סרטוני זוגיות
 
 סרטוני תורה







 


הלימוד השבועי

מתורת הראי"ה
 



 כח האמונה
אורות ישראל פרק ח פס' א

"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשרויות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה,  הניסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי-טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה".
 


מלמדנו הרב זצ"ל שיש לאדם שני כוחות יסודיים להכרת המציאות: האמונה והשכל. שניהם חיוניים וחייבים להיות מאוזנים באופן שהאמונה לא תחסום את העיון השכלי ושהעיון השכלי לא יערר את האמונה. הכרת המציאות מתחילה מתוך טביעוּת אמונית הנמשלת לכוח ההכרה הבהמי. אך על גבי הקומה האמונית, האדם צריך לבנות קומה שכלית, הנובעת מן היכולת האנושית לברר את המציאות על ידי העלאת ספקות וחתירה להכרעתם כדי לקבוע את מהות המציאות. האדם צריך להיזהר שהבסיס האמוני האיתן שלו לא יפגע ביכולותיו העיוניות השכליות המדויקות כביכול כדי להגן על אמונתו. כמו כן אסור לאדם לתת לשכלו הספקן לפגוע בעצם בטחונו האמוני בודאות של המציאות האלוקית ובידיעה  הבלתי ניתנת לערעור של המצאות דבר ה' האמיתי בישראל. הקשר הזה בין אמונה לשכל נרמז בקורבן העומר שהנו מן השעורים, מאכל בהמה, ללמדנו שזו נקודת הפתיחה, האמונה הבהמית הטבעית, שממנה הוא מטפס עד למרומי השכל האנושי לאחר חמישים יום, על ידי הקרבת קורבן חיטה, מאכל אדם, בחג השבועות.  

 

 
 

לסרטון בנושא
 
 

 
שילוב תורה בחיי המעשה
זו לא רק סיסמה!


הצטרפו ללימוד!
 

 
 










 




 












 

 


 
 
 

  

 
 


 

 

 





 

 


 

   ספירת העומר



"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. עד מחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום וכו'". מה סופרים, למה סופרים, ממתי סופרים אלו שאלות פשוטות, אך ללא התורה שבעל פה, לא היינו מצליחים לתת להן תשובות ברורות, שהרי התורה שבכתב השאירה את הדברים עמומים. קודם כל צריך להבין מהו "העומר" שזכה לספירה מיוחדת. השם "עומר" הוא פשוט שם של מידת נפח (בערך ארבעה ליטרים) שהייתה נוהגת בזמן המקרא . מה שהתורה מצוה אותנו למדוד הוא "עומר התנופה" העומר מן השעורים שהיו קוצרים במוצאי יום טוב ראשון של פסח. שליחי בית דין נהגו לצאת לשדות במוצאי החג כדי לקצור שעורים, מהם מפיקים עומר של סולת נקיה, אותה היו אופים מצות להקרבה בבית המקדש. לפני הקרבתם היו הכהנים מניפים אותם מכאן "עומר התנופה".

מיום הקצירה ועד חג השבועות, אנו סופרים כל ערב את "ספירת העומר", שזכתה לזה הכינוי משום שמיום קצירת העומר היא מתחילה.
אך עדיין יש לשאול למה נצטוונו למנות את חמישים הימים המפרידים בין תחילת חג הפסח לחג השבועות? כדי לענות על כך צריך להתבונן באירועים שקרו אז בדור המדבר. בחג הפסח (ט"ו בניסן) נגאלו בני ישראל ממצרים, ובחג השבועות (ו' בסיון) הם קבלו את התורה חמישים יום מפרידים בין יציאת מצרים למתן תורה. חמישים יום שהם מעין חמישים "שערי בינה", בהם בכל יום התעלו בני ישראל עוד שלב לקראת מתן תורתנו הקדושה. בכל יום התקרבו קצת יותר אל "היעד" מתן התורה.
פסח הוא חג החירות הלאומית אז יצאנו מעול השעבוד של המצרים ומאז נהיינו לעם. לפני כן, בני ישראל היו כיחידים, שהרי יעקב ירד מצרימה עם שבעים נפש, ושם פרו ורבו ונהיו לעם, אך תחת עול שעבוד מצרים אי אפשר היה להרגיש כעם. אבל בבוקר שלאחר הפסח: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת" התחילו בני ישראל ללכת חמישים יום ולא סתם הליכה אלא מסע מופלא המלווה בנסים (וביניהם קריעת יום סוף). ההליכה שמן הסתם הייתה מתוך אופוריה אדירה של רגשי חופש וחירות, הייתה דווקא צעדה לקראת יעד מסתורי יום מתן תורה. הגוף הלאומי זה עתה נוצר, ומרומם על ידי רוח דרור, הולך לו העם הזה לקראת יעד אלוקי מוגדר ומדויק - לקבל את התורה.
חמישים יום שבהם רוח ההתלהבות של החופש האלמנטרי (חופש הזהות וההגדרה העצמית) לאט לאט נהפכת למין חשבון נפש "לאן הולכים"? "מה עושים עם החופש הזה"? חמישים הימים הללו מובילים את ישראל אל ההבנה שלחופש הזה יש יעד לקבל את הנשמה הישראלית ולהוציא אל הפועל את החיים הישראליים במלא עוזם, על ידי קבלת ההנהגה האלוקית, המוסר האלוקי, סידור החיים הציבוריים וגם הפרטיים על פי הרצון העליון. את כל זה קבלו בני ישראל כ"עסקת חבילה" במתן תורה, בו קיבלה החרות שלהם משמעות. וכאן הפרדוקס הגדול, שהרי ממתן תורה קבלו בני ישראל את עול התורה על עצמם, עם כל מצוותיה, הגבלותיה, חיוביה, איסוריה וכו' מה שנראה כמגביל ושוב משעבד. אך כאן המסר הגדול של תקופת חמישים הימים הללו לחופש צריך משמעות, החופש צריך להצדיק את עצמו. חז"ל הגדירו כך את הרעיון הזה: "אל תקרא חַרות על הלוחות אלא חֵירות על הלוחות". זאת אומרת שאף על פי שמה שחַרות על לוחות הברית (עשרת הדברות) נראה כעניין משעבד, אדרבה הוא עניין המביא לידי חירות. לא די בלהיות עם "חופשי" בלי משמעות לחופש זה, אלא צריך להיות "עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים" אנו נותנים "מדבקה" לחופש, מגדירים אותו, נותנים לו זהות, מגמה ומטרה.
חמישים יום של חשבון נפש קבלו בני ישראל מיד לאחר שזכו לחופש ולשחרור מן השולטים עליהם, חשבון נפש הנצרך כדי לחשוב על משמעות החירות. ביום החמישים, במתן תורה, הם הבינו את מהותה, כאשר קבלו את התורה המבדילה אותם מן הגויים להיות עם הנושא את המוסר האלוקי. חמושים בהכרת זהות זו, המשיכו בני ישראל את מסעם לקראת מעמדם כעם חופשי, לארץ ציון ירושלים.

כדאי לדעת

 

ישיבה "אורות התשובה"
בבית שמש


לחבר'ה מתחזקים בוגרי צבא שרוצים להתכונן לחיים מתוך תורה וקדושה ומתוך בירור יסודות האמונה ובניין המידות. 

 
 












אצלנו לומדים בשמחה!
 

















תנ"ך בנופי הסיפורים














 

שילוב תורה בחיי המעשה
זו לא רק סיסמה!

הצטרפו ללימוד!



 









 


בינו לבינה

שאל אותי בחור אחד שאלה שלא תמיד הבחורים מעיזים לשאול, אלא מעדיפים להתמודד איתה לבד. כך הוא הסיפור: הוא יצא עם בחורה מעל חודשיים ובקצב די מואץ. כבר מהפגישה הראשונה הוא הרגיש שמשהו מפריע לו, אך הוא, כאדם ירא שמיים ומתחזק בתורה, החליט לדחוק את המועקה הקטנה הזו. "הלא העניין באמת לא כל כך מהותי", שהרי הבחורה הייתה בחורה ממש טובה ונחמדה, אך "משהו ביופי שלה הפריע לי" כהגדרתו. היא לא הייתה מכוערת, אך... משהו לא לטעמו... מהפגישה השניה הוא החליט שלא צריך להקפיד על עניין זה, והפעיל על עצמו מכבש עצמי כבד כדי להתרחק מ"שאיפותיו השפלות", על פי הבנתו. בסופו של דבר, הוא לא הצליח להמשיך את הקשר, אך ורק בגלל סיבה זו. ועתה הוא שואל האם התנהגותו הייתה ראויה או שמא הוא צריך לעשות תשובה על "חטאו הנורא"...
כתשובה לעניין זה צריך לשים לב לכמה דברים. א) אין בחורה "לא יפה" בהגדרה (חוץ ממקרים לא נורמליים), אלא יש קשת רחבה מאוד בתחום היופי הנשי, ויש קשת רחבה מאוד בתחום הרגישות של הבחורים לגוונים השונים. ולכן השאלה איננה אם הבחורה יפה או לא, אלא האם היא מתאימה או לא (כמו בכל שאר העניינים העומדים לבדיקה). ב) צריך מאוד להיזהר מהמוסכמה החברתית של הגדרת היופי, המוכתבת על ידי התרבות השולטת, שהרי בתרבות המערבית למשל יש טשטוש מכוון בין זימה ליופי, והלא ביהדות אנו אומרים "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל (בהם)" – זאת אומרת שהצניעות היא דוקא הפרמטר המרכזי המגדיר את יופיה של אשה... ג) היות ומדובר ברגש, קשה להאמין שאדם יוכל לדחוק אותו לאורך זמן על ידי השכל, אלא אם כן יחול בו שינוי מהותי עם הזמן.

ולכן, כאשר בחור שמרגיש מועקה בגלל סוגיית היופי מחליט להתגבר, משום שהבחורה מתאימה לו (על פי הבנתו) בכל שאר התחומים, יש כאן הימור מסוים: רוב הסיכויים שאחרי החתונה, בזכות הגורל המשותף וההערכה ההדדית, הוא פשוט יגלה שהיופי הרוחני של אשתו מחפה על "חסרונותיה" ביופי החיצוני. אך מצד שני יתכן אדרבא ש"קשיי הביחד" יביאו אותו להזדקק לאגד חיצוני כמו היופי, כדי שיוכל לסבול את המשך הקשר "עד שיסתדר". ולכן ההחלטה להכריע בגלל יופי חיצוני הינה עניין סובייקטיבי לחלוטין – אדם צריך להכיר היטב את כוחותיו... ובודאי שאל לו להרגיש בושה בגלל החלטתו. והעיקר שהכל יהיה לשם שמיים!    

   לשאר המאמרים

 

פרשת השבוע:
"קדושים"


סרטון  קצר ולעניין על הפרשה
   

 



מה קורה אצלנו?

הצלחה מפתיעה של חוברת "בהמשך הדרך"מס' 8. 
גם בתיכונים ובאולפנות מזמינים אותה!!

הנושא: 

להיות דתי בחברה הישראלית 

לרשימת החוברות הקודמות

להזמנה: 02-6511256



ימי ישיבה לחיילים של "תורה אחרי צבא" 




לשיעורים המוקלטים הקודמים

לו"ז שנתי של ימי הישיבה לחיילים 

 


בשורה ללומדי התורה הגואלת של הרב הראי"ה
יצא לאור הספר החדש! של הרב אילן צפורי
מדריך למידה לספר אורות עם פרוש רחב על אורות ארץ ישראל ואורות המלחמה



מחיר 35 ש"ח (משלוח: 7.80 ש"ח)

טלפון להזמנות: 02-6511256


עוד ספרים בהוצאת תורה אחרי צבא



שאלות ותשובות בענייני כוחות הביטחון
מוגש על ידי התכנית


"מאמינים במשטרה"





 

הודעות


        

 "הלכה יומית" קודמים 

בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא ב-33 ימים, ולכן נוהגים בימים אלו קצת אבלות – אין נושאים נשים ואין מסתפרים. יש מס' מנהגים לגבי 33 ימים אלו. מנהג 1: מיום הספירה הראשון עד ל"ג בעומר. ביום ל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, מכיון שקצת היום ככולו אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום ולא בערב.  לנוהגים אבילות עד ל"ג בעומר יש מס' ימים שבהם נוהגים קולות: כשחל ר"ח אייר בשבת, מכיון שיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חודש, מתירים להינשא ולהסתפר בערב שבת. וכשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, מסתפרים בערב שבת שלפניו לכבוד שבת. מנהג נוסף: האבילות מתחילה אחרי ראש חודש אייר עד חג השבועות ומסתפרים בערב החג. ויש מקומות שהאבילות מתחילה מיום ראש חודש עצמו עד יום ראשון של ימי ההגבלה, ומותרים להסתפר ולישא ביום זה שמקצת היום ככולו, לפי כל המנהגים ביום ל"ג בעומר עצמו מתירים להסתפר, וכן כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון מתירים להסתפר בערב שבת.
 

 

 

מורשת יעקב מסלול אקדמי


תרומות לתורה אחרי צבא
 

Donations to
Tora After Army































 
...דעות... דעות... דעות... דעות...
 

למה לא משחררים מחבלים?

אנו עם השואף לצדק ומשפט כידוע...
איך נסביר לילדינו מה זה צדק כאשר אנו משחררים רוצחים? זו פגיעה ביסוד המוסר עליו אנו נשענים... אין אנו יודעים לשער את השלכותיה! מנסים לשכנע אותנו שכדי לדבר על שלום צריך לשחרר רוצחים... כנראה שאפילו בחלם משוואה כזו לא היתה עוברת!
אומרים לנו שזה מאוד כואב אבל אין ברירה, האמריקאים לוחצים, האירופאים לוחצים... והפלסטינאים...חוגגים. אז אנו נאמר דברים פשוטים: האירופאים לא רוצים בטובתינו, האמריקאים תמימים ואינטרסנטים לסירוגין, והפלסטינאים רוצים לחסל אותנו בשלבים. ומהי הדרך הטובה ביותר לחסל את עם ישראל כאשר כלו כל הנסיונות להכריע אותו בזירת הקרב? כבר היה מקרה כזה בהיסטוריה של עמנו רק נפתח חומש ונדפדף ונגיע לפרשת בלק. כאשר לא ניתן לנצח את ישראל בקרב, לוקחים עצה מבלעם הרשע שיעץ למלך בלק לפגוע בהתנהגות המוסרית של בני ישראל ולהביא אותם לידי חטא ע"י בנות מואב... וכאן על פי אותו עיקרון, איך ניתן לעשות סדקים בחוסנם של ישראל? פשוט לגרום להם להתנהג באופן לא מוסרי נגד רצונם - לגרום להם לשחרר רוצחים ולרדת לתחתית המדרגה השפלה ביותר, שאף אומה מוסרית לא היתה מסכימה להיות שם... לפעול נגד חוקי המוסר והמשפט של עצמם ולעשות מעשים שיגרמו להם להרגיש בזויים אף בעיניהם!
אז נתעורר! העם שהביא את המוסר לעולם לא יכנע לאווילות של גויי העולם. נשמור על הטוהר המוסרי שלנו למען עמנו וערי אלוקינו, למען עתידנו ולמען טוהר נפשינו!
 



לימוד תורה לשמה? לשם מדינת ישראל...

 את התורה אנו מצווים ללמוד יומם וליל, כפי שכתוב במפורש בפרק הראשון של ספר יהושע: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"... מכאן נובעת מסירות הנפש הנוראה של היהודים במהלך כל הדורות, לשים את התורה במרכז החיים הישראליים. בגלות החשוכה, עוצמת הציווי הזה באה לידי ביטוי על ידי הקשר המוחלט שבין ישראל לתורה, באופן שהחיים הפרטיים והחברתיים היו ללא חשיבות בעיני הגולים, ורק העיסוק בלימוד התורה נתפס כערך עליון. בגלות למדו "תורה לשמה" במובן הפשוט ביותר – לשם עצם הופעתה הלימודית בהשכלתם של תלמידי החכמים. אלא שהרב קוק לימד אותנו, באורות התורה, שתורה לשמה היא דוקא לשם כנסת ישראל: "יסוד תורה לשמה הוא הגברת כחה של כנסת ישראל...", כן הוא אומר:  "כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל. הא כיצד? רוח האומה מתחזק...".
ואנו שואלים הא כיצד יתכן שלימוד תורה "לשמה" הופך להיות לימוד לשם משהו? גדול ככל שיהיה! איך יתכן שלימוד לשם הצלחת כנסת ישראל הוא לימוד תורה לשמה?!
אלא אנו חייבים ללמוד מן המקור את הציווי ללמוד תורה, בנבואה שקיבל יהושע לאחר פטירת משה רבינו: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".
הדברים מפורשים וברורים: ה' מצווה את יהושוע להקים את האומה הישראלית בארץ ישראל, והתנאי להצלחתו הוא - לימוד התורה. לא מדובר בתורת הגלות המנותקת מהחיים הלאומיים, ולכן ערכה הוא מופשט לחלוטין, אלא מדובר בתורת החיים של המדינה, התורה שנועדה להחיות את האומה בארצה.
דוקא יהושע שנלחם נגד המרגלים, הוא זה שמלמד אותנו את השיעור הגדול הזה: המרגלים היו תלמידי חכמים גדולים שחשבו שהתורה תשאר לשמה רק במדבר הסטרילי הזה, במקום בה אינה צריכה לעמוד במבחן החיים, ואילו יהושע הבין שדוקא תורה שהיא למען ישוב הארץ היא מעתה "תורה לשמה"!
כאז כך היום, מאז שזכינו להקים מדינה, מי שלומד תורה לשם הצלחת המדינה, הוא זה שלומד תורה לשמה, ואצלו נמצאת "תורת חיים"...
 




כופים עליהם טנק כגיגית ...

בימים אלו מדינת ישראל עוסקת בחקיקת חוקים שמטרתן לכפות על החרדים את הזכות לשרת בצה"ל... לכאורה תמוה הדבר שצריך לכפות זכות זו ואיננה מובנת מאליה! אך אין זה דבר חדש בהיסטוריה של עם ישראל, שהרי גם התורה נכפתה על עם ישראל. למרות שהתורה "היא חיינו ואורך ימינו", בכל זאת היה צורך לכפות אותה עלינו כדי שנרצה לקבלה. המהר"ל מפראג כבר הסביר שאת הדברים האלוהיים לא ניתן לקבל ללא כפיה ומתוך בחירה חופשית, משום שכאשר בוחרים לקבל דבר, ניתן גם לבחור להפסיק לקבלו באיזשהו שלב. זו הסיבה שבגללה "כפה עליהם הר כגיגית" במתן תורה, ולמעשה התורה ניתנה לנו בכח! ומתוך שלא בחרנו בה, אלא כך החליט הקב"ה, כך גם לא נוכל ל"התפטר" ממנה, משום שלא ברצוננו קבלנוה ולא ברצוננו היא תשאר אצלנו.
כאז כך היום, כנראה שהאדם לא מבין את גודל השעה וצריך שישקו אותו אף כאשר הוא באמת צמא, כי איננו מבין שהוא צמא. ברוך ה' לאחר אלפיים שנות גלות, בה שלטו בנו גויים, שלרוב היו גם רשעים, השפילו אותנו טבחו בנו ואף ניסו להשמיד אותנו לגמרי, ואנו היינו חסרי אונים וחסרי ישע, עד שזכינו להקים מדינה עם צבא חזק שיודע להגן עלינו ואף להטיל אימה על כל מבקשי רעתנו... איך אפשר שלא "לקפל את שיפולי גלימתנו" כדי לרוץ מהר יותר ללשכת הגיוס?!

 

 
 
 


 


אריק שרון הלך לעולמו – נזכור ונלמד מעברו המפואר, אך לא נהסס לדבר על ההרס הנורא שהשאיר!

ל פטירה של מנהיג היא תקופה של חשבון נפש, הבה נעשה חשבון נפש על כל המדיניות הקלוקלת של השנים האחרונות, בה הויתורים על החזון שלנו נהפכו ללחם חוקים. אריק שרון הלך לעולמו, הוא היה גיבור אמיתי, אך לצערינו, זכרונו יישאר לעד נכתם בהרס של חבל ארץ משגשג, עם התיישבות מפוארת, שחרב מתוך איבוד חזון והחלטות פוליטיות מקולקלות, בתקופה בה הלך הרוח הושפע מיאוש וחוסר אמונה בצדקת דרכנו. הנזק האדיר של ההתנתקות איננו רק חורבן של התיישבות, אלא תחילת הדרך של איבוד חזון מוחלט, שכבר הביא לתוצאות קיצוניות של התעצמות האויב והפגזת ערי ישראל בטילים. ההתנתקות הייתה אות הפתיחה של תקופה חדשה, בה הציונות מתחילה לאבד את תנופת ההתפתחות ומתחילה להתחפר בעמדות שקשה מאוד להגן עליהן. והרי ידוע כשבמזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט ישנן רק שני מצבים – או שאתה בתנופה קדימה או שאתה בנסיגה לאחור... מאז הנסיגה נפתח הציר לכל הנסיגות האפשריות וניתנה לעולם לגיטימציה ללחוץ על ישראל להמשיך במדרון החלקלק המסוכן הזה. גירוש היהודים מגוש קטיף ומסירה לגויים של חלקי הארץ המובטחת לעם ישראל על פי חזון הנביאים, היא פגיעה מוראלית קשה בחזון היושבים בציון.
כדי להועיל לעילוי נשמתו של אריק שרון, כדאי לנו ללמוד מעברו המפואר כבונה הארץ ולקחת משם דוגמה ועצה על מנת לחדש את תנופת ההתיישבות בימינו. הצלחת גאולתנו תלויה בנחישותנו להמשיך להשתייך לארצנו הקדושה חרף כל האיומים וכל הקשיים. הבה נזכור ש"אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה" – הבניין שלנו, של החברה שלנו תלוי בבניין ארצנו! 


אטימות מול האטום...
הסכם הכניעה של העולם מול איראן

 
העולם רוצה שקט, והוא מוכן לוותר על הרבה כדי לקבל אותו. על מה למשל?
על בטחונה של מדינת ישראל... אין ספק שהמניע איננו סתם רצון להתנכל ביהודי ארץ ישראל, אלא הוא פשוט חולשה וחוסר רצון להחזיק ראש מול איראן המתעקשת לפתח נשק אטומי.
אחרי עמידתה האיתנה של איראן מול הסנקציות, עם כל הנזק שנגרם לה, העולם מרגיש חסר אונים, ואיננו רואה איך הוא יצליח להכניע את האיראנים.
ואז הפתרון הוא פשוט – לשקר, להמציא אשליה ששולטים על המצב, כפי שעשו בהסכמי אוסלו. כאן גם - העולם משלה את עצמו שהאיראנים לא ימשיכו לקדם את עניין ייצור הפצצה, ובכך יש לגיטימציה לסתום את הפיות של כל מי שאיננו מאמין באיראנים ואיננו מוכן לוותר על המשך הלחץ עליהם.
אז מה ישראל צריכה לעשות?
כתוב בספר קול התור של תלמידי הגאון מווילנא (פרק ב, בחינה קלא):  "על פי רבנו (הגר"א) שככל אשר עקבות משיחא מתקדמים בקבוץ גליות, מתגבר הסיטרא אחרא בכל עוזו במלאכתו העיקרית לכחש ולעקור את האמת והצדק כאמרם חז"ל – 'בעקבות משיחא האמת נעדרת וכו''. ולעומת כל אלה עלינו לעשות וללחום בכל עוזנו בסייעתא די שמיא, להתגבר עליו במעשים ובכל התיקונים...". הדברים ברורים – אנו בני ישראל נלחמים נגד כל העולם על האמת והצדק, והדרך לנצח היא להמשיך ולפעול בנחישות ולעשות את המעשים האמיתיים. במקומות אחרים בספר קול התור מוסבר, שבעת גאולה, תמיד כאשר נעשה את המעשה האמיתי, נצליח - על פי  הסוד של משיח בן יוסף: "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"!
לכן אנו מחזקים את ידי מנהיגינו: עשו והצליחו!
  




רבות מחשבות בלב איש...
ועצת ה' היא תקום!
 
ישנו עם אחד קטן העומד במרכז במת ההיסטוריה זה כבר אלפי שנים. מאות מנהיגים, נביאי זעם, חוזי שקר איימו על העלמותו במהלך כל מסעותיו. מנהיגים אלו ושותפיהם עלו וירדו ו"נצח ישראל לא ישקר"... העם הזה חזר לאחרונה מגלות בת אלפיים שנה ונבנה מחדש בארצו. ארץ ישראל היא ארץ הקודש המובטחת לעם הקודש – עם ישראל. אין זכות לאף עם אחר על אף פיסת אדמה או גרגר חול בארץ הקודש, מלבד עם ישראל. ארץ ישראל הינה ארץ רחבה ומוגדרת היטב על ידי נביאי ה'. בברית בין הבתרים אמר ה' אל אברהם (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", אל משה אמר ה' (שמות כג, לא): "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", וכן נאמר במשנה תורה (דברים יא, כד): "מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם", וכן נאמר גם ליהושע (יהושע א, ד): "מהמדבר והלבנון הזה  ועד הנהר הגדול נהר פרת וגו' יהיה גבולכם".
והנה בראשית צמיחת גאולתנו הנוכחית, כאשר ריבונו של עולם החל להצמיח את האומה הישראלית בארצה, צמחו בסמוך לה וגם בתוכה עשבים שוטים שחשבו שהצמיחה הישראלית היא גם צמיחתם שלהם, והתחילו לטעון כל מיני טענות מוזרות של בעלות על ארץ ישראל. טענות אלו מאוד מצאו חן בעיני כל מי שצורר את ישראל, ואף חלק מבני עמנו נתפתו להאמין להן – מה שבודאי הוסיף כח לכל צוררי ישראל שהרי "גם בני העם הנבחר מסכימים לחלוק את הארץ עם הטוענים בעלות עליה".
עלינו לחזור ולשנן את הבטחות הנביאים ולדעת שנקבל את כל המובטח לנו, ולכן אל לנו לחשוש בפני נביאי הזעם למיניהם! אנו נמשיך בביטחון מלא בה' ליישב כל גבעה בארץ המובטחת לנו, נמשיך לשגשג בה כלכלית ואף לאט לאט נחזור גם לתרבות הישראלית האמיתית. אם רק נעשה ללא חשש, בעזרת ה' גם נצליח!
 

















 
    

להפגיז או לא להפגיז?
 
תלוי אם יש או אין אלוהים...
אם אין אלוהים נראה שלא כדאי להפגיז, שהרי צריך ללכת "על בטוח", והרי: א) לא בטוח שאיראן תגיע לפצצה, ב) אפילו אם היא תגיע לפצצה לא בטוח שהיא תשתמש בה, ג) אם היא תגיע לפצצה בטח האמריקאים יטפלו בעניין וכו'. אבל אם נפגיז בטוח שנחטוף על הראש טילים מכל הסוגים ומכל הכיוונים... ולכן עדיף לחכות.
אבל אם יש אלוהים, הרי כבר הובטחנו שהגאולה תצליח, וגם הובטחנו ע"פ ספר "קול התור" של תלמידי הגר"א שבעת גאולה, אדרבה, ריבונו של עולם יגרום להצלחה של כל מהלך נועז שנעשה ורק מחכה לכך שנעשה מעשים שכאלה...
ולכן, ע"פ כללי הדמוקרטיה, היות ובדו"ח גוטמן 80% מהיהודים מגדירים עצמם כמאמינים באלוהים - לכן כבוד ראש הממשלה צריך להפגיז, ובלי דיחוי ואנו מובטחים שה' יעזור.

 




חולשת העולם...
 
האיראנים מאיימים על כל העולם ללא מורא ובחוצפה מזלזלת. והינה ישנה מדינה קטנה גיבורה, מדינת היהודים, שמוכנה להתמודד מול האתגר, ופה ושם משחררת אמירות של לקיחת אחריות. למעשה האמירות הללו נועדו בעיקר לבדוק היכן נמצא העולם, וליתר דיוק היכן נמצאת גבורתו של העולם... אך לצערינו הרב, מיד כאשר יוצא איום מרומז ממדינת ישראל, קמים אנשים חשובים יודעי דבר ותוך כדי דיבור כמעט מזכירים לעולם איזה נזק גדול תוביל תקיפה ישראלית על איראן. מיד הם מזכירים לכל שסחר הנפט יפגע, ושאפילו קיימת סכנה למלחמה כוללת בכל האיזור או בכל העולם כולו. ומדינת ישראל מיד מקבלת פידבק על מצב העולם: העולם לא לומד היסטוריה! כפי שהוא לא עצר את היטלר מתוך חולשה ופחד, עוד כאשר הדבר היה אפשרי, כך גם כיום, לא רק שאינו מסייע או מעלים עין לאפשרות שישראל (היחידה שמוכנה להסתכן ולפעול) תתקוף, אלא מזהיר אותה לבל תעשה זאת. שוב העולם בחולשתו ואין לנו לסמוך אלא על ריבונו של עולם ועל הצבא המצויין שלנו ובעיקר נתפלל שמנהיגינו ידעו לקחת את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון ללא פחד!


 

האם יש לנו עדיין גאוה לאומית?

מלמדינו הרב קוק זצ"ל שהגאוה הלאומית בישראל הינה מידה עילאית ואין להעריך אותה כגאוה הפרטית שהיא אם כל המידות הרעות. הגאוה הלאומית בישראל נובעת מהכרת הקרבה האלוקית של האומה שנבחרה לשאת את דבר האלוקים ולהפיצו בעולם כולו. מתוך כך הגאוה הזו נהפכת לענוה, משום שהיא גונזת בחובה את גודל התפקיד של העם הזה שצווה להעביר שפע לעולם כולו, כַלב שבאברים. וכאן עצם מקור ענוותנותו של העם, שהרי הוא משרת את כל העמים האחרים על ידי כך שהוא מזרים להם את עצם חיותם, מתוך קישורו העליון עם מקור החיים. על כן מאוד נצרכת היא הגאוה הלאומית המעמידה את עם ישראל על מעמדו העליון ומתוך כך מאפשרת לו לבצע את תפקידו שכל כולו מושתת על ענוה אלוקית. (אורות ישראל פרק ו פסקה ח).
לוידאו-קליפ מרתק בנושא  

 


 מבצע "חשיפה מלאה"  הסתיים...

צבא מדינת ישראל פלש על ספינה הנושאת נשק איראני שיעדו היה ארגון החמס בעזה. למי באמת איכפת? המבצע הנועז הזה נועד בראש ובראשונה לתפוס את הנשק המסוכן, כדי שלא יגיע לידיים העוינות – מבחינה זו המבצע הצליח. אך כשמו "חשיפה מלאה", אחת ממטרות המבצע הייתה לחשוף בעיני העולם את השחיתות והצביעות של האיראנים. אין ספק שהחשיפה הצליחה, אך האם היא מועילה למשהו? לצערנו הרב לא, נראה שהעולם לא באמת מתרגש מהעובדה שאיראן שולחת נשק להשמיד את ישראל... והמסקנה הפשוטה היא - "אם אין אני לי מי לי?". אך באמת איך ניתן להתמודד עם כל כך הרבה אויבים ללא עזרת העולם הגדול, בפרט שרוב הפעמים לא רק שהעולם אינו עוזר לנו, אלא הוא גם מפריע לנו מתוך התרפסות למי שמאיים עלינו?! אלא מי שאמר "אם אין אני לי מי לי" גם אמר "וכשאני לעצמי מה אני"... אנו אמנם "עם לבדד ישכון", אך בדידות זו נובעת מעצם עובדת בחירתנו על ידי הקב"ה להיות עם נבחר להנחיל לעולם את דבר ה'. אנו לא בודדים ומוזנחים משום שריבונו של עולם שומר עלינו ומנהיג את העולם כך שכוחינו הולך וגדל לקראת מילוי תפקידנו הנעלה להיות "אור לגויים"... לכן יישר כח לכל המשתלטים על אויבינו, יישר כח לכל החושפים, אך עלינו לדעת עם כל זה שיש לנו על מי להשען... על מלך מלכי המלכים!

 
 

 

 


 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת