עלון דרך אמונה 84
הרב קוק - הרב של התקומה הלאומית


 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
 
 
הרב קוק - הרב של התקומה הלאומית
  • למה אתה חושב שהרב קוק עשה שינוי כל כך גדול בתפיסה?
  • הוא הראשון שהתחיל לבאר ולהסביר את התורה של הגוף הלאומי.
  • מה פירוש "התורה של הגוף הלאומי"?
  • אומר זאת בצורה ציורית: עד הרב קוק הכל ידעו שיש בתורה מצוה לגלגל רצועה שחורה על הזרוע. אך לא ידעו שלגוף הלאומי יש גם מצוה לפרוש רצועות שחורות לאורך כל הארץ...
  • הבנתי, אתה אומר שלבנות כבישים זה כמו להניח תפילין...
  • משהו כזה. יש מצוות לפרט ויש מצוות לכלל. הרב קוק לימד אותנו שצריך לבנות את הגוף הלאומי על פי צו התורה, ובניינו הוא מצוה מן התורה, ולכן הוא חלק מהופעת הקודש בעולם. הגוף הזה צריך להתנהל על פי כללי התורה – בניינו הוא רצון ה' ולא סתם אופציה שבני ישראל יכולים לבחור בה או לא לבחור בה.
  • ואיפה כתובות המצוות הללו של הגוף הלאומי?
  • כל התורה כולה היא הספר של בניין הכלל!
  • כן, אבל מהתורה יצאו ספרי ההלכה כמו השולחן ערוך, העוסקים בעיקר במצוות שאותן צריך הפרט לקיים.
  • אתה צודק שעם ישראל עסק בתקופת הגלות בעיקר במצוות המתבצעות על ידי הפרט. אך זהו עיקר העניין! הרב קוק הוא השליח האלוקי לדור התקומה. וכאשר ישנה תקומה בישראל ההלכה מתרחבת וחוזרת להיות המקור להנחיית הכלל!
  • זה נכון. אבל שוב אני אומר שהרב קוק אמר הרבה דברים חדשים ולא ברור איפה המקור שלהם בתורה... למשל מי אמר שגאולת ישראל יכולה להיעשות על ידי חילונים? ומי אמר שאהבת ישראל חלה גם על פורקי עול?...
  • הרב קוק הוא נשמה עליונה שנחתה לארץ על מנת להנחות את כל הדורות האחרונים עד הגאולה השלימה!
  • אתה שוב מתחמק משאלתי. מי אמר שמה שהוא אמר זו הכוונה של התורה? בפרט שישנם רבנים שלא מקבלים את דבריו!
  • אני יכול להבין את שאלתך. הרב קוק בעצמו כתב באחת מאגרותיו להוריו: "על דבר הרוגנים בעניין ה'אורות' אין לשים לב, ככה הוא הדרך של אנשים הרגילים שלא לעיין בהלכות דעות שמתרגזים נגד כל ביאור והארה שנראה להם כחדשה, אף על פי שבאמת יסוד הדברים עתיקים הם וממקור הקודש הם יוצאים...".
  • אז למה הרב קוק לא הביא את המקורות של חידושיו על הבניין הלאומי?
  • גם לזה התייחס הרב שם באיגרת: "לבאר את המקורות אין תועלת, על פי רוב אין המקורות מבארים במפורש את המחשבה שלי אלא הם מראים על זה אחרי התבוננות והרגשה עמוקה. ואלה הנרגנים, או אפילו תמימי הלב שלא הורגלו ברעיונות כאלה, לא יקבלו את התוצאות גם כשיראה להם המקור שממנו הדברים נובעים".
  • אם כך, איך אוכל ללכת אחריו ולקבל את דבריו!
  • התורה שבעל פה מופיעה בארץ בזכות גדולי עולם, ואנו צריכים אמונת חכמים כדי לקבל מהם. בדורו, הרב קוק היה מוכר על ידי הכל כגדול הדור ודבריו נאמרו ברוח הקודש. אבל אם זה לא משכנע אותך, יש כאן דבר נוסף...
  • מה הדבר הנוסף?
  • כל מי שמעיין באמת ובתמים בעומק דברי הרב, מגלה לבד את עוצמתם ואת אמיתותם. זוהי דרכה של תורת אמת, היא חושפת אמת פנימית הידועה לכל יהודי, עמוק עמוק בלב... וכל העוסק בתורת הרב, בעיקר אם הוא כבר מחובר לאהבת הכלל, מגלה בעצמו את האמת שבכל האורות הללו!
  • אז איך זה שחלק גדול מהעולם הדתי לא מקבל את דבריו?
  • אתה נוגע כאן בנקודה רגישה. יש כאן סוג של קהות חושים... למעשה רק מי שחש באופן טבעי, מתוך בריאות נפש, את מציאות האומה ועוצם קדושתה, הוא זה שמסוגל להבין את עומק דברי הרב. ולכן לדעתי, תורת הרב תהוה גם את נקודת החיבור של אחינו החילוניים לתורה כולה. אחינו החילונים המתמסרים מתוך אהבת עם ישראל לתקומה הלאומית, פועלים מתוך רגש טבעי, בריא שיקבל את ההארה השכלית הראויה לו, ותורת הרב תילמד ברבים... ברבים ממש... על ידי כלל ישראל!
(המאמר מבוסס על איגרות ד, איגרת א-מט)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
הצפיה לתורת ריבונו של עולם ולמלכותו
הנביא זכריה מתנבא על מלכות ישראל העתידה "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא" (זכריה ט, ט). המלך העתידי, מלך המשיח, יהיה גם מלך וגם צדיק. מפסוק זה למדו חז"ל במדרש (פסיקתא דרב כהנא פל"ה) שהקב"ה בא בתביעה לצדיקים, לומדי התורה וחכמיה. מדוע רק בתורה עסקתם, "לגדולתה של תורה ציפיתם ולא ציפיתם למלכותי. ואותם שחכו למלכותי אני עצמי מעיד עליהם".
אם החזון הוא שהמלך הוא צדיק, פירושו שיש קדושה במלכות, ועל כן בכלל הציפיה לישועה הנתבעת מכל יהודי כלולה גם הצפיה למלכות, מלכות ישראל שהיא מלכות ד'..
מרן הרב זצ"ל היה מאותם שציפו למלכות ד'. בכל נפשו, לבבו ומאודו אהב את התורה ולימודה בכל היקפה, עד שלא הניח כמותו בדורו, ועם זאת כולו ציפיה ועשיה להופעתה של מלכות בישראל.
הרב ראה את תהליכי הגאולה בדורו, את העשיה המדינית של התנועה הציונית עם העשיה ההתישבותית בארץ, והבין, שתפקידם של צדיקים המצפים למלכות ד' לפעול עם א-ל להיות בוני ויוצקי הנשמה לבניין – גוף המלכות ההולך ומתרקם.
לשם הגשמת מטרה זו הקים הרב את תנועת "דגל ירושלים", תנועה שאמורה להיות הרוח הפנימית של העשיה לגווניה - "מי שהוא חפץ שהיסוד של גאולתינו ותחיית האומה שלנו יהיה מבוסס על המכון הקדוש האלוקי, שהוא מופיע רק על ידי קדושת תורתנו הקדושה – הוא מוכשר להיות חבר בדגל ירושלים" (אגרות הראיה, ג, תתפ"ח). "תנועה זו, בחיבורה לתנועה הציונית, תעמיד אותה מול העולם כולו בהקשרה הנכון". "ההכרה הברורה לפני כל העולם של העמים שכללות האומה הישראלית בכללה מכרת היא את שייכותה לארץ ישראל מתוך הנביעה של המקור הא-לוקי" (שם). "להכניס רוח חיים חיובי של גבורה ושל קדושה בכל מערכות המפעלים ההולכות ומתפתחות בקרבנו לשם בניין הארץ ותחיית האומה" (שם, תתפ"ו).
כל עשייתו של הרב נבעה מתחושת שליחות עמוקה שקשורה באור הישועה שהזריחה בדורו. זה המניע להקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל, וכך גם את ישיבת "מרכז הרב", שלפי חזונו אמורה להיות ישיבה מרכזית עולמית, אשר תקרין על כל העולם היהודי, תצמיח תלמידי חכמים, שמצפים לתורה של רבש"ע ולמלכותו.
למרות פעילותו בעולם המעשה הגדיר הרב באופן ברור "שאיננו פולטיקני", כי פוליטיקה עוסקת בעניינים של פירוד הדעות והוא מעיד על עצמו "שרואה רק את הצד הטוב שבכל הופעה ואליו אני מתייחס באהבה ויקר" (שם תתקמ"ז).
הגישה העל-פוליטית באה לידי ביטוי בארוע מכונן בתולדות היישוב בארץ ישראל - פרשת רצח ד"ר חיים ארלוזורוב. חיים ארלוזורוב היה מראשי התנועה הציונית ומפלגת מפא"י, המובילה של עיקר העשיה המדינית וההתיישבותית בארץ. חיים ארלוזורוב נרצח על חוף ימה של תל אביב, וברצח הואשמו אנשים ממפלגות הימין דאז, המפלגה הרביזיוניסטית. הם נדונו למוות על ידי בית משפט אנגלי. הרב זצ"ל יצא למאבק איתנים נגד השלטון הבריטי ובית המשפט שלו, עד כדי סכנת מאסר בעוון ביזוי בית המשפט. הרב טען, שלא יהודים רצחו את חיים ארלוזורוב, וקומם עליו גם את הישוב המאורגן דאז. למרות שהרב ראה ערך עליון בשיתוף פעולה וביצירת קשרי אמון עם הציבור החילוני, ערך האמת היה חשוב יותר. מאמרי שטנה וארס התפרסמו כנגדו בעתונו, ודבר לא הזיזו מעמדתו בעניין הרצח, עד שהצדק יצא לאור והנאשמים זוכו ושוחררו.
בכך המחיש הרב מה היא וכיצד תראה מלכות של קדושה. הצפיה למלכות של צדק וצדיקות לא זכתה להכרה ולהבנה מספיקים בדורו... אך ב"ה, ברבות השנים, קמו ישיבות ורבבות תלמידים שמצפים ל"תורותיו-ומלכותו" של רבונו של עולם!
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
האם חייבים לשמוע שופר בחודש אלול?
 
שאלה: האם יש חיוב לשמוע שופר כל יום בחודש אלול? ומה אם לא הגעתי לבית הכנסת, והתפללתי לבד, האם אני חייב לתקוע לעצמי בבית?
תשובה: המנהג לתקוע בשופר בחודש אלול אחרי שחרית הוא תקנת חז"ל, שנתנו עליו כמה וכמה הסברים. הטור (או"ח תקפא) מביא מדרש שבזמן שמשה רבינו עלה להר סיני בפעם השנייה, בראש חודש אלול, העבירו קול שופר כל יום במחנה ישראל, כדי להזכירם לא לטעות בספירת הימים עד לחזרתו, כפי שעשו בפעם הראשונה עם חטא העגל. והקב"ה "נתעלה" באותו שופר, שנאמר (תהלים מז) "עלה אלוקים בתרועה וגו'", לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר (עמוס ג) "אם יתקע שופר בעיר לא יחרדו וגו'" (טור שם).
שו"ת ציץ אליעזר (חלק יב, סימן מח) לומד ממקור זה שכל התקנה לתקוע בשופר בחודש אלול היא רק בציבור כשמתפללים, משום שהם דומים ל"מחנה ישראל" המוזכר במדרש. גם לפי הטעם שתוקעים כדי לרמוז על התשובה, הרי הפסוק אומר "אם יתקע שופר בעיר", שזה מדבר על ציבור ולא על יחידים. לפי זה, אם יצא לך להתפלל בלי מניין, אינך צריך לתקוע בשופר לעצמך.
אבל מרן הרב קוק זצ"ל חידש הסבר נוסף לסיבת תקיעת שופר בחודש אלול. יש מצוה להכין את עצמינו שלושים יום לפני כל חג, ומתחילים ללמוד הלכות פסח ל' יום לפני פסח, והלכות החג ל' יום לפני החג. אם כן, צריך התוקע להתחיל בלימוד התקיעות מראש חודש אלול, שהוא ל' יום לפני ראש השנה, ומפני זה, תיקנו שתהיינה תקיעות במשך כל חודש אלול. ומוסיף הרב זצ"ל "ואפילו מטעם תשובה יש לומר גם כן כעין זה, שהרי באלו הימים [ראש השנה ועשרת ימי תשובה בכלל], שהם ימי תשובה, מי שלא שב בהם ביטל מצות תשובה, אם כן צריך להתחיל [לתקוע] מדין לימודי התשובה מראש חודש אלול" (מצות ראיה, או"ח תקפא, א).
לפי טעם זה, אולי יש מקום לומר שהחיוב להכין את עצמו שלושים יום לפני החג אינו תלוי בציבור, וכל יחיד חייב לשמוע שופר על מנת להתחיל לחזור בתשובה על ידו, וקל וחומר אם הוא ממונה להיות בעל תקיעה בראש השנה שאז צריך גם להתכונן עם תקיעות השופר בחודש שלפני.
אלא למעשה אין המנהג כך. ולמרות שהרב צבי פסח פרנק זצ"ל העלה סברה שאכן כל אחד חייב לשמוע את השופר אפילו ביחידות (ע' שו"ת צי"א שם), כבר תירצו את מקורותיו, ופסקו שאדם שלא הצליח לשמוע את השופר במהלך חודש אלול בבית הכנסת אינו חייב לטרוח לשומעו בביתו. אם אמנם רצונך בכך, אין שום איסור. והעיקר הוא שעל ידי שמיעת השופר, נזכור  ש"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר "עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ד).
 
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
על חלוצים, מים , וחזון בשמיים
 
לפני אותו בוקר לח של שנת תרל"ח, קמה לה חבורה של אנשים יראי שמיים, מ"הישוב הישן" -  חרדים, אם תרצו - שאמרה לעצמה לא עוד! אמנם כאן זוהי "ארץ חמדת אבות שבה נחייה וניצור חיי תורה ודרור", אך לא עוד נחייה מהנדבנות של קצבת "כספי החלוקה", אלא יש ליצור "קהילה פרודוקטיבית בדרך של הקמת ישובים חקלאיים בארץ ישראל". גם אנשי "חבורת פתח תקווה" שהוזכרו לעיל נמנו עם רעיון זה שלמעשה קרא תיגר על תפיסת עולמם של אנשי הישוב הישן בכלל ורבני ירושלים האשכנזים בפרט. אלו צעקו "גוואלד" בקול גדול כנגד כל רעיון חדשני מסוג זה ועוד לסירוב לקבלת "כספי החלוקה", ולכן מרוב פחד כל פעילותם של החלוצים הייתה בסתר.
איזור שפלת יהודה, הנמצא במרחב שבין ההר לים, למרגלות הרי גוש עציון והרי חברון, נחשב היה (בעבר?) לאזור נידח ושכוח א-ל משהו. אנשי הישוב הישן מחברון שהקימו את אגודת "מחזירי עטרה ליושנה" לא נתנו למציאות ולעובדות לבלבל אותם: הם פנו לשר משה מונטיפיורי בבקשת סיוע ושישמש כ"ספונסר" לרכישת אדמות הכפר סאנעבירה שבשפלת יהודה. כפי שמופיע בתיאורים המרתקים שב"ספר חברון": "יצאנו בסודי סודות לתור את האדמה הזאת ומצאנו דברים שלא האמנו שיש כאלה בארץ ישראל: "כ"ו גבעות פוריות ואויר עד להפליא". ממשיכים לתאר שם הרב אליהו מני (בן הרב של חברון) והרב עקיבא יוסף שלזינגר ש"התפללנו שם מנחה ומעריב בכוונות ובדמעות כמו שביום כיפור לא התפללנו, בראותינו את גבעות אלו לובשות גיל ורנן בשוב אליהם יהודים".
יש בסאנעבירה מעיינות, בארות, מרעה וגם מערות הרבה חצובות בתוך ההרים משנים קדמוניות (יתכן והכוונה לתקופת מרד בר-כוכבא) הראויות להיות מחסה לצאן הרבה וכו'. ובקיצור מקום פנטסטי להתיישבות!
מה לעשות שגם לפני 140 שנה, כשאתר ההדלפות האינטרנטי טרם היה, משנודע הסוד והודלף לרבני הישוב הישן, סקלו הירושלמים באבנים את החברונים ואף גזרו עליהם חרם ונידוי (אף אקדחים נשלפו שם... כן - כן)
קשיי מימון, בעיות ברישום הקרקע ובביטחון הם שגרמו לכך שהרעיון ננטש וההתיישבות לא יצאה אל הפועל.
התיישבות אמנם עדיין אין, אך מקום רגוע ושקט, צל ומי באר ואף בריכת מים (בעיתה) - יש וגם יש! מצומת נחושה פונים מזרחה לכביש 35. בדרך נחלוף על פני כפר קטן בינות הכרמים זהו "כפר זוהרים" על שם זהר ארגוב ששימש בעבר ככפר גמילה. המעניין הוא שפעם בסמוך לו היה כפר שנקרא בערבית "חאשיש" J. ממשיכים ועוברים את המתקן של מקורות ופונים ימינה לפי שילוט העץ ליער "מארשה". ממשיכים בשביל העפר לדרך צנובר, שם נראה את בוסתן נחושה ממנו ניתן כבר לראות את בתי הישוב הסמוך נחושה. הישוב נקרא על שם דיר נאחס שיתכן ומשמר את העיר המקראית נחש, ובנוסף נקרא כך בשם נחישותם של אנשי המקום מהפסוק בתהילים: "קשת נחושה זרועותי". ממשיכים בנסיעה בשביל ובבאר נאווה (מלשון נבעה) רואים יפה את החריצים הרבים שהותירו החבלים בשפת הבאר בעת שאיבות המים.
דקה נוספת תוביל אותנו לשילוט ל"בריכת צינן", שאם יתקבלו תפילתנו לרצון תתמלא הבריכה מים כפי שהייתה מלאה עד לפני כחודש ימים.
בפרוס עלינו חודש אלול, שנזכה להמשיך את דרכם היצרנית של החלוצים בחידוש ופיתוח ההתיישבות בשפלת יהודה, בבחינת "חדש ימנו כקדם".
 
 
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד
 
מראשית השלטון בישראל, היתה מרוכזת בידיו של מנהיג האומה, לא רק עוצמת השלטון הממלכתית, אלא גם כן ההוראה האלוקית ממקורה של תורה. מיסוד הגדלות התורנית נמשכה העוצמה השלטונית. כך עד אחרית ימי שמואל הנביא, בניו כבר לא הלכו בדרכיו כמו שמסר לנו הנביא בספרו - "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל, וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע, וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח א-ג).
הייסוד לחטאם של בני שמואל, מונח בקושי לחבר בין העוצמה הרוחנית והחומרית. עד ימי שמואל ולפניו, הרי שההתהלכות בחיי העולם אחת הייתה עם הצמיחה הרוחנית והשפעתה, וככל שהיתה יותר גדוּלה תורנית באדם, כך היה הוא מעורב בדעתו עם הבריות, מדריכם ומנהיגם, ואורו מרוממם ומגדלם. אך מעתה נדרשת הייתה הצמיחה התורנית למרחק מהעולם, נדרשת היתה פרישות יתירה כדי להמשיך להנהיג את האומה ולשפוט אותה בדרכי ד' ובאורו, ומעורבות בדעת עם הבריות היוותה מקור לקלקול אישי ולירידה רוחנית. מתוך כך מצאה בישראל מקום, אותה התביעה להפרדה בין ההנהגה הרוחנית ובין ההנהגה הממלכתית - "וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ד'" (שם, ד-ו).
ההפרדה הזו בין ההנהגה הרוחנית להנהגה הממלכתית, הפרדת ה"דת" מה"מדינה", היא בעצם מחיקתה של הצורה המיוחדת שלנו - האומה הישראלית הנבחרת, בהיותה מתנהגת ברצון ד' והדרכתו. הדגשת העניין מוצאים אנחנו בדברי ד' אל שמואל כתוכחה לבקשת העם - "וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם, כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשֹוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ, וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שם ז-ט).
גם דברי שמואל ותוכחתו מפי ד' לעם, מדגישים את הסכנה של לאומיות עיוורת, המוארת משלטון האדם – "ככל הגויים", ואין בה את אותה ייחודיות המוארת מ"הר סיני" - מהדרכתה של תורה. בישראל המשמעות  של הפרדת המדינה מהדת, היא הבטחה לירידה מוסרית מרום ערכנו, עד כדי סיאוב, ירידה גדולה יותר מזו אשר לעיתים לוקים בה אנשי התורה עצמם, בהזדווגם למציאות החיים החומרית בלי השפע האלוקי הנדרש למלוא עוצמת חיבוריות זו. כך אמר שמואל לעם - "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ד' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ, וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, וְלָשֹוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשֹוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ, ...וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ, צֹאנְכֶם יַעְשׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים, וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ד' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא" (שם י-יח).
באותם השנים מתוך תוקף הנסיבות, ועל פי חכמת ההשגחה העליונה עלינו, הורתה ההנהגה אלוקית ללכת בדרך מופרדת זו לטובתה של האומה. וכך מצאנו את המשך התהלכותה של אומתנו על פני תבל, כאשר שניים מנהיגים אותה, מחד אנשי הקודש הנביאים, מורי ההוראה וההלכה, ומאידך ההנהגה הממלכתית אנשי בית המלך ושריו. עיתים היו היחסים טובים ביניהם, עיתים היה מרחק ביניהם שהביא מתח וקושי. אך צו ד' אל שמואל היה - "וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ, וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ד', וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ" (שם יט-כב).
אך לעתיד לבוא, מבית המדרש שהוכשר במשך שנות גלות ארוכות, ומהתחדשות רוח הקודש והנבואה בקרבו, תשוב ותפעם רוח ד' במחנה, וההנהגה הרוחנית תשוב להתחבר עם זו המדינית, ואור ישראל יאיר ממקורה של תורה אל פני תבל כולה, כהבטחת הנביא "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז טז).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
איך יתכן שכשבועיים או כשבוע לפני החתונה, בני הזוג מחליטים להיפרד? הם מכירים כבר חודשים, ההורים כבר שילמו לאולם, כבר קנו רהיטים וגם שילמו שכר דירה, ההזמנות נשלחו גם כן. והנה באה הבשורה – "אנו שוברים את הקשר"! מדהים ומתסכל! מביש וכמובן מצער. צער להורים וצער לבחור ולבחורה... מה קרה כאן? כששואלים אותם הם אומרים שפשוט גילו שאינם מתאימים. ולמה "גילוי" זה קרה כל כך מאוחר, לאחר חודשים של היכרות ולאחר שהכל היה סגור? אין ספק שמרגע ההחלטה להינשא ועד הרגע הגורלי של החופה, המתח הולך וגובר שהרי משחקים על כל הקופה ולכל החיים (!). לומר שבמצב כזה, ימים ספורים לפני החתונה האדם "אינו שפוי לגמרי" לראות את המציאות מרוב פחד? לומר שכל הזוגות בסכנה בימים הללו שלפני החתונה? לא נפליג, אך בכל זאת, בגלל המתח של תקופה זו מתחדדים החושים ופתאום שמים לב למה שלא שמו לב לפני כן, כאשר הכל היה עדיין פתוח... ולפעמים שמים לב לעניין מהותי ביותר, משהו בבן/בת הזוג שמביא את האדם לחשוב שיתכן שהנישואים האלו יגמרו בגירושין! אז האדם מתכנס בעצמו ומתחיל לצבור כוחות נפשיים פנימיים – חלק מהאנשים יגייסו כוחות להתגבר (אולי בגלל הבושה) וימשיכו את הקשר וחלק יגייסו כוחות לשבור את הכל (למרות הבושה). מה שלא יהיה, אף אחד לא מורשה לשפוט את הצעירים הללו ולקבוע אם הם "בסדר" או "לא בסדר". זהו שלב קשה מאוד לכולם ורק ניתן לקוות שהפצע יתרפא מהר, ושכל אחד יוכל להמשיך לדרכו בלי צלקת ולמצוא את הזיווג הנכון. אך מה שכן מותר ורצוי לעשות, זה לתת עצה טובה איך לא להגיע למצב הזה: קודם כל להתפלל לבורא עולם "שלעולם לא נבוש", אך גם להחליט להיות שקוף יותר ולהיות ערני יותר, להיות רגשי וגם שכלי. ובעיקר להגדיל את יראת השמיים...
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
רגע של עברית
בפרוס השנה החדשה
פעמים רבות כאשר אנו מקבלים אגרת או כרטיס ברכה לשנה החדשה, נכתב בהם: "בפרוס השנה החדשה..." - מה פירוש המילה בפרוס?
פְּרוֹס היא מילת יחס יוונית שפירושה "לפני", "לקראת", "בכיוון". בלשון חז"ל נקלטה מילה זו בצירוף מילת היחס העברית ב- (בפרוס) במשמעות "לפני", "ערב": "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת [=שבועות], בפרוס החג [=סוכות]..." (משנה שקלים ג, א). הכוונה היא שבימים שלפני החגים הללו מפרישים מקופת המקדש כסף לקרבנות. עם זאת, כבר בספרות חז"ל היו שפירשו את בפרוס (או בגרסה אחרת בִּפְרַס) מלשון פריסה, חיתוך במשמעות מחצית החודש הקודמת לחג. ואכן פְּרָס משמשת בספרות חז"ל במשמעות חצי, למשל חצי כיכר. כך או כך (במשמעות "לפני" או במשמעות "חצי") הביטויים "בפרוס החג" ו"בפרוס השנה החדשה" משמשים בלשוננו כיום בהקשרים חגיגיים בלוויית ברכות ואיחולים לרגל המועד, במשמעות של "לקראת".
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
סעד ללימודי סיעוד
היחידה להכוונת חיילים מסבסדת מסלול ייחודי לבוגרי צבא ושירות לאומי המתגוררים בנגב ובגליל. התכנית כוללת אפשרות ללימודי מכינה במימון מלא, מלגת קיום ומגורים וכן מימון בהיקף של 50% משכר הלימוד עבור 3 השנים הראשונות למתקבלים ללימודי תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטה העברית בירושלים וכן אפשרות למגורים במעונות הסטודנטים (בכפוף לאישורי האוניברסיטה). לפרטים: יש לפנות ליחידה להכוונת חיילים משוחררים או ל"הדסה – בית ספר לסיעוד"
בטלפון: 02-6777146.
 
אמרי צדיקים
לחטוא בתשובה
רגיל היה ר' שמחה בונים מפשיסחה לומר: "אשמתו של אדם אינה בזה שהוא חוטא, ניסיונו גדול וכוחו אפס, ומה יעשה הבן ולא יחטא?! – אשמתו היא שאינו עושה תשובה, וזה הרי יכול לעשות בכל רגע..."
 
טעמי המנהגים
ברכה על התשובה
התשובה הינה מצווה חשובה, וכידוע על מצוות רבות אנו מברכים – על כן היה ראוי שנברך גם על חזרתנו בתשובה. הסיבה שאיננו מברכים על מצוות התשובה היא משום שמדובר במצווה תמידית, כלומר מצווה שצריך יהודי לעשות בכל רגע ורגע, בדומה לאמונה בקב"ה שאיננו מברכים עליה. מתוך הסבר זה מובנת גם הסיבה מדוע איננו מדגישים רק את התשובה בראש השנה וביום כיפור (שהם חלק מעשרת ימי תשובה), אלא נותנים דגש גם לעוד עניינים - משום שמצווה זו אינה מיוחדת רק לימים אלו אלא היא מתמשכת לכל השנה כולה (ע"פ המהרש"א ח"א שלהי מגילה).
 
יצאה לאור המהדורה השניה!
של "בהמשך הדרך" 1
הדרכה רוחנית-מעשית לחייל המשתחרר.
ניתן לקבל את כל חוברות "בהמשך הדרך" בחינם
בטל' 02-6511256
 
שילוב תורה בחיי המעשה... מאמינים במשטרה!
 
בחודש אלול תשע"א, התגייסנו שמונה עשרה צוערים למשטרת ישראל במסגרת פרויקט "מאמינים במשטרה". זהו פרויקט מיוחד הפועל במכינה הקדם צבאית "אלישע", הנמצא בסמוך לישוב נווה צוף, מדובר בתוכנית ייחודית שמכשירה שוטרים דתיים לתפקידי קצונה במשטרת ישראל, תוך שילוב של לימוד בבית המדרש שהוקם לצורך הפרויקט, על מנת שלנו המתגייסים יהיה ליווי בתחום ההלכתי והרוחני לכל אורך המסלול.  
התוכנית אליה התגייסנו מיועדת לבני הציונות הדתית, לאחר תקופת שירות צבאי, המעוניינים להשתלב בתפקידי מפתח במשטרה. יש כאן חזון וגם מימוש עצמי... משימה לאומית ממדרגה ראשונה וגם אתגר אישי...
מיד לאחר הגיוס, הגענו ללימוד של חודש בבית המדרש, וממנו יצאנו מחוזקים למסלול ההכשרה הבסיסי ראשוני שנמשך כארבעה שבועות, בבית הספר לכושר מבצעי של המשטרה. לאחר מכן חזרנו ללמוד בבית המדרש והתעמקנו בסוגיות של הלכה, מוסר ואמונה, ומשם המשכנו במסלול ההכשרה בבית הספר ללימודי משטרה, הסמוך לקריית אתא. לאחר סיום פרק ההכשרה, התפזרנו בזוגות לעבודה בתחנות המשטרה ברחבי הארץ, למשך כחצי שנה, בה שילבנו עבודה בתחנות עם לימודים בבית המדרש.
בימים אלו ממש, אנו מסיימים שלושה עשר חודשים מיום הגיוס ומשתלבים בעבודה קבועה בתחנות המשטרה ברחבי הארץ. בהמשך הדרך, לאחר כשנתיים נוספות של עבודה, מי שימצא מתאים לתפקידי קצונה, ישלח לקורס קצינים, המשלב בתוכו גם לימודי תואר ראשון, וישתלב בע"ה כקצין בשלל התפקידים שמציעה משטרת ישראל לקציניה.
במסגרת הלימודים בבית המדרש, נכתבו מאמרים הלכתיים ואמוניים, שמטרתם לברר את ההלכות והפתרונות למצבים שונים בהם "נתקל" השוטר במהלך עבודתו במשטרה בימי חול ובשבתות וחגים. בימים אלו, מסתיים תהליך הגיוס של המחזור השני לתוכנית. אני קורא לצעירים בוגרי צבא להצטרף לתוכנית. גלעד קליין,  בוגר המחזור הראשון.
להצטרפות: נא לשלוח קורות חיים למשרדי המכינה לפקס 08-9241053
לפרטים: טלפון 08-9241167.
 
 
     
 
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת