קידוש השם
מושג יסודי עתיק יומין. מקורו בפסוק: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" שנקרא השבת בפרשת "אמור".
כיצד מקדשים שם שמיים?
שתי דוגמאות לכך מתקופות שונות בחיי האומה הישראלית.
  1. חנה ושבעת בניה.
פמלית הקיסר, שעשה עצמו עבודה זרה, הגיעו לכפר יהודי וחייבו את תושבי המקום להשתחוות לו אחרת יהרגו.
קראו לבנה הבכור של חנה, ובמקום להשתחוות לקיסר, קרא בקול שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! הרגוהו.
כך נהגו אף שאר ילדי המשפחה והרגום. נותר הבן הקטן. ראה הקיסר כיצד כבודו נרמס ולחש באוזני אותו ילד, עשה עימי טובה, אני אשמיט את הטבעת שבאצבעי אל הרצפה ואתה תתכופף ותביאה אלי, וכך יחשבו האנשים הצופים בנו שהינך מקבל עליך את הוראות המלכות.
חייך אותו ילד יהודי ואמר לו בקול רם: חבל עליך קיסר, חבל עליך קיסר, אם על כבודך הינך חס כל כך בוודאי שלי לחוס על כבוד ה'.
בעת שהוציאוהו להיהרג, בקשה אמו לנשקו, ואז אמרה בקול גדול: בני לך ואמור לאברהם אבינו, אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. ואף היא עלתה על גג הבית הסמוך וקפצה אל מותה.
על אישה זו אמר ר' יוחנן את הפסוק: "אם הבנים שמחה".
שמחה? מדוע? הרי אבדה את חייה ואת חיי שבעת בניה?!
נראה לומר שהיא שמחה על הצלחתה בחינוך ילדיה, על שעמדו במבחן הקשה מכולם – איבוד החיים על מנת לשמור על עקרונות אמונתנו.
  1. הכפר הלבנוני בינת גבל שעה של עלות השחר. חיילי פלוגה ג' גדוד 51 נעים בין סמטאות הכפר. לפתע צרורות ירי ופיצוצי רימונים. פצועים רבים ואף הרוגים, רס"ן רועי קליין מפקד הכוח מבחין ברימון שמתגלגל אל עבר חייליו. ללא שהות מזנק רועי על הרימון כשהוא זועק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
שני סיפורים בשניהם מוסר היחיד את נפשו למען המשך קיומו של עם ישראל, הקיום הפיזי והרוחני גם יחד.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת