פרשת השבוע עם הרב אילן צפורי

האזינו

 
סרטון 3 דק' על הפרשה   
 
 
יהושע בן נון - דבקות בתורה בכניסה לארץ
 
"ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון" (דברים לב, מד). דייק המלבי"ם מפסוק זה את סדר הלימוד שלימד משה את השירה הזאת את בני ישראל: "וטבע האדם שדבר חדש יוקבע בלבו ביותר, לכן אמר תחלה השירה כולה בלא הפסק ונקבעה בלבם בכללה. ואחר כך שנה להם והפסיק בין הפרקים וביאר כל הענינים והסודות שבכל פרק ופרק. ולכן נאמר לעיל 'את דברי השירה הזאת עד תמם', שיורה שלא הפסיק בה, וכאן אמר 'כל דברי השירה', שיורה כל מה שנכלל ונרמז בה. ואחר ששנה להם כנ"ל אמר להם עוד פעם שלישית וז"ש "הוא" שמלבד הנ"ל אמר עוד הוא בעצמו. ואח"כ יהושע בן נון, ובכולל שמעו בפרסום ארבעה פעמים כדאיתא במס' סנהדרין (נד) שכן היה סדר משנה ארבע פעמים".
הסבר זה מתאים לדברי רש"י על הפסוק שבמעמד אמירת השירה הזו עבר השלטון ממשה ליהושע: "שבת של דייזוגי היתה (שני זוגות שני חברים היו - בהתחלת היום למשה וסופו ליהושע. רש"י סוטה יג ע"ב), נטלה רשות (שררה) מזה ונתנה לזה". כאן תחילת דרכו של יהושע בהנהגת העם.
מענין הדבר שבפסוק זה בו יהושע בן נון נוטל את השררה, הוא נקרא "הושע" ולא "יהושע" כפי שנקרא מאז ענין המרגלים.
אכן מאז שילוח המרגלים הושע נקרא "יהושע": "אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע". (במדבר יג, טז). אומר רש"י על פי גמרא (סוטה לד ע"ב) שמשה שינה את שמו על מנת להצילו מעצת המרגלים, וזו לשון הגמרא: "כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר ויקרא משה להושע בן נון י-ה יושיעך מעצת מרגלים". מהיום הזה הושע נקרא יהושע וא"כ לא מובן למה כאן כאשר יהושע אומר את השירה הזאת, הוא נקרא שוב הושע.
בענין המרגלים מביא החזקוני בשם יש מפרשים את הגמרא בסוטה אלא שלכאורה הוא שינה בה קצת : "ויש מפרשים שינה שמו על שהוצרך להיות מן המרגלים ולעבור דרך עמלק בשם יהושע". לכאורה על פי דברים אלו תפילתו של משה "י-ה יושיעך" לא היתה כדי שלא יכשל יהושע בעצת המרגלים אלא קשורה היא למלחמה בעמלק. באמת מסתבר שלאו דוקא נגד עצת המרגלים היה זקוק יהושע לתפילתו של משה, כפי שכלב בן יפנה לא נזקק לתפילה זו. ומאידך גיסא נשאלת השאלה למה כלב לא נזקק לתפילה זו נגד עמלק? מ"מ דברים אלו לכאורה סותרים את דברי הגמרא שאמרה "י-ה יושיעך מעצת המרגלים" (סוטה לד ע"ב).
ע"פ דברי הגר"א המובאים בספר "קול התור" הדברים יובנו: "יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק" (קול התור תעב). יהושע הוא שנלחם לראשונה בעמלק כפי שנאמר: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" (שמות יז). מוסבר בספר "קול התור" שסמל המלחמה בעמלק בכל הדורות הוא יהושע, שהוא משיח בן יוסף, ושהמלחמה בעמלק נעשית בתחילה על ידי ישוב הארץ. עצם הישוב, היינו קבוץ גלויות בנין ונטיעה הם המבערים את רוח הטומאה של עמלק: "שים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וכו': 'באזני' בגמטריא 'סוד' כי דרך המלחמה בעמלק תחלתה בדרך סוד ... כי העבודה בקבוץ גלויות היא מלחמה בעמלק להכריע את הס"ם (כוחות הטומאה) בשערי ירושלים ויהושע הוא ביעודו של בן יוסף. רבנו (הגר"א) רמז ג"כ בפסוק: 'כבוד אלקים הסתר דבר’ בחושבנא 'עלית שבטים' " (קול התור, בחינה קמ"ח).
הסוד הגדול במלחמה בעמלק הוא שתחלתה נעשית על ידי קבוץ גלויות שנהפך ממש לשיטת הלחימה בתחילת הגאולה. לכן יהושע שהוא הסמל של מלחמה זו מתקשר לאפרים, שהוא סמל לקבוץ גלויות, כפי שנאמר בכמה מקומות בקול התור ונרמז בבחינה קב ש"יוסף עץ אפרים" עולה בגמטריא "קבוץ גלויות".
על פי האמור מתבארים דברי החזקוני שאמר שתפילתו של משה "י-ה יהושיעך" היא כדי שהושע יוכל לעבור דרך עמלק בשם "יהושע". איך אומר החזקוני דבר שאינו תואם לכאורה לגמרא שאמרה ששם יהושע הוא כדי להצילו מעצת המרגלים?! אלא עצת המרגלים היתה לא ליישב את הארץ ועל פי הסוד שגילה לנו הגר"א שישוב הארץ הוא תחילת המלחמה בעמלק, מדייק החזקוני בדבריו ומתכוון לומר שעיקר תפילתו של משה היתה כדי לחזק את יהושע במלחמתו בעמלק, היינו שינצל מעצת המרגלים שהיתה למנוע את ישוב הארץ, שהוא הדרך להתחיל במלחמה בעמלק. התפילה שלא יפול בעצת המרגלים היא היא התפילה לחזקו במלחמתו בעמלק.
הכניסה לארץ היא תחילת המלחמה בעמלק ואת שירת האזינו אמרו משה ויהושע לפני כניסה זו. לכאורה היתה צריכה שירה זו להאמר בשם "יהושע", סמל המלחמה בעמלק, ולא בשם "הושע" שחסרה לו ברכתו של משה על מנת לנצח במלחמה בעמלק. אם כן למה אמרה התורה בדוקא "הושע" במקום "יהושע" ולא עוד אלא שכך הוא נקרא מאז ענין המרגלים? אלא אדרבה היה צורך גדול לקרא ליהושע שוב "הושע", כדי שלא יטעו בני ישראל ויחשבו שהכניסה לארץ המתחילה את המלחמה בעמלק תלויה אך ורק במאמץ המלחמתי שתחילתו הוא השתדלות בישוב הארץ. היה חשש שדביקות במטרה זו תבא על חשבון שמירת התורה בכל פרטיה ובכל דקדוקיה. וזה מה שמוסיף משה אחר שהושע אמר את השירה: "ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים לב, מו-מז). משה אומר שהתנאי להשארות בארץ אחר הכבוש, הוא דביקות בתורה. נכון ש"יהושע" שקבל את הברכה "י-ה יהושיעך" הוא המכניס את העם לארץ, הוא המנהיג שקבל ברכה מיוחדת מן השמים כדי להוביל ולנצח במאמץ המלחמתי, הוא איש צבא מעולה המוסר את נפשו במלחמה הפשוטה. אבל אל לנו לשכח שחיינו תלויים בדביקות בתורה. ועל כן כאשר יהושע מצטרף למשה באמירה הרביעית של השירה, הוא נקרא "הושע". זה השם שקדם ל"יהושע", לא רק בזמן אלא גם במהות. הוא "יהושע" שלפני הברכה המיוחדת של ההצלחה במלחמה בעמלק לומר לנו שברכה זו היא תוספת, היא חלה על "הושע" שהיה משרתו של משה, הדבק בו ובתורתו. המאמץ המלחמתי לא צריך לגרוע דבר מדבקותינו בתורה שהיא עצם חיינו. 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת