מהי תרבות ההחצנה? הלא היא התרבות בה אנו חיים כיום, המעודדת כל אדם להחצין את כל הבעיות שלו בכל צורה, כלומר לשתף את מחשבותיו, רצונותיו, וגם הבזויים ביותר, עם כולם, בכל המדיות האפשריות... בקלות ובמהירות ההקלדה או הלחיצה על המסך, כל אחד מוכן להראות לכל העולם את מהוויו הנפשיים הפנימיים, את אכזבותיו, את תאוותיו, את מאבקיו היצריים, את מחשבותיו השפלות – בקיצור להוציא את כל הג'יפה החוצה! הרב קוק התייחס כבר לעניין זה הרבה לפני שהומצא הפייסבוק ושאר חלונות שקופים. כבר לפני שנת תרס"ד (1904 למניינם) כתב הרב בפנקס בויסק השני (פסקה י') בהתייחסו לעבודת בעל פעור
שאל אותי בחור חביב איך אפשר להכריע ולהחליט שזהו זה. שהנה הבחורה הזאת איתה הוא יוצא, היא זו שתהא אשתו (כמובן אם היא תסכים…). שאלה לא פשוטה, אך מצד שני לא צריך להתבלבל. לא לאבד את הבטחון. ולכן התשובה היא בטחון בה'. נכון שככל שהצעד גורלי יותר נדרשת מידת בטחון מפותחת יותר, אך לא להגזים… בשאלות מהסוג הזה מתמודדים גם חיילים קרביים, ואף הנועזים שבהם. החייל הקרבי לוקח החלטה לרוץ לכיוון הסכנה ואף להתנדב לעשות זאת. כאשר בא המפקד ומסביר לחבר'ה שיש על הפרק מבצע נועז ושואל מי מתנדב… מי לא מרים את היד. כאשר לפני יציאה לקרב שואל המ"פ מי נשאר לשמור על הציוד בשטח הכינוס, מי לא צולל למעמקי הנגמ"ש כדי שלא יראו ולו קצה אפו? להמשך קריאה...
פינת ההלכה
דיני שאלת גשמים
ז מרחשון מתחילים אמירת ותן טל ומטר
מי ששכח לומר ותן טל ומטר -
נזכר קודם אמירת שם ה' יחזור ל"ותן טל ומטר"
נזכר לאחר מכן אומר בשמע קולנו
נזכר לאחר שומע תפילה לפני רצה אומר ותן טל ומטר במקום
נזכר לאחר מכן ועדיין לא סיים עמידה חוזר לברכת השנים
נזכר לאחר שסיים חוזר לתחילת עמידה
מי שנוסע לחו"ל עד ה5 לדצמבר (שבחו"ל עדיין אומרים "ותן ברכה") ממשיך לומר שם "ותן טל ומטר לברכה"
הלימוד השבועי מתורת הראי"ה
הזיכוך האישי למען הכלל
אורות ישראל פרק ו פס' ב
"לפי אותה המדה שכל יחיד מתעלה, שכל תכונתו האישית מזדככת, כך הוא מטביע בתוכיות של האומה כולה את חלק האצילי שבו, והיא מתוספת על ידו בעטרה של תפארת ונעשית בכללה ראויה לאהבה ולדבקות של חן. ע"כ הצד הרוחני שבהתגברות הלאומיות תלוי בזיכוך האישי של כל פרט".
מלמדנו הרב זצ"ל שבדרך לבניין הכלל, כל איש בישראל לא רק שחייב לשמור על מדרגתו הפרטית בעניין המוסר ועבודת ה', אלא אדרבה כל שיכלול ועליית מדרגה יוסיפו עוז אל הכלל. לא תיתכן פגיעה במעמד הפרטי בעבודת ה' בטענה שעבודת הכלל שוחקת את החיים המוסריים הפרטים. האדם המוסר את הנפש בצבא למשל לא יוכל לפגוע באופן רצוני בעבודת המצוות שלו בטענה שענייני הכלל קודמים. נכון שמתוקף תפקידו הוא יהיה אנוס לפעמים מלקיים באופן סדיר לגמרי את עבודתו הפרטית, אך לא יתכן שדבר זה ייהפך לשיטה. הזיכוך של מעלת הפרט היא זו דווקא שתעלה את האומה כולה.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
