שאיפת נשמתנו לא מותירה מנוח, והשלווה הגשמית המדומה לא תניח אותה לרגע. וממפלאות תמים דעים, חרף קולות קטנות למנוחה עולמית רגעית ושקרית, מכביד ה' את אויבנו ובצעד אחר צעד בזה לעומת זה, מתעלים אנו בדרך עקלקלה, ולפעמים גם בייסורים קשים לשאיפת נשמתנו. מדינה הם רוצים כי התכחשנו לריבונותנו, טבח הם עושים כי עזבנו את אדמתנו, מאבקי גיוס כי למצוות התורה התכחשנו. וממדרגה למדרגה הננו עולים ומתעלים, מתרוממים ומתקדשים, בפרט ובכלל, להכרה השלימה באופייה של נשמתנו. לא עם ככל העמים אנו, לא פרט בתוך עם ככל הפרטים בתוך עם אנו, נשמתנו הפרטית ניזונה ומזינה את נשמת הכלל, וממילא התרוממות הרוח הכללית ושאיפותיה מוכרחות לבוא בד בבד עם התרוממות הפרט, להכרה במציאות ה' ולהדרת לאומיות ישראל על מלא רצונה ושאיפותיה. קטני המחשבה החרדים לתפיסתם, רחקי הדעת השבויים מתינוקיותם, יתעלו מאותה הכבדת לב של אויבנו, ומהגאולה הפנימית שבתוכיות כנסת ישראל, שמפעמת מפתחת ומגדלת את רוחה, טבעיותה ועצמיותה. וכל הפעולות וכל ההתקדמות, שנעשות אף בלא קריאת שם ובלא מגמה מבוררת והגם שאינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עיניה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. הכל הוא אור ד' וכבודו. ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ויתעלו המעשים ויתעלו הרצונות עד להכרה המלאה והברורה וידעו אותי מקטנם עד גודלם.