נקודת העומק 
בימי ראשון!!!!


עיון ישיבתי בזום

להיכנס לראש ולסברות של הסוגיה והראשונים, כמו בישיבה

כל שבוע, באופן קבוע,
עם הרב אילן צפורי 


בעל נסיון רב שנים בהעברת סוגיות
לאנשים כמוך, שטרודים ועסוקים ולא מוותרים על לימוד עיוני עמוק
שמשאיר טעם טוב וסיפוק רוחני לאורך זמן. 

הצטרף לאלה שכבר החליטו להשקיע בלימוד - והשקע בעצמך במובן האמיתי!

 
או שלח סמס: 0525802289
 


יום הישיבה הבא
בע"ה בתמוז תשפ"א 
תאריך יקבע בהמשך



לו"ז

להקלטות השיעורים בימי הישיבה הקודמים

 
 
 
​חדש!
בית מדרש "ממטולה עד אילת"

איך זה עובד?


סוגיה לדוגמא
 
 
חזרנו לשיעורים פנים אל פנים בראש העין
פסקאות מבוארות של הרב קוק
מפי הרב אילן צפורי


לפרטים
 
 
 

סרטון רגע של פרשה

עם הרב אילן צפורי
פרשת במדבר 
 

נושאים באמונה הנלמדים מפרשיות השבוע
 
מי המציא את קמפיין "לֵךְ"?
 
ראינו כבר מפגינים מכל הסוגים. ראינו סיסמאות חכמות וגם משונות. אך שלטים שתוכנן "לך" עוד לא ראינו...
מה המסר? "לך כבר! זהו, מספיק! כבר היית יותר מדי זמן! אנו כבר לא יכולים לסבול אותך! אנו מיואשים! די נמאסת! תן לנו לחיות! לך מפה! למה אתה לא הולך! לך כבר! די! די! כמה זמן אתה נשאר פה! רד מאיתנו! לך! נו אתה לא מבין? לך! לך! מספיק!"... 
ואז אנו מעיזים לשאול: "למה שילך"? הרי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הרוב רוצה אותו?! אז למה אתם רוצים שהוא ילך?
התשובה פשוטה, והרעיון ממש לא חדש. את הקמפיין "לך" כבר המציאו לפני אלפי שנים, ומי שהמציא אותו הוא אבימלך שכבר לא יכל לסבול את יצחק: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד!" (בראשית כו, טז). הא, עכשיו הכל ברור... לך! לך! לך כבר! ... "כי עצמת ממנו מאוד", כלומר אתה "גדול עלינו", "אתה מצליח מדי בעינינו", "אנו מקנאים בך", "למה אתה תמיד מצליח?", "די חאלס, לך כבר, אנו לא יכולים לסבול!", "עד מתי אתה תמשיך להצליח, די תפסיק!"... "לך"... 
 

חנות הספרים של
תורה אחרי צבא

 
 
 

החוברת "טובים השניים"
חוברת הדרכה רוחנית מעשית 
לתקופת החיפוש
אחר בן/ת הזוג
ולתחילת חיי הנישואין
להזמנה: 02-6511256

 
 
 
ירושלים 
- ירושלים היא באמת עיר יפה, אין מה לדבר, קסומה
- אין ספק, אבל עניינה לא מתחיל ולא נגמר בזה.
- מה פירוש "עניינה"? האם לעיר יש "עניין"? היא בירתה של מדינת ישראל וגם בירתם של ישראל בכל הדורות. אם לזה אתה קורא עניין, אז זהו עניינה!
- זה רק פועל יוצא מעצם עניינה, עניינה בעל משמעות הרבה יותר גורלית לאומה הישראלית.
- ומהו העניין הכל כך מהותי?



​​
 
 

ספר משתחררים

חינם לבוגרי צבא תוך שנה מהשחרור
לפרטים
להזמנות: 02-651-1256


 
 
שלושת המומלצים שלנו
למתנת סיום י"ב, גיוס או סיום מסלול:
"בירורי אמונה", "בהמשך הדרך" ו"מפגשים"
לפרטים

 
 

בינו לבינה

שאלות שלא נתעוררו בעבר, שואלים כיום, כנראה משום שקצב החיים השתנה - אנו חיים בקצב התרבות המערבית, ונראה "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים". אך אנו חפצים להשתמש רק בקליפת הפרי, מבלי להנות מהפרי עצמו, שהרי פרי התרבות המערבית הנו פרי של נמיכות רוחנית ומתירנות שמזמן רמסה כל מוסר ובודאי גם את המוסר הקדוש המונחל בישראל מדורי דורות... ויש המרגישים שנפלו בין הכסאות - מרגישים לא כאן ולא כאן. לא דבקות באלוקים ולא שלמות בתרבות של "הכל מותר".
 
 

פינת ההלכה

הלכות בשר וחלב לחג השבועות

בחג השבועות היו מקריבים את שתי הלחם. לכן נהגו לפתוח את סעודת ליל שבועות במאכלי חלב ולהמשיך לאחר מכן עם בשר, כדי להביא לשולחן שני לחמים נפרדים, אחד הנאכל עם מאכלי החלב ואחד הנאכל עם הבשר.
על מנת להפסיק בין מאכלי החלב לבשר, צריך לפרוס מפה אחרת ולשטוף את ידיו ופיו היטב, וכמובן להשתמש בכלים אחרים.
מספר הלכות הקשורות לאכילת בשר לאחר אכילת גבינה קשה:

לאחר אכילת גבינה קשה יש להפסיק בברכת המזון ולהמתין שש שעות לאכילת בשר. מה נחשב לגבינה קשה? גבינה שזמן הבשלתה 6 חודשים ויותר וטעמה חריף במיוחד.
זמן הבשלתן של רוב הגבינות הקשות הישראליות נמשך חודש חודשיים, ולכן הן אינן נחשבות לגבינות קשות. ישנן גבינות שלגביהן יש להתייחס כאל גבינות קשות, למשל: גבינת פרמזן וגבינות צאן הנקראות קצ'קבל. בנוסף לגבינות אלו יש כמה גבינות שזמן הבשלתן קצר אך הן בעלות ארומה וטעם פיקנטי חריף הנמשך בפה זמן רב, (אך אינן מתולעות וזמן הבשלתן אינה 6 חודשים) בגבינות אלו יש מקום להחמיר ולהמתין שעה אחת בינן לבין אכילת בשר.

הרחקה בין בשר לחלב

תפילת השל"ה הקדוש על הבנים
השל"ה הקדוש הנהיג לומר בערב ראש חודש סיוון תפילה על הצאצאים וזיווגיהם. בתפילה זו אנו מבקשים מהקב"ה שכל צאצאינו בכל הדורות יעסקו בתורה וילכו בדרך הישר לכבודו של הקב"ה.
 
נוסח תפילת השל"ה 
אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְהִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָקוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים, כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אׂתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתׂהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיׂתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ:
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמׂד וּלְלַמֵּד לִשְׁמׂר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ [יִשְׁמָעאֵל] יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ":
כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִצוֹנִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֶן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכׂחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן:
אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקׂב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהׂלֵךְ בִּדְרָכָיו:
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תׂאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּׂרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:
הִנֵּה כִי כֵן יְבׂרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה':
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָםִ כּׂל יְמֵי חַיֶּיךָ:
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק וַאֲנִי זׂאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
 

 
 
הלימוד השבועי מתורת הראי"ה
 
החומר והרוח

אורות ישראל פ"ו פס' ד

 
"מפני הנטיה החמרית היתרה, שאבדה את שווי המשקל לעומת הנטיה הרוחנית, הולכים עמים וכלים. בישראל שווי המשקל חקוק בעצם טבעו. אמנם זהו רק לענין שלא תשאר מחלת הנטיה היתרה קבועה באופן שאין לה רפואה, אבל פגיעה מפני הנטיה היתרה פוגעת בישראל, ועוד ביותר משאר האומות, מפני חריפות האופי שלו. האליליות, שפגעה בנו כל ימי התקופה הארוכה שעד חורבן הבית הראשון, היתה תולדה מנטיה חמרית יתרה, והיא קבעה ג"כ את תולדותיה באומה באופן המחולל מדות נשחתות רבות. בזמן הבית השני, שהאליליות נחלשה, יצאה הפגיעה הזאת להתגלות בצורתה של שנאת חנם, שלא היתה שום תרופה למחלה כ"א ע"י שבירת האומה, באופן שלא יהיה לה ימים רבים מה לעשות בענינים חמריים בכללותה, ונשארה פניית האומה כולה, בכל ימי הגולה הארוכה, רק לדברים נשגבים ונאצלים. אמנם הנטיה היתרה היוצאת מהשווי אל הרוחניות, ג"כ מזיקה הרבה, עד שהיא מאבדת את ההוד האמתי מהרוחניות עצמה, ומ"מ בתור רפואה לנטיה חמרית מופלגת משמשת היא בכל אופן. ע"כ אע"פ שהיחידים נטו לחמריותם, כפי מדת הכרח החיים ותאותיהם, מ"מ האומה בכללה לא היה לה שום עסק חמרי מאז גלותה. והנה עתה בעת ההתעוררות של התחיה הלאומית היא לנו האות שכבר נתרפאה המחלה הכללית, באופן שכבר ניתנה רשות לאומה להיות לה שיח בענינים חמריים בכלליותה. הנטיה הראשונה מההפלגה הרוחנית אל החמרית מוכרחת להיות בהפרזה קצת לצד האחרון, וזהו מקור חוצפא של עיקבא דמשיחא. מ"מ לא יארך הזמן של הנטיה הקיצונית הזאת, כיון שביסוד האומה מונח שווי המשקל. ע"כ אך ינוח הסער וילכו הענינים לצד המעלה והמשקל הראוי. בעלי ההשפעה צריכים למצא את האורה הרוחנית, שיש בנטיה החמרית, ואת מטרתה הפנימית, וכפי מה שיגלו זה ברבים כן תתרפא מחלת החוצפא ותאבד את סימניה הרעים, ותתעורר האומה בכלל למציאותה הטבעית, ויגלה עליה הדר נשמתה".
 
מלמדנו הרב זצ"ל שאין להגדיר את שתי הנטיות, רוחנית וחומרית, כמערכת של טוב ורע, אלא כפי שהנטיה הרוחנית יש לה מקום בקודש, כך גם כן הנטיה החומרית. הסוד של שייכות שתי הנטיות אל הקודש תלוי בשיווי המשקל האפשרי שביניהן. אומות העולם נתייאשו במהלך ההיסטוריה מלהשיג את שיווי המשקל. הן בחרו בדרך כלל, כאורח חיים לשקוע בחומריות,  אך גם ניסו לרומם את המצב העגום של ההתמסרות לתאוות החומריות, על ידי יצירת דתות המשתייכות לנטיה הרוחנית ושוללות את החיוב שבנטיה החומרית. מכל מקום הגויים לא מצליחים לחבר בין שמים וארץ, ולכן הולכים העמים וכלים. בישראל שיווי המשקל אפשרי, אך במהלך ההיסטוריה, האיזון הנכון עמד במבחן והאומה עד כה נכשלה ולא הגיעה לעמק השווה. מעבודה זרה, שהיא שיקוע בחומריות, ועד לניתוק מחיי המעשה של הגלות, שהיא הגזמה בנטיה הרוחנית, הולכת האומה ומחפשת את הנתיב האמצעי. החוצפה של ימינו והרצון להדר בחומריות הינם תגובות לנטיה הרוחנית המוגזמת של הגלות, והן בעצמם מוגזמות בכיוון השני. אך מובטחים אנו שהיציאה מהגלות והתקומה הלאומית, הם סימנים למימד חדש, אותו השיגה האומה, מימד שבו היא תצליח סוף סוף להגיע לשיווי המשקל. ולכן הנטיה החומרית הגסה תתעדן ותהפך לבסיס מציאותי ואיתן לנטיה הרוחנית המתוקנת, המסוגלת לחיות בשמחה עם הנטיה החומרית ולהתברך ממנה.  

 
 
 
 
 

דעות... דעות... דעות... דעות...דעות...דעות...דעות...

מה עומד מאחורי האישה שבטנק?

אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי, 

סוד הדו-קיום

לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד. 

להמשך קריאה...

למה הישראלים מאושרים?

לפי סקרOECD  , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום  העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"... 

להמשך קריאה...
 
 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת



נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת