ובעת צרה זאת, קמים אנשים, כביכול על מנת להושיע, ומנסים לטהר את השרץ, מתוך חוסר מעוף רוחני וחוסר אחריות לאומית. הם מנסים להתיר את היחסים שבינו לבינה ללא נשואין, עם כל מיני גדרים הלכתיים, בהתעלם מהעובדה שכל גדולי ישראל לא מורים כך – אין כאן לא יראת חכמים וממילא לא יראת שמים. על פי קו חשיבה זה, בקרוב יחדשו את ההיתר של אשת יפת תואר במלחמה, ואז לבושתם יבואו החילונים ויצעקו "מושחתים! אתם שקועים בזימה ויצרים"…
הבה נסתכל בשורש הבעיה ולא ננסה לטייח את המציאות. היום מבחן האמונה נמדד על פי טוהר המחשבה והמעשה בעניינים שבינו לבינה!
מי שמחפש היתרים בוחר שלא להעמיק את הקשר שלו עם הקדוש-ברוך-הוא ("אין לו כח" לזה). התביעה העליונה של המוסר האלוקי (שבדורנו הגיעה אולי לשיא הקושי שלה) לא הצליחה לעניין אותו (או אותה). הסיבה כתובה עשרות מונים בכתבי הראי"ה – חוסר לימוד מעמיק ביסודי האמונה, לימוד המביא להזדהות מלאה. עלינו ללמוד שכדי להיות אדם יירא שמים בימינו, צריך גבורה יותר מבעבר. המשימה הלאומית היום היא ההכרה שאין משחקים עם טהרת הברית של הקדוש-ברוך-הוא. הברית עם הקדוש-ברוך-הוא נחקקה בדם באיבר התאוה כדי שלא נשכח – משם תהא דבק בקדוש-ברוך-הוא או תאבד אותו. מי שבוחר "להתעסק" עם נשים (או בוחרת להתעסק עם גברים) צריך לקחת אחריות – להיות גיבור. והיום להיות גיבור זה לדעת שבתרבות הישראלית האמיתית, הכשרה בעיני ה', יש רק מצב אחד – איש ואישה כיסוד המשכת הנצח של עם ישראל, על פי דת משה וישראל. אתה רוצה אישה (את רוצה איש)? אתם נתבעים לקחת אחריות, ללכת בכל הרצינות על חתונה (עם כל הדרכים הכשרות לבֵרור אמיתי לפני כן). אתם לא רוצים להתחתן עדיין? אז אל תחפשו עדיין את בן הזוג, ואם אין זה אפשרי אצל מי ששקוע בתרבות המערבית, הוא צריך לעשות חשבון נפש שיביא להעמקת הקשר הפרטי שלו עם הקדוש-ברוך-הוא. זוהי גבורה! להיות גיבור היום זה לא להעיז לפרוץ גדר שעוד לא נפרצה לפני כן, אלא זה להעיז לשמור על אוצר הקודש במצבים הכי מסובכים.
המציאות בימינו מחייבת את העמקת הקשר עם הקדוש-ברוך-הוא, ודרך העמקה זו, גם יבנה קשר איתן ואמיתי בינו לבינה.