ראינו כבר מפגינים מכל הסוגים. ראינו סיסמאות חכמות וגם משונות. אך שלטים שתוכנן "לך" עוד לא ראינו...
מה המסר? "לך כבר! זהו, מספיק! כבר היית יותר מדי זמן! אנו כבר לא יכולים לסבול אותך! אנו מיואשים! די נמאסת! תן לנו לחיות! לך מפה! למה אתה לא הולך! לך כבר! די! די! כמה זמן אתה נשאר פה! רד מאיתנו! לך! נו אתה לא מבין? לך! לך! מספיק!"...
ואז אנו מעיזים לשאול: "למה שילך"? הרי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הרוב רוצה אותו?! אז למה אתם רוצים שהוא ילך?
התשובה פשוטה, והרעיון ממש לא חדש. את הקמפיין "לך" כבר המציאו לפני אלפי שנים, ומי שהמציא אותו הוא אבימלך שכבר לא יכל לסבול את יצחק: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד!" (בראשית כו, טז). הא, עכשיו הכל ברור... לך! לך! לך כבר! ... "כי עצמת ממנו מאוד", כלומר אתה "גדול עלינו", "אתה מצליח מדי בעינינו", "אנו מקנאים בך", "למה אתה תמיד מצליח?", "די חאלס, לך כבר, אנו לא יכולים לסבול!", "עד מתי אתה תמשיך להצליח, די תפסיק!"... "לך"...
חנות הספרים של
תורה אחרי צבא
החוברת "טובים השניים"
חוברת הדרכה רוחנית מעשית
לתקופת החיפוש
אחר בן/ת הזוג
ולתחילת חיי הנישואין
להזמנה: 02-6511256
תקופת העומר
- אתה שומע? אחד שאל אותי מה אתם סופרים, למה אתם סופרים וממתי אתם סופרים.
- נו, ולא ידעת לענות? - ת'אמת, אף פעם לא התעמקתי בעניין הזה של ספירת העומר. ממתי סופרים אני יודע, כפי שאומרים: "וספרתם לכם ממחרת השבת וכו'", והכוונה ממחרת הפסח.
- טוב מאוד, ומה אנו סופרים? - תראה זה נקרא "ספירת העומר", וזה קשור לעניין קורבן העומר, אבל לא ברור לי עד הסוף כל העניין הזה…
שאלות שלא נתעוררו בעבר, שואלים כיום, כנראה משום שקצב החיים השתנה - אנו חיים בקצב התרבות המערבית, ונראה "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים". אך אנו חפצים להשתמש רק בקליפת הפרי, מבלי להנות מהפרי עצמו, שהרי פרי התרבות המערבית הנו פרי של נמיכות רוחנית ומתירנות שמזמן רמסה כל מוסר ובודאי גם את המוסר הקדוש המונחל בישראל מדורי דורות... ויש המרגישים שנפלו בין הכסאות - מרגישים לא כאן ולא כאן. לא דבקות באלוקים ולא שלמות בתרבות של "הכל מותר".
בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא ב-33 ימים, ולכן נוהגים בימים אלו קצת אבלות – אין נושאים נשים ואין מסתפרים. יש מס' מנהגים לגבי 33 ימים אלו. מנהג 1: מיום הספירה הראשון עד ל"ג בעומר. ביום ל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, מכיון שקצת היום ככולו אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום ולא בערב.
מנהג נוסף: האבילות מתחילה אחרי ראש חודש אייר עד חג השבועות ומסתפרים בערב החג. ויש מקומות שהאבילות מתחילה מיום ראש חודש עצמו עד יום ראשון של ימי ההגבלה, ומותרים להסתפר ולישא ביום זה שמקצת היום ככולו, לפי כל המנהגים ביום ל"ג בעומר עצמו מתירים להסתפר,
"אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול".
מלמדנו הרב זצ"ל שבאומה הישראלית מושג המדינה איננו עניין של אינטרסים חיצוניים של הפרט, אלא היא הכלי שדרכו מופיע העניין האלוקי במציאות. הרצל קרא לישות המיוחלת "מדינת היהודים", אך הרב קרא לה "מדינת ישראל". המושג "יהודים" נהפך לביטוי של הופעת שרידי האומה הישראלית בגלות, ולכן הביטוי "מדינת היהודים" בהחלט משקף את התפישה הגלותית של מימד המדינה באומה הישראלית, מה שגרם גם לחשוב שניתן להקים את מדינת היהודים באוגנדה. כאשר עם ישראל חוזר לארצו הוא מתחיל לקבל את מימדו הכללי וחוזר לדרגת "ישראל". הישות המדינית שהוא בונה לעצמו נקראת באופן טבעי "מדינת ישראל" והיא יסוד כסא ה' בעולם.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
