דף הבית >> המשך מאמר ראשי

- קודם כל צריך להבין מהו "העומר", שזכה לספירה מיוחדת. השם "עומר" הוא פשוט שם של מידת נפח (בערך ארבעה ליטרים) שהייתה נוהגת בזמן המקרא, מה שהתורה מצוה אותנו למדוד הוא "עומר התנופה", דהיינו העומר מן השעורים שהיו קוצרים במוצאי יום טוב ראשון של פסח. שליחי בית דין נהגו לצאת לשדות במוצאי החג כדי לקצור שעורים, מהם מפיקים עומר של סולת נקיה, אותה היו אופים מצות להקרבה בבית המקדש. לפני הקרבתם היו הכהנים מניפים אותם מכאן "עומר התנופה".
- בשביל זה עושים עניין כזה גדול של ספירה? למה יש צורך לספור את הימים המפרידים בין קצירת העומר לחג השבועות?
- כדי לענות על כך צריך להתבונן באירועים שקרו אז בדור המדבר. בחג הפסח (ט"ו בניסן) נגאלו בני ישראל ממצרים, ובחג השבועות (ו' בסיון) הם קבלו את התורה - חמישים יום מפרידים בין יציאת מצרים למתן תורה. חמישים יום שהם מעין חמישים "שערי בינה", בהם בכל יום התעלו בני ישראל עוד שלב לקראת מתן תורתנו הקדושה. בכל יום התקרבו קצת יותר אל "היעד" - מתן התורה.
- היסטוריה אני יודע, אבל זה לא עונה לשאלתי. למה כה חשובים אותם חמישים יום, עד שלדורות סופרים אותם?
- פסח הוא חג החירות הלאומית. אז יצאנו מעול השעבוד של המצרים ומאז נהיינו לעם. לפני כן, בני ישראל היו כיחידים, שהרי כשיעקב ירד מצרימה היו שבעים נפש, ושם פרו ורבו ונהיו לעם. אך תחת עול שעבוד מצרים אי אפשר היה להרגיש כעם. התחילו בני ישראל ללכת חמישים יום, ולא סתם הליכה, אלא מסע מופלא המלווה בנסים (וביניהם קריעת יום סוף). ההליכה, שמן הסתם הייתה מתוך אופוריה אדירה של רגשי חופש וחירות, הייתה דווקא צעדה לקראת יעד מסתורי: יום מתן תורה. הגוף הלאומי זה עתה נוצר, ומרוּמם על ידי רוח דרור, הולך לו העם הזה לקראת יעד אלוקי מוגדר ומדויק - לקבל את התורה.
- זה עדיין לא מסביר למה לספור?!
- חמישים יום שבהם רוח ההתלהבות של החופש האלמנטרי (חופש הזהות וההגדרה העצמית) לאט לאט נהפכת למין חשבון נפש. "לאן הולכים"? "מה עושים עם החופש הזה"? חמישים הימים הללו מובילים את ישראל אל ההבנה שלחופש הזה יש יעד, והוא לקבל את הנשמה הישראלית ולהוציא אל הפועל את החיים הישראליים במלא עוזם, על ידי קבלת ההנהגה האלוקית, המוסר האלוקי, סידור החיים הציבוריים וגם הפרטיים על פי הרצון העליון.
- אתה אומר שאנו סופרים כדי שנלמד להתבונן, שלא נרוץ קדימה בחיפזון ללא מחשבה.
- משהו כזה. בתקופת השנה הזו אנו זוכרים את יציאת מצרים ואת המסע המופלא הזה מיום הצלת הגוף הלאומי, עד להצלת נפשו. וכאן הפרדוקס הגדול, שהרי ממתן תורה קבלו בני ישראל את עול התורה על עצמם, עם כל מצוותיה, הגבלותיה, חיוביה, איסוריה וכו', מה שנראה כמגביל ושוב משעבד.
- נכון, זהו מסע להשתחרר מהמצרים ולהשתעבד לתורה!
- כאן המסר הגדול של תקופת חמישים הימים הללו - לחופש צריך משמעות, החופש צריך להצדיק את עצמו. חז"ל הגדירו כך את הרעיון הזה: "אל תקרא חַרות על הלוחות אלא חֵירות על הלוחות". זאת אומרת שאף על פי שמה שחַרות על לוחות הברית (עשרת הדברות) נראה כעניין משעבד, אדרבה הוא עניין המביא לידי חירות.
- פירוש?
- לא די בלהיות עם "חופשי" בלי משמעות לחופש זה, אלא צריך להיות "עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים". אנו שמים "מדבקה" על החופש, מגדירים אותו, נותנים לו זהות, מגמה ומטרה.
חמישים יום של חשבון נפש קבלו בני ישראל מיד לאחר שזכו לחופש ולשחרור מן השולטים עליהם. חשבון נפש הנצרך כדי לחשוב על משמעות החירות. ביום החמישים, הם הבינו את מהותה, כאשר קבלו את התורה המבדילה אותם מן הגויים להיות עם הנושא את המוסר האלוקי. חמושים בהכרת זהות זו, המשיכו בני ישראל את מסעם לקראת מעמדם כ"עם חופשי", לארץ ציון ירושלים.


 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת