תורת הגאולה

אורות התחיה פסקה מב

"אוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה מכוון לקחת ממנו חיים לתן לאומה בכללה מאת כל יחיד להחיותה ולעוררה, ובעת תחיתה הוא נמזג בכללות האומה ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים".

מלמדנו הרב זצ"ל שקיים הבדל מהותי באינטראקציה שבין עם ישראל לתורה, בין המצב בו עם ישראל נמצא בגלות לבין המצב בו עם ישראל נמצא בארצו ובונה את הלאומיות שלו. בגלות אוצר התורה נמצא במרחק כה גדול מהשגת בני ישראל, עד שיש צורך בהופעתם של יחידי סגולה, גדולי עולם מורמים מעם, שיכולים על ידי כשרונותיהם המיוחדים בקודש לדלות מים חיים מן הבאר העמוקה מאוד, שמימיה אינם נראים. אותם ענקים יונקים מן התורה ומשפיעים ממנה על העם, ובכך מחיים אותו בגלותו. אך כאשר עם ישראל בארצו ובונה את מערכותיו הלאומיות, התורה מתמזגת עם נפש האומה וכל אחד ואחד יכול לקבל את חיותו ממנה. ואז מתטשטשים הפערים בין בני ישראל - לא מופיעים עוד ענקיים מובדלים מהעם, וגם כל העם כולו מגיע ליכולת השגת התורה. במצב הבריא הזה התורה מחיה ישירות את כל האומה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת