ("אבא של גור"). ומומלץ לשלב שם טבילה בנהר הירדן היוצא מן הים והולך אל הים, כפי שכתב המשורר "כל הכבוד לנחלים, כי הם יודעים לאן ללכת, והעצים והעלים, כי הם יודעים מתי תהיה שלכת". ושנזכה אנו, בני-החלוף, ללמוד ולהשכיל מההתבוננות בטבע ,היציב והקבוע, כמו נחל יבניאל ההולך אל הים, שאיננו מתמלא.

 

 

 

אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק

סעודת שלמה בשעתו

 

לרגע זכינו לטעום טעמה של גאולה שלמה, רגע היסטורי כמובן. ימי שלמה המלך, הם שהראו לנו דמותה ותקוותה של הגאולה הנחשקת ונחפצת לנו, אליה אנחנו מתפללים ובה אנחנו מאמינים. איך מתוארים הם ימים אלו בלשון הנביא? - "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (מלכים א ה א).

אומנם לא רק תוקף שלטונו של שלמה מלכנו, הוא המבטא את השלמות המשיחית ההיא. הפסוקים מתארים גם שפע רב חומרי וממשי המתבטא בשלחן שלמה העמוס כל טוב - "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח, עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים" (שם ב-ג). הנביא בלשונו מחבר בין רוב המזון והשולחן מלא השפע, לבין גבורת השלטון והשלום השורר מכח תוקף מלכותו של שלמה, וכך מציין הוא בדבריו שם – "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב, וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (שם ד-ה).

חז"ל גילו לנו ששולחן שלמה וסעודתו לא היו המפוארים שבדברי ימי ישראל, סעודת שלמה אמרו הם קטנה הייתה מסעודתו של אברהם אבינו, ומלשונה של הגמרא שמענו שכך היו מורגלים בשולחנם, בריבוי ובשפע גדול, שלושת אבותינו הגדולים (בבא מציעא פו ע"ב). גם לגבי רבי יהודה הנשיא שתוקף נשיאותו דומה היה במעט לשלטון אבותינו, מתואר לנו שלחנו שלא חסר מעליו צנון וחזרת כל הימים (עבודה זרה יא ע"א). אגב, במדרש ציינו חז"ל מציאות זו של צנון וחזרת בשלחנו כל הימים, חורף וקיץ לא ישבתו, כמיוחסת לסעודת שלמה בשעתו (תנחומא, יתרו).

מהי המעלה המבוארת בשולחן עמוס כל טוב, ובסעודה הטעונה עושר רב? – מעלה זו היא גם בכלליות מעלתה של הארץ הזו, ארצנו ארץ ישראל עליה נאמר - "כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח ז-ט). זו ברכת ד' לנו ושכר העולם הזה במילואו, להיות כל שפע ברכת העולם ניתן לנו לשלטוננו ולהנהגתנו, לשמשנו בעבודתו יתברך. כך מסיימת התורה את תיאורה על ברכת הארץ שם - "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ד' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (שם י).

זו המשמעות העמוקה הנוספת בהוראת חכמינו ז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה) "קדמה", לאו דווקא במובן של הזמן אלא גם במובן האיכותי, המכשיר ומכין את התורה למלוא הופעתה וגילוי ערכה, ודרך ארץ, היינו הארץ המוכנת לנו כפרוזדור סלול וישר להיות עולים בו במעלות הקדושה והטהרה אל הדבקות בד'.

כך גם לעתיד לבוא בעז"ה - "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם" (עמוס ט יג-יד), ולעומת מה שלימדונו בעלי המוסר בחוץ לארץ, בגלותנו הארוכה, ש"ככל שתוסיף הארץ ישוב יוסיף הדעת חורבן" (חובת הלבבות), יתקיים בנו ההיפך מזה - תוסיף הארץ בניין, ולעומתה תוסיף הדעת, דעת של תורה, בניין ועוצמה (חתם סופר בחידושיו למסכת סוכה).

הסדר הנכון הזה, של מילוי חומרי המשמש את הבניין הרוחני ולשמו הוא קיים, הוא המבטיח לנו את סיומם של דברי עמוס בנבואת התקומה והבניין שם - "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ד' אֱלֹקֶיךָ" (עמוס שם טו).

 

 

קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי

 

הוא כבר בן שלושים ושתיים, ועדיין לא ממש מצא את עצמו בחיים... נכון שהוא כבר כמעט מסיים תואר (רק נשארו כמה פינות קטנות לסגור, אתם יודעים... אמנם זה נמשך כבר הרבה זמן והמוסד לוחץ, אבל צריך רק למצוא את הזמן ואת הכח לזה...). וברור שהוא גם עדיין לא מצא את הזיווג שלו, אף על פי שהוא לא הרפה – זה פשוט לא הולך! לאחרונה הוא נכנס ללחץ ולתקופה של מתח נפשי שממש התחיל לשבש לו את החיים. אבל הוא ממשיך לצאת לפגישות שמציעים לו, למרות הכל – "באש ובמים"! "חייבים להתחתן ומהר"! אך הוא בעצמו מרגיש שבגלל מצבו הנפשי, הבחורות מיד בורחות ממנו, אף על פי שבתחילת הפגישה הראשונה הוא מצליח להעמיד פנים של "עסקים כרגיל", אך מהר מאוד הוא מתחיל להיות שקוף והבחורה מרגישה משהו חריג... אבל חייבים להמשיך להיפגש, ובקצב! "הרי אני כבר בן שלושים ושתיים ומאגר הבנות האיכותיות הולך ומצטמצם לו מיום ליום! אין ברירה...". לאחרונה הוא אף אימץ לעצמו שיטת פעולה חדשה – הוא כבר בתחילת הפגישה מסביר לבחורה שהוא עובר תקופה לא קלה במובן הנפשי, וגם מפרט את הסיבות, "אבל הכל תחת שליטה... אני צריך רק קצת זמן להתאפס על עצמי ואחזור לחיוניות שלי הטבעית...".

אז בחור יקר, דע לך - אף אחת לא תקנה את הסיפור הזה! זה נכון שבחיי הזוגיות בני הזוג מוסרים את הנפש כדי לתמוך רגשית בשני, ואף מוכנים בעת הצורך להיהפך למעין פסיכולוג שלו/ה, אך בזמן הבירור, כל בחורה מחפשת בחור יציב וכל בחור מחפש בחורה יציבה. ולכן, אם אינך יציב בשלב זה בחייך והדבר מורגש על ידי אחרים, אל תתחיל קשר אלא תתייצב! ובעיקר אל תחשוב שבחורה שאינה מכירה אותך תהא זו שתיקח על עצמה לטפל בך...

איך להתייצב? זו כבר שאלה אחרת – פסיכולוגים, קאוצ'ינג (אמון), עבודה עצמי, "ניקוי ראש" על ידי שינוי מקום... כל אלה ועוד הם עניין שצריך לעשות לפני שאתה פונה לבחורה על מנת לבקש ממנה שהיא תשתף את גורלה לגורלך! בהצלחה!

 

 

בהמשך הדרך / אורי פרידמן

 

רגע של עברית

לרגל החג

בימינו המילה "חג" כוללת כמה משמעויות שבעבר היו נפרדות ועם הזמן הן חברו להן יחדיו. כבר בלשון התורה אנו רואים כי קיימות רמות של "חג", כמו: רגל, מועד, מקרא קודש. לכן כדאי שנעשה סדר בין השמות ונבין מה מסמל כל שם. חג – הינו שם כללי ליום של שמחה (ובתורה הכוונה לשלושת הרגלים), ככל הנראה המשמעות המקורית הגיעה מהשורש ח.ג.ג בהקשר של "לחוג", "לסובב" מסביב למזבח, ומכאן גם שמו של קורבן "חגיגה". ייתכן שהשורש ע.ג.ג קשור לח.ג.ג (האות ע' ו-ח' מתחלפות) ומכאן המילה עוגה, במשמעות של עגול. רגל – שם מיוחד לפסח, שבועות וסוכות, בהן מצווה לעלות לרגל לירושלים. רגל במשמעות פעמים/זמנים. מועד – נאמר גם על ראש השנה ויום כיפור, שבהם מתוועדים בני ישראל לתפילה וקריאה בתורה יחד. מועד במשמעות "ועד". מקרא קודש – בשם זה נקראו גם ימי חול המועד המותרים במלאכת דבר האבד, אך הם "נקראו" (במשמעות: יוחדו) לעסוק בהם בדברי קודש, בתורה, בתפילה, בהלל ובהודאה.

 

טעמי המנהגים

זמן מתן תורתנו

בתפילת העמידה בחג שבועות אנו מוסיפים את המילים "זמן מתן תורתנו". לכאורה, מספיק היה לומר "זמן מתן תורה", מה מיוחד בכך שאנו אומרים "תורתנו"? דבר זה מוסבר בספר "דעת משה", בו נאמר שכל אחד מישראל לפי כשרונו ויכולותיו מקבל את התורה המתאימה לו, ולכן אין זה דבר כללי, אלא כל אחד ואחד מקבל את התורה לה הוא ראוי, על כן אומרים "זמן מתן תורתנו" - שלנו, של כל אחד ואחד.

 

אמרי חכמים

החיים מעל הכל

כידוע בהנחת ספרים על השולחן יש סדר לקדושה – נניח למשל "שולחן ערוך", ועליו גמרא ועליה חומש... כך גם בארץ ישראל, יש מעלות לקדושה – קודם ארץ ישראל כולה, אחר כך ירושלים, אחר כך המקדש, אחר כך ההיכל, אחר כך קודש הקודשים, עליו מניחים את הארון, בתוכו לוחות הברית והתורה... אז איך יתכן שמעל הכל מונחים שני כרובים בדמות זכר ונקבה!? אלא ללמדנו שקדושת החיים מעל הכל! קדושת הזוגיות בישראל על מנת להמשיך את הנצח היא היסוד והתנאי להופעת כל מדרגות הקדושה... זו בחינת "דרך ארץ קדמה לתורה" – כדי שהתורה תופיע צריך שיהיו יהודים!

רבי יוסף הכהן

 

טיפים לבוגרי צבא

השלמת 12 שנות לימוד ותעודת בגרות

הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים שמחים להודיע על שבמכינת הבוגרים באוניברסיטה העברית בירושלים נפתח מסלול מכינה ייחודי, בו יוכלו חיילים משוחררים חסרי 12 שנות לימוד לקבל תעודת גמר תיכון (תג"ת) של משרד החינוך לאחר חצי שנת לימודים בלבד!!, ולהמשיך את המכינה עד לקבלת תעודת בגרות מלאה. הלימודים במכינה מתקיימים חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:30-16:00 בקמפוס הר הצופים וימשכו במשך 4-5 סמסטרים (תלוי ברמת התלמיד). תלמידי המכינה זכאים למלגות שכ"ל ומלגות קיום בהתאם למצב כלכלי, מטעם משרד הביטחון, ויש באפשרותם להתגורר במעונות הסטודנטים שבאוניברסיטה במהלך לימודיהם. תלמידים יוצאי אתיופיה זכאים למלגת שכ"ל מלאה בנוסף למלגת קיום חודשית ולסיוע כספי במגורים במעונות. המכינה תלווה את תלמידיה לווי אישי, רגשי ולימודי, זאת לצד תגבורים ושיחות ייעוץ בשעות אחה"צ, במטרה למקסם את היכולות הלימודיות של תלמידיה ולאפשר להם לצאת עם תעודת בגרות המקנה כניסה לאקדמיה. תכנית הלימודים ופרטים נוספים באתר להכוונת חיילים משוחררים או באתר הפייסבוק של מכינת הבוגרים האוניברסיטה העברית.

 

הלימוד במעלה אדומים מתחדש!

בימי שלישי בשעה 21:30 בבית הכנסת "נוסח אחיד".

עם הרב אלי קפלן ראש הגרעין.

נושא : ספר מוסר אביך לרב קוק.

בואו בשמחה! לפרטים: ארנון 050-2620920 

 

 

ראיון עם הרב מאיר גואטה, ראש בית המדרש לבוגרי צבא בבית שמש

 

-                    מה מיוחד בבית המדרש לבוגרי צבא בבית שמש, שאתה עומד בראשו?

-                    חיבור לחיים... אנחנו מאמינים שכדי שהתורה תעצב לנו את החיים היא חייבת להיות מחוברת לחיים. החל מהלכות כשרות המטבח והבית ועד יסודות אמונת ישראל.  מלימוד גמרא בבקיאות ועיון ועד לימוד פיוטים וטעמי המקרא. והכל מתוך תורתו הגדולה של מרן הרב קוק זצ"ל.

-                    איך התחיל הרעיון הזה?

-                    בחמש השנים האחרונות זכיתי ללמד במכינה הקד"צ בית-אל ושם פגשתי נוער מדהים בעל כוחות אדירים שהגיע ברובו מהציבור המסורתי (בוגרי תיכונים דתיים ושאינם דתיים). שבטבעו קרוב כל כך לדרך הלאומית, אך לא היה מחובר אליה בגלל הבדלי הסגנון והשפה, ושם השתדלנו ל"תרגם" את "התורה הגואלת" לשפה עממית ולחבר את תלמידנו אליה, וב"ה נחלנו הצלחה רבה.

תוך כדי עבודתנו נפגשנו עם חיילים בצבא ואחרי צבא, שבאו מרקע דומה ולא הלכו לשום מסגרת תורנית לפני הצבא. חבר'ה אלו לא קבלו מענה בציבור הלאומי ולכן הלכו אחרי תנועות התשובה החרדיות והגיעו לישיבות שהולכות בדרכם.

לכן התעוררנו ידידי הרב ניסים אדרי ואני להקים מסגרת שתתאים לחבר'ה אלו בדרך הלאומית, ותיתן להם כלים בלימוד תורה, באמונה, בבניין המידות והאישיות, לחיות חיי תורה ואמונה ולהשפיע ולתרום בכל תחומי החיים במדינה.

-                    מי מגיע ללמוד בבית המדרש שלך?

-                    ב"ה תלמידנו מגיעים ממגוון סגנונות. יש שבאו מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות ורוצים להתחזק. ישנם כאלה שבאו מבית דתי, אך לאחר שלש שנים בצבא הרגישו צורך "למלא מצברים", ויש שלא הסתדרו במסגרות הלימוד הקיימות, ואצלנו באווירה המשפחתית ובסגנון הלימוד היסודי והבסיסי הצליחו להתחבר וללמוד תורה.

-                    האם לדעתך הפעילות שלך לכוון בוגרי צבא ללימוד תורה אחרי הצבא יכולה גם, כבר במהלך השירות הצבאי, להועיל לחיזוק הרוח בתוך הצבא?

-                    בודאי! החיזוק בצבא הוא כפול: בהווה - שעורי תורה ושבתות חיזוק לחיילים שהמסר המרכזי שלהם הוא: גודל המצווה של השרות הצבאי והרגשת הקדושה והשליחות בכל בט"ש ונקנ"ש ובכל תורנות מטבח ועבודה פקידותית, וההכרח בהתנהגות מוסרית מיוחדת לחייל המאמין. ובעתיד -  ההבנה שהרצון להתחזק בתורה ובמצוות לא סותר המשך שירות בסדיר או במילואים, אלא להפך מעלה אותו לדרגה של מצווה כלל ישראלית! דבר שלצערנו לעיתים קרובות לא נשמע ממרצים המגיעים מצבורים אחרים... 

-                    מה החזון שלך לטווח ארוך?

-                    חזון הישיבה הוא להצמיח בחורים בעלי "עזות דקדושא", שדווקא בגלל המסלול שעברו בחיים והכרת העולם שאיננו דתי - את השפה שלו ואת הקשיים שאיתם הוא מתמודד - יוכלו להשפיע על עם ישראל בתור רבנים צבאיים, רבני קהילות, אנשי היי-טק ועסקים, ולקרבו לתורה ומצוות.

-                    מהם הצעדים המעשיים שאתה מתכוון לנקוט בטווח הקצר?

-                    בעזרתו יתברך אנחנו רוצים להתחיל בקרוב ממש לקיים שבתות חיזוק לחיילים בעיר העתיקה, אל מול הר הבית - שבת שכולה קדושה ואמונה עם שעורים ממיטב הרבנים והמרצים. תפילות בכותל המערבי מלאות שמחה, וסיורים בעיר העתיקה ובישיבת המקובלים בית-אל... למלא את המצברים בקדושה ואמונה להמשך השליחות הצבאית! ומתוך השבתות הללו אנו נשמח להתחבר לחבר'ה שירצו בכך וישמרו איתנו קשר. 

-                    איך היית פונה בקצרה למי שמיועד ללמוד בבית המדרש שלך?

כל חייל לפני יציאה לניווט יושב ומשקיע זמן כדי לבנות ציר ניווט, אחרת יש סיכוי גדול שהוא יאבד את דרכו ויגיע למקומות לא נכונים... זה המשל... והנמשל הוא שלפני היציאה למבוך החיים, עם כל האתגרים שהוא מציב לפנינו, המעשה ההגיוני ביותר הוא להשקיע זמן לבירור היעדים בחיים ואת הדרך להגיע אליהם, בבניין המידות והאישיות, בזוגיות נכונה, ובעבודת ה' אמיתית ושמחה!

אנחנו בישיבה מזמינים אותך להשקעה הכדאית ביותר בחיים!

 

ליצירת קשר: הרב מאיר גואטה  054-3331334

השבת הראשונה לחיילים תהיה בע"ה בשבת פרשת שלח, בישיבת הכותל כ"ו בסיון תשע"ב. לפרטים: משרד תורה אחרי צבא: 02-6511256

 

 

     

 

 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת