בעיתות משבר בארץ ישראל, לפעמים אין טעם להאריך במילים, אלא פשוט כדאי להסתכל קצת בעצם פסוקי התורה... כתוב במפורש בספר במדבר: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ (במדבר פרק לג פסוק נה)
על הבנת הפסוקים דנו מפרשי התורה בכל הדורות, ואף שלא מדובר בהלכה למעשה כיום, שכידוע רק הפוסקים של כל דור פוסקים הלכה למעשה, מכל מקום כדאי ללמוד את הדברים כהוויתם. בערבות מואב על ירדן ירחו, לפני כניסתם של בני ישראל לארץ, עושה הקב"ה תנאי אתם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה
שאל אותי בחור חביב איך אפשר להכריע ולהחליט שזהו זה. שהנה הבחורה הזאת איתה הוא יוצא, היא זו שתהא אשתו (כמובן אם היא תסכים…). שאלה לא פשוטה, אך מצד שני לא צריך להתבלבל. לא לאבד את הבטחון. ולכן התשובה היא בטחון בה'. נכון שככל שהצעד גורלי יותר נדרשת מידת בטחון מפותחת יותר, אך לא להגזים… בשאלות מהסוג הזה מתמודדים גם חיילים קרביים, ואף הנועזים שבהם. החייל הקרבי לוקח החלטה לרוץ לכיוון הסכנה ואף להתנדב לעשות זאת. כאשר בא המפקד ומסביר לחבר'ה שיש על הפרק מבצע נועז ושואל מי מתנדב… מי לא מרים את היד. כאשר לפני יציאה לקרב שואל המ"פ מי נשאר לשמור על הציוד בשטח הכינוס, מי לא צולל למעמקי הנגמ"ש כדי שלא יראו ולו קצה אפו? להמשך קריאה...
פינת ההלכה
ברכה על דבר שלם – יש לברך על המאכל כשהוא שלם משום הידור מצוה. לכן לא יחתוך את המאכל לפני הברכה, אם החיתוך הוא מיידי (כמו קציצת בשר, או תפוח). פרי מקולף שהוא בעצמו שלם (כגון בוטן שקולף ממנו הקליפה החיצונית הקשה או פומלה), נקרא שלם, ולכן יש להיזהר שלא לפרק את הפרי עצמו כדי לברך עליו כשהוא שלם. במקרה של פרי חתוך טוב לחבר את חלקי הפרי יחד כדי שיראה שלם ואז יברך.
"אוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה מכוון לקחת ממנו חיים לתן לאומה בכללה מאת כל יחיד להחיותה ולעוררה, ובעת תחיתה הוא נמזג בכללות האומה ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים".
מלמדנו הרב זצ"ל שקיים הבדל מהותי באינטראקציה שבין עם ישראל לתורה, בין המצב בו עם ישראל נמצא בגלות לבין המצב בו עם ישראל נמצא בארצו ובונה את הלאומיות שלו. בגלות אוצר התורה נמצא במרחק כה גדול מהשגת בני ישראל, עד שיש צורך בהופעתם של יחידי סגולה, גדולי עולם מורמים מעם, שיכולים על ידי כשרונותיהם המיוחדים בקודש לדלות מים חיים מן הבאר העמוקה מאוד, שמימיה אינם נראים. אותם ענקים יונקים מן התורה ומשפיעים ממנה על העם, ובכך מחיים אותו בגלותו. אך כאשר עם ישראל בארצו ובונה את מערכותיו הלאומיות, התורה מתמזגת עם נפש האומה וכל אחד ואחד יכול לקבל את חיותו ממנה. ואז מתטשטשים הפערים בין בני ישראל - לא מופיעים עוד ענקיים מובדלים מהעם, וגם כל העם כולו מגיע ליכולת השגת התורה. במצב הבריא הזה התורה מחיה ישירות את כל האומה.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
להמשך קריאה...
