חג הפסח, ט"ו בניסן, הוא יום ההולדת של עם ישראל! ובליל הסדר אנו מתאספים כולנו כדי לעשות לעצמנו מסיבת יום הולדת לאומית. הכל התחיל מאתיים ועשר שנים לפני יציאת מצרים, כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה ליעקב אבינו עם מסר גורלי מאוד: "ויאמר אלוקים לישראל (יעקב) במראה הלילה, ויאמר יעקב יעקב! ויאמר הנני. ויאמר אנוכי הא-ל אלקי אביך, אל תירא מרדת מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" (בראשית מו, ב). חמוש בהבטחה זו, ירד יעקב מצרימה עם כל משפחתו – שבעים נפש. הזמן עשה את שלו ושם במצרים, בכור ההיתוך של האומה הישראלית, "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת" – ולא לפני שפרעה מגדיר אותם כעם, והוא הראשון בהיסטוריה שקורא לבני ישראל "עם": "ויאמר (פרעה) אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו'" (שמות א, ט). מתחילת דרכנו כעם, כבר יש לנו סימן שהגויים ידאגו תמיד להזכיר לנו שאנחנו עם – פן נשכח את הדבר…
שאל אותי בחור חביב איך אפשר להכריע ולהחליט שזהו זה. שהנה הבחורה הזאת איתה הוא יוצא, היא זו שתהא אשתו (כמובן אם היא תסכים…). שאלה לא פשוטה, אך מצד שני לא צריך להתבלבל. לא לאבד את הבטחון. ולכן התשובה היא בטחון בה'. נכון שככל שהצעד גורלי יותר נדרשת מידת בטחון מפותחת יותר, אך לא להגזים… בשאלות מהסוג הזה מתמודדים גם חיילים קרביים, ואף הנועזים שבהם. החייל הקרבי לוקח החלטה לרוץ לכיוון הסכנה ואף להתנדב לעשות זאת. כאשר בא המפקד ומסביר לחבר'ה שיש על הפרק מבצע נועז ושואל מי מתנדב… מי לא מרים את היד. כאשר לפני יציאה לקרב שואל המ"פ מי נשאר לשמור על הציוד בשטח הכינוס, מי לא צולל למעמקי הנגמ"ש כדי שלא יראו ולו קצה אפו? להמשך קריאה...
טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן, אם אינו יכול - יברך בכל ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצוה זו היא חיוב על האדם. צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות מאכל (לא מורכבים), שיש בהם פרחים פורחים. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת. ויש מתירין.
פסח
החמץ נאסר בכמה צורות:
אכילה, ראייה, שימצא ברשותו והנאה. אם אדם השאיר חמץ בפסח ברשותו, נאסר החמץ באכילה ובהנאה אפילו לאחר הפסח, זהו חמץ שעבר עליו הפסח. את החמץ אפשר לבטל ולהוציא מרשותו, בשלוש דרכים: א. בביעורו מן העולם בשריפה. ב. בביטול בליבו והפקרתו מתוך הודעה והחלטה שאינו מעוניין יותר בחמץ. ג. במכירתו לגוי. בימינו מקפידים לבטל את החמץ ולהוציא מרשותנו בכל שלוש הדרכים.
"אוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה מכוון לקחת ממנו חיים לתן לאומה בכללה מאת כל יחיד להחיותה ולעוררה, ובעת תחיתה הוא נמזג בכללות האומה ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים".
מלמדנו הרב זצ"ל שקיים הבדל מהותי באינטראקציה שבין עם ישראל לתורה, בין המצב בו עם ישראל נמצא בגלות לבין המצב בו עם ישראל נמצא בארצו ובונה את הלאומיות שלו. בגלות אוצר התורה נמצא במרחק כה גדול מהשגת בני ישראל, עד שיש צורך בהופעתם של יחידי סגולה, גדולי עולם מורמים מעם, שיכולים על ידי כשרונותיהם המיוחדים בקודש לדלות מים חיים מן הבאר העמוקה מאוד, שמימיה אינם נראים. אותם ענקים יונקים מן התורה ומשפיעים ממנה על העם, ובכך מחיים אותו בגלותו. אך כאשר עם ישראל בארצו ובונה את מערכותיו הלאומיות, התורה מתמזגת עם נפש האומה וכל אחד ואחד יכול לקבל את חיותו ממנה. ואז מתטשטשים הפערים בין בני ישראל - לא מופיעים עוד ענקיים מובדלים מהעם, וגם כל העם כולו מגיע ליכולת השגת התורה. במצב הבריא הזה התורה מחיה ישירות את כל האומה.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
להמשך קריאה...
ערוץ אנשי אמנה
.jpg?id=3428803)