תקומת עם

סדרת שיעורים שניתנו ע"י הרב צבי טאו סביב תהליכי הקץ

המוזכרים באגרת ק"מ שבאגרות הראי"ה

השיעורים נערכו ועובדו ע"י יוסף חייקין

 

 

המשבר הקשה שאנחנו חווים היום איננו הראשון בתולדותינו, ואף לא ראשון בתולדות מהלך גאולתנו האחרונה. אבל כשרוננו האמוני המיוחד, כשרונו המיוחד של עמנו, הוא בהתגברות על כל מצבי יאוש ותסכול גם בזמנים של נסיגה וחולשה.

לומדים אנחנו מרבותינו את הראיה החודרת הרואה את יד ד' המנהלת את מהלך גאולתנו בין כשהוא בצורתו הנגלית ובין כשהוא בצורה נסתרת ועלומה.

בעיון בדברי הרב קוק זצ"ל ומקורות נוספים, אנחנו יכולים לסלול לעצמנו נתיבה אמונית לימינו אלה, למרות ריחוק הזמנים והמאורעות, ולהסיר מדרכנו תחושות יאוש ורפיון רוח.

באגרת לרב אלכסנדרוב מתייחס הרב למצב היאוש שהתפשט באותה תקופה. את דבריו מבאר ומרחיב הרב טאו בשיעורו.

"אמת הדבר שירדנו הרבה", ירידת הדורות, התבוללות, השכלה ששבתה הרבה נפשות באותו הזמן. וכן בימינו הירידה הכללית, אבדן החזון, אבדן כל ערך לאומי, התפרקות מנכסי ארץ ירושתנו.

"אבל כשנסתכל יפה נמצא פתרון הירידה בעצם תכונת התחדשות החיים היותר טובים ונעלים הצפויים לאומתנו".

דוקא התרחשות גדולה של התחדשות, מדרגת התעלות שעומדת בפתח, היא זו שגורמת את הירידה. אין זה נכון שמשבר הוא תמיד עדות על שקיעה כללית, על דרדור כללי. פעמים רבות, למשל משבר הלידה או משבר תקופת ההתבגרות, מעידים דוקא על הופעת חיים גדולה שעומדת בפתח. כך הוא גם תהליך לידת הגאולה. תהליך ההתעוררות מתרדמת הגלות וכפי שעוד נראה בהמשך.

בדבריו מתאר הרב זצ"ל את 'קץ' הגלות כיקיצה משינה, שנת הגלות הארוכה. תאור זה מצוי לרוב במקורות והוא מאיר באור מיוחד את נפתולי משברי ראשית צמיחת הגאולה.

נראה בהמשך שההתעוררות היא לא בבת אחת, אלא הולכת בשלבים, ובין שלב לשלב שוב נופלת תרדימה, אמנם לא תרדימה עמוקה בת 2000 שנה, אלא תרדימה קצרה בתוך מהלך ההתעוררות, שאינה הולכת בבת אחת אלא בשלבים.

"ישננו בגלות, שנת תרדמה, החושים הלאומיים לא שמשו לנו כמעט מאומה, כלי המעשה והעבודה, ההגיון והדעה, ביחש לאומה בכללה, לא היה להם כל תפקיד".

הגלות היא שינה. 'אני ישנה וליבי ער'. ישנם מקורות רבים בחז"ל המתארים את מצבו של עם ישראל בגלות כשינה.

בשינה נמצא האורגניזם החי במצב של שביתה וכינוס כל כוחות החיים פנימה, בניתוק הקשר והפעולה כלפי חוץ. כזו היא שנת הגלות. הגלות איננה רק ניתוק ממקום, מארץ. הגלות היא קודם כל ניתוק מכל כוחות החיים, החוש, ההכרה, הרצון. אבל דוקא הכלליים. 'ביחש לאומה בכללה'.

עיקרה של הגלות איננו בסבל הפרט, בסבלו של היהודי המיטלטל מגולה לגולה ביסורי גוף ונפש, אלא בגלות השכינה, בביטול צביון החיים הלאומי, הכללי. מי שישן בגלות הוא דוקא כח חיי הכלל, העם.

אם כן לא יסורי הפרט הם סימן הגלות אלא ביטול החיים הלאומיים וההרגשה הלאומית.

במימד הפרט דוקא קיים בניין חיים של קהילות ומשפחות ודאגה למצב הרוחני והכלכלי, חיי הפרט והחברה מתקיימים, מליוני היהודים חיים בגלות בסדרי חברה, לימוד תורה, קיום מצוות, אף מצוות ישוב ארץ ישראל הפרטית בתוך כך. אבל האומה בגלות. המעמד הכללי, החפצים הכלליים, הכל מאובן ורדום, הכל במצב שינה. וכשמגיעה עת קץ, מתחילה היקיצה, יקיצת המעמד הכללי, זה שהיה בתרדמת מוות.

ליקיצה יש רמות שונות. והראשון לכולן הוא היקיצה של הרגש הלאומי, זה הפלא שהוא סימן הסימנים, זו הנקודה של בקיעת החיים אחרי תרדימה כל כך עמוקה וגלות של מאות בשנים, וצריך להבין – וגם רואים זאת במציאות – שגם ההתעוררות הזאת אינה התעוררות כוללת בבת אחת, אלא מתגלה התעוררות חלקית. מתרחשת רק התעוררות של חלקים באומה וגם זאת לא למדרגה השלימה של חיי האומה הכלליים.

תיאור מצב הגלות כשינה איננו משל בעלמא. ישנה הקבלה ממשית בין מצב השינה וההתעוררות אצל היחיד, למצב האומה בגלות ובתחילת תהליכי הגאולה. בגלות נמצאים החיים הכלליים במצב ממשי של תרדמה, תרדמת מוות. אבל בסופה, לפתע, מתחילים החיים הכלליים לנבוט, להציץ ולהתגלות מחדש. להתעורר. ולכן תאור הגלות כשינה איננה רק משל חיצוני אלא מבט אמוני שמבהיר את דמותה של הגלות בעיניים אמוניות. מתוך כך אנחנו גם מוצאים לה מקורות רבים בחז"ל.

וכך אנחנו מוצאים בגמרא (תענית כג.) באגדתא המופלאה על חוני המעגל, שנרדם לשבעים שנה: "אמר ריו"ח כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה 'שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים', ורש"י במקום: כלומר שבשוב ה' שיבת ציון ידמה לנו שהגלות שהייתה 70 שנה תדמה לנו לחלום, לשינה. "אמר חוני מי איכא דניים שיבעין שנין בחלמא" – האם יש אדם שישן 70 שנה בשינה אחת?

הגר"א באדרת אליהו על הפסוק 'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף' (דברים לב, יא): "דרך הנשר כשרוצה להוליך בניו ממקום למקום, כשמוצאם ישנים מקשקש בכנפיו להעירם שיקיצו משנתם ואח"כ נכנס לתוך הקן... וכן עשה הקב"ה עם ישראל ביצירת מצרים. בתחילה העיר אותם מן הגלות שדומה לשינה כמ"ש 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'...".

בזוהר – "ותרדימה נפלה על אברהם" - ותרדימה דא גלותא".

ברמח"ל – השינה של הגלות והיקיצה של הגאולה בסוד אני ישנה וליבי ער.

בריש מילין, בעמ' קפז, "ציפיית המדריגות העתידות להופיע, החיים הולכים ומתרבים עד אין קץ... ויגלה אז הקץ שמקורו הוא מגזרת קיצה מתוך התרדימה".

ובכן, ליקיצה הזו משנת הגלות העמוקה והארוכה יש תהליכים, יש שלבים. תהליך שאף אצל הפרט לוקח פרק זמן ומלווה בהתרחשויות ייחודיות. כן בכלל, בעם, ודאי פוגשים מהלך ממושך ומורכב, שמתוך כך יכול להיות מאוד מסובך.

אדם שמתעורר, מזיז תחילה את איבריו, ואח"כ פוקח את עיניו, אך עד שהדעת השלימה חוזרת עדיין מטושטש הוא. תהליך ההתעוררות מתרחש בהדרגה. בתחילה – הערנות הראשונית, הפשוטה, של פקיחת העינים, אח"כ יכולת העמידה ושיווי המשקל ורק לאחר זמן ההתפקחות השלמה, ההגיון, הרצון. ופעולות הדורשות דעת שלימה ודיוק, לא ניתן לבצע מיד. זמן מה יחלוף עד שתשוב היכולת הקוגניטיבית היותר מתוחכמת ומשוכללת. [מחקרים מראים שקיים תהליך התעוררות הדרגתי עד מצב יכולת התפקוד השלימה בכל הכחות]. כך גם בעם. אלא שמה שלוקח רגעים ספורים אצל היחיד, היה יכול להמשך שנים רבות בבניין האומה.

זה הנושא המעסיק אותנו כאן – התעוררות האומה. תהליכי ההתעוררות בעם. הכרת שלבי ההתעוררות בתודעת העם, בקודש ובחול, שלבי ההתקדמות שבתוכם גם שלבי נסיגה, שגם להם תפקיד וערך במהלך היקיצה השלם.

בהמשך נראה אילו שלבי ביניים כולל בתוכו מהלך היקיצה. קץ הימין. הקץ המגולה. תהליכים מורכבים במהלך תקומת העם.

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת