דף הבית >> המשך מאמר ראשי

- צריך להבין שבאותו מעמד שהעולם הלך במרוצתו אז, הייתה המלחמה נחוצה. לא הייתה ברירה, כדי לקיים ממלכה היה צורך להלחם נגד שונאים ואויבים, ודווקא מצב המלחמה הזה גרם להופעת אלו הנשמות שהרגשתן הפנימית הייתה מלאה תוכן רוחני.
- לדעתי אין דבר כזה, כל מי שעוסק בלחימה ובהריגת אנשים נפגע מוסרית.
- בדיוק על זה אני חולק! אותם גדולים שלחמו את מלחמת קיומם, מלחמת קיום האומה, לחמו את מלחמת ה' בהכרה פנימית. הם היו עזיזים ברוחם וידעו בעומק החושך לבחור בטוב ולסור מן הרע. הם שמרו על עדינותם הנפשית אף שעסקו במעשים אכזריים של הרג ומלחמה.
- זה לא יתכן, אדם שמתרגל לדם, פשוט מאבד את רגישותו לחיים, ולכן לא יכולה להיות שום תועלת רוחנית בעיסוק המלחמתי. צריך לנסות כמה שפחות להיחשף לפעולות שכאלה.
- תראה, הכל תלוי בגודל הרוחני של האדם וביראת השמים שלו. דוד המלך אמר: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע", וכוונתו הייתה שגם בזמן עיסוקו בשפיכות דמים, שום רע לא יאונה לנפשו. הוא ישאר "עדינו העצני" קשה כעץ מבחוץ ועדין מבפנים. מי שרואה את המלחמה כמצווה ועושה זאת רק כדי לקיים את מצוות ה', איננו מושפע כלל ממעשיו הקשים. הוא עושה מצוה כמו כל מצוה.
- זה שזה מצוה זה לא אומר כלום. זה כמו אחד שהולך לנחם אבלים, אל תגיד לי שזה לא משפיע עליו, וכאילו הוא הלך לחתונה לקיים מצוה לשמח חתן וכלה!
- דוגמא טובה הבאת. באמת עבור אדם ירא השמים אין הבדל!
- אין הבדל!?
- כן, הוא הולך לקיים את מצוות השם, והוא שמח לקיים מצוה. יש מצוות נעימות ויש מצוות לא נעימות "אבל מצוות לאו ליהנות ניתנו", עצם העובדה שהוא מקיים מצוה היא מקור השמחה שלו ובזה אין שינוי. נכון שבבית האבל הוא מצטער על אובדן נשמה ישראלית, אך בפנימיות שלו הוא שמח בדיוק כמו בחתונה מצד שהוא עושה את רצון ה'.
- אתה מדבר על אנשים על-אנושיים.
- ברור שאותם גיבורים, מייסדי האומה, היו אנשים עליונים, אך מעלתם הייתה מתוך הופעת סגולת ישראל שבקרבם, אותה סגולה הקיימת אצל כל יהודי. לכן כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכוח החיים האדיר שבקרבם ומתוך תשוקה זו כוחנו הרוחני מתאמץ וכוח הגבורה מתעדן, וכך אותם הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם.
- לפי מה שאתה אומר המלחמה עצמה היא הכלי הטוב ביותר להתעלות רוחנית!
- אני לא אומר שנלך ליזום מלחמות כדי לשכלל את המדריגה הרוחנית שלנו, אך אם אותן מלחמות נכפות עלינו, אנו לא נהסס לפגוע במלוא העוצמה בכל אויבנו, בכל המצבים, מבלי חשש להיפגע רוחנית מעיסוקינו זה, משום, שאדרבה אנו נשמות טהורות שרק מוציאות לפועל את טהרתם במצבי מבחן שכאלה. המלחמה בישראל היא קודש והאומה הזאת מסוגלת לשמור על טהרתה עד שתבוא העת המאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות של הגויים ולהשפיע את תורתנו הקדושה ומוסרה רק בדרכי נועם.
 
(מקורות להרחבת הנושא: אורות המלחמה פסקה ב)

 


 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת