הרב אילן צפורי

א) עוד לא התחלתם לצאת?!… תתעוררו!

 אתה בן 22? את בת 21? ועוד לא התחלתם לצאת? לא? אהה, אתם מאוד עסוקים? אתה סיימת צבא, הסתובבת קצת, עכשיו פסיכומטרי ותואר. אין לך זמן להתחתן זה מוקדם מדי… "רק עוד רגע אמא"… ואת? עשית שנתיים שירות לאומי, שנה במדרשה, עכשיו התחלת ללמוד במכללה. אין לך זמן בשלב זה להתחתן. אז תסבירו לי מתי תתחילו לצאת? אתה, כשתהיה בן 25? את בת 24? נגיד. טוב, בשנה הראשונה זה רק כדי לבדוק את השטח, לא לוקחים את זה ברצינות. הזמן עובר, אתה כבר בן 26 ואת כבר בת 25. עכשיו זה מתחיל להיות רציני, אנשים מתחילים ללחוץ: 'עוד לא התחתנת"! ואז אתם מאוד רוצים אבל משום מה לא נופלים על הנסיכה או הנסיך הרצויים. ועוד זמן עובר, אתה בן 28 ואת בת 27… מתחיל באמת כבר להיות מדאיג… חייבים להשקיע בנידון. כמה שיותר הצעות, כמה שיותר יציאות… אך זה מייגע, לא הולך. בגיל הזה השכל כבר לא נותן לעשות שום צעד לא מחושב. אתה מחפש בחורה שמתאימה בדיוק לדרישות שלך (זאת אומרת למה שאתה חושב שמתאים לך) ואת מחפשת בחור שבו כל הפרמטרים עליהם כבר חשבת כל כך הרבה וכבר סגרת, נעלת בתודעה… והנה, אתה בן 30 ואת בת 29. אין כבר כוח, צריך הפסקה מסוימת! לא נורא, ה' יעזור! "זיווג מן השמיים", "יש עוד כמוני", "נצטרף לחבורה כזאת" (=ביצה)…

אז קודם כל, אם כבר הגעתם למצב הזה, לא להתייאש (זו לא מטרת המאמר הזה ח"ו). תמשיכו לחפש ובעזרת ה' תמצאו! אבל למי שעוד לא הגיע למצב הזה, תחזרו לתחילת המאמר… אתה בן 22 ואת בת 21, אתם מאוד עסוקים? אבל עם כל זה תפתחו אנטנות גדולות! אל תסרבו לאף הצעה שנראית מתאימה. תבטחו בה' הטוב שיעזור לכם לממש את שאיפותיכם ללמוד וכו' וגם יעזור לכם להתחתן. זה לא סותר. אל תחכו ש"המאגר יצטמצם" ושהדרישות יעלו עם הגיל. אל תסללו לעצמכם את הדרך לביצה. אל תסמכו על הנס, עשו את כל ההשתדלות למצוא את הזיווג הנכון, ובעזרת ה' תצליחו בכל.

ב) אתה קודם רוצה להיות "מבוסס"?… טעות יסודית!

מצאת את בחירת ליבך והיא מאד רוצה להינשא לך, אבל אתה עדיין לא "עומד על הרגליים" כהגדרתך (אין לך פרנסה מסודרת). ולכן אתה מבקש ממנה להמתין עד שתהיה "מסודר"… אתה אף מביא טיעון חזק, הרי הרמב"ם פסק בהלכות דעות (פרק ה) שקודם צריך פרנסה ואחר כך בית ורק אחרי כן נושאים אשה! נכון שיש חשש שהבחורה לא תחכה לך לעד, אבל מה לעשות – "צריך להיות מפוקח"… זו אכן שאלה לא פשוטה, והיא כנראה מכניסה את האדם לתחום האמונה והבטחון בה'. הרי מה יקרה אם ח"ו לא ממש תצליח "לעמוד על הרגליים"? ובכלל, מה השיעור של "עמידה על הרגלים"? ואם נלך עם הרמב"ם עד הסוף, אז מי שלא מצליח לקנות דירה לא יכול להתחתן. אלא המהרש"א כבר כתב על הסוגיה ממנה פסק זאת הרמב"ם (סוטה מד ע"א), שהסדר הזה הוא רק למי שיכול, אבל מי שלא יכול, זה לא מעכב.

ולכן ברור שאם אתם רוצים להתחתן (ואתם בגיל נישואין), צריך לעשות את כל ההשתדלות "לעמוד על הרגליים", אבל צריך לבטוח בה' ולא לדחות את החתונה במידה שיכולה לסכן את עצם קיומה. קצת אמונה! מזל טוב!

ג) אתם מחכים לדודה מאמריקה? … מסוכן ביותר! 

 בסוף הקיץ השניים סוף סוף החליטו (לאחר הרבה התלבטויות, עליות וירידות) … זהו, הם מתחתנים! מזל טוב! ואז כאשר שואלים אותם מתי החתונה? התשובה היא בקיץ הבא – כי הקרובים מחו"ל חייבים להיות בחתונה, או כי זה עתה האח התחתן והמשפחה צריכה קצת לנשום, או כי עדיין לא גמרנו את שנת הלימודים, או כי…

צעירים וצעירות יקרים, שימו לב! הרבה קשרים התפרקו בתקופה הזאת שבין החלטה לחתונה (או יותר מדוייק לומר לחתונה שהייתה צריכה להיות). נכון שתמיד אפשר לומר במעין פטליזם פתטי, שאם זה מה שקרה כנראה זה מה שה' רצה, אבל ביהדות אנו חייבים לפעול על פי שיקול דעת והגיון ולעשות הכל כדי להצליח. וכפי שעל חולה הזקוק לבדיקות, אם לא עשה אותן ומת, לא נאמר שלמפרע התברר שהוא צדק, שהרי ממילא הוא מת… כך נאמר גם כאן שמוכח הוא שקשר ארוך סטרילי-אפלטוני מיום שהחליט הזוג להינשא ועד החתונה, הוא גורם שפוגע בעצם הקשר ומגביר את הסיכויים להתפרקות החבילה! ולכן מהרגע שהחלטתם שאתם מתאימים, אל תתנו לשטן לרקד ביניכם, עשו הכל על מנת להינשא במהירות האפשרית ההגיונית (מחודש ועד שלוש חודשים). מזל טוב! (מי שרוצה הסבר רוחני יותר יכול לעיין בעין איה ברכות ב פ"ט פסקה כא).