הפסוק בירמיה עונה על השאלה "על מה אבדה הארץ" – "על עזבם את תורתי", וחז"ל בגמ' דורשים שלא בירכו בתורה תחילה. ולכאורה זה קשה מאד, מדוע כל כך חמור העוון שלא בירכו בתורה בתחילה, שהעונש עליו הוא גלות וחורבן הארץ?

ומבאר ב"בית חדש" על הטור: "ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שבתורה.
ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה, והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והיה המשכן אחד.

על ידי לימוד התורה, ישנה התאחדות והתייחדות בין עם ישראל הלומד את התורה, לבין מקור התורה, הא-להיות שבתורה. ברכת התורה נועדה לכוון את עם ישראל למטרת התורה. על כן ייתכן שכן בירכו בתורה, אולם לא מתוך הכוונה אליה נועדה הברכה וממילא הלימוד.
ומתוך דבריו נמצאנו למדים על הקשר העמוק שיש בין השראת השכינה בעם ישראל על ידי לימוד התורה, והשראת השכינה בארץ.

וממשיך וכותב "אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, לידע הדינים לצורך משא ומתן, גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם, הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל הוסיף וביאר שבברכת התורה ישנו היסוד הלאומי, של כללות ישראל – "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך ונתן לנו את תורתו.

קיבלנו את התורה כעם, כאיש אחד בלב אחד, כיוון שרק בעם כולו שורה השכינה, שורש נשמות כלל ישראל. ורק מתוך תודעת כלל ישראל, יש לגשת ללימוד התורה, ומתוך כך לחיות בארץ ישראל, ארץ השכינה, שורש נשמות ישראל.

"טובה הארץ מאד מאד"