פרשת השבוע עם הרב אילן צפורי
 
סרטון 3 דק' על הפרשה   
 
 
הציווי לאברהם : "הְיֵה ברכה"!
 
"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקלליך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, א-ג).
הלשון "הְיֵה ברכה" לכאורה לא מובנת. רש"י פירש "הברכות נתונות בידך" והרמב"ן פירש  "אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך לאמור 'ישמך אלוקים כאברהם'".
"הְיֵה" היא לשון ציווי כמו "תהיה ילד טוב"! כך הוא גם בפרק יז פסוק א: "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" - רש"י אומר שם: "והיה תמים - אף זה ציווי אחר ציווי : היה שלם בכל ניסיונותי". 
בעל הטורים (בבראשית יב, א) ליקט את הפסוקים בהם צורה דומה: "והיה  - חמש במסורה : והיה ברכה , והיה תמים , והיה נכון לבקר (במשה לפני עלייתו להר לקבל את הלוחות השניים), (וכן בלוחות ראשונים ) עלה אלי ההרה והיה שם, והיה לי לאב (בשופטים יז, י)". בכולם "היה" בלשון ציווי ולא בלשון הבטחה.
גם לפי טעמי המקרא משמע שמדובר בציווי. מהציווי "לך לך" ועד "ואגדלה שמך" שבו יש אתנחתא, הכל ענין אחד, ומ"והיה ברכה" ועד "ומקללך אאר" שבו יש אתנחתא, זהו ציווי נוסף. עולה א"כ ש"והיה" הוא ציווי, ויש עתה להבין מה המשמעות של הציווי "להיות ברכה”? לאחר הציווי "לך לך" ישנם ג' הבטחות: "ואעשך לגוי גדול", "ואברכך", "ואגדלה שמך". אחר הציווי "והיה ברכה" ישנם ב' הבטחות: "ואברכך מברכיך", "ומקללך אאר", ואח"כ נאמר "ונברכו בך כל משפחות האדמה" - זו התוצאה לדבר .
את המושג "להיות ברכה" מסביר המלבי"ם: " אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם". פירש המלבי"ם "היה ברכה" כהבטחה ולא כציווי, אמנם דוקא על פי פירושו היה קל להבין את "היה ברכה" כציווי: אברהם מצווה ע"י הבורא להיות "כלי ברכה", היינו לעשות את כל הדרוש כדי שתשרה דרכו הברכה. וכן מבטיח לו ה' "ואברכה מברכיך וגו'" - המברכים אתו יזכו לברכה וכל המפריעים המנסים לפגוע בו, המקללים אותם, ה' יקללם כדי שיוכל אברהם להמשיך ולהביא ברכה לעולם, כך "שנברכו בך כל משפחות האדמה".
 
הפירוש שעל פיו "היה ברכה" הוא ציווי, שופך לנו אור על יעודו של עם ישראל. ישנם על פי האמור ב' ציווים בעלי השלכה היסטורית: "לך לך" ו"היה ברכה". כאן מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל וממילא מרומזים כאן יעודו ותפקידו.
אחר הציווי הראשון "לך לך", באות ג' הבטחות: "ואעשך לגוי גדול" - שהוא כפשוטו, הבטחת ריבוי הזרע והקמת עם. "ואברכך" - אומר רש"י "בממון". "ואגדלה שמך" - נתינת כבוד ותהילה בעיני שאר בני אדם, בדומה למה שאומר הקב"ה לדוד (שמואל ב  ז, ח-ט): "כה אמר ה' צבאות אני לקחתיך מן הנוה (...) ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכריתה את כל אויבך מפניך ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ".
בעצם הליכתו לארץ ישראל, כבר מובטח לאברהם זרע, ממון, וכבוד, שהם ג' הענינים הנצרכים לעם כדי לחיות חיי עם שלמים . דבר זה מובטח לאברהם כשכר על עצם ההליכה לארץ ישראל.
נלמד מכאן לדורות - שהרי מעשי אבות סימן לבנים - שבעליה לארץ ישראל מובטחת סיעתא דשמיא בג' הענינים הללו, החיוניים לאומה. על פי אותה הבטחה הסביר הגר"א (דבריו מובאים ב"קול התור" עמ' תקכו) את ההיתר לסמוך על הנס ולעלות לארץ במצב דאז שהמציאות בשטח היתה קשה מאוד, ובהסתכלות רציונלית התנאים לא הבטיחו את יכולת הקיום בארץ. לפי כללו של הגר"א שהגאולה פועלת ע"פ חצי טבע וחצי נס - היינו אתערותא דלתתא וסיעתא דשמיא - נשאלה השאלה איך אפשר לסמוך על הנס, שהרי ספק שקול הוא ובספק פיקוח נפש אין להחמיר ולעלות בכל זאת! תירץ הגר"א שהצד הניסי בעת אתחלתא דגאולה עולה בהרבה אחוזים על הצד הטבעי והסיעתא דשמיא הרבה יותר גדולה ממידה נגד מידה. ז"א שברור הדבר שיעשה נס, ואין א"כ בעיה לסמוך על הנס. אדרבה חייבים במקרה זה לסמוך על הנס, שהרי קיימת הבטחה שעצם ההליכה לארץ תביא  חיים, פרנסה וכבוד, לכלל - מובטח שתצליח העליה וא"כ חייבים לסמוך על הבטחה זו.
אחרי שעם ישראל יהיה בארצו ויקבל את הברכות, יכנס לשלב השני ביעודו , ע"פ הציווי השני  -"והיה ברכה". מצווים אנו להיות כלי לקיבול ברכת ה', ומתוך כך נביא ברכה לעולם כולו. כדי
להיות כלי קיבול לברכת ה', צריך לתקן את המידות וללכת בדרך ה'. זוהי קבלת עול מלכות שמים, ע"מ לקבל את התורה שעל ידה מתחבר עם ישראל לשפע האלוקי העובר כך דרכנו אל כל העולם, עד שיתקיים "ונתברכו בך כל משפחות האדמה". תפקידו של עם ישראל הוא להוריד את השפע העליון לכל העולם כולו, דוקא בהימצאו בארץ ישראל. זהו הצירוף "לך לך, והיה ברכה".

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת