סרטוני זוגיות
 
 סרטוני תורה







 


הלימוד השבועי

מתורת הראי"ה
 



 כח האמונה
אורות ישראל פרק ח פס' א

"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשרויות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה,  הניסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי-טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה".
 


מלמדנו הרב זצ"ל שיש לאדם שני כוחות יסודיים להכרת המציאות: האמונה והשכל. שניהם חיוניים וחייבים להיות מאוזנים באופן שהאמונה לא תחסום את העיון השכלי ושהעיון השכלי לא יערר את האמונה. הכרת המציאות מתחילה מתוך טביעוּת אמונית הנמשלת לכוח ההכרה הבהמי. אך על גבי הקומה האמונית, האדם צריך לבנות קומה שכלית, הנובעת מן היכולת האנושית לברר את המציאות על ידי העלאת ספקות וחתירה להכרעתם כדי לקבוע את מהות המציאות. האדם צריך להיזהר שהבסיס האמוני האיתן שלו לא יפגע ביכולותיו העיוניות השכליות המדויקות כביכול כדי להגן על אמונתו. כמו כן אסור לאדם לתת לשכלו הספקן לפגוע בעצם בטחונו האמוני בודאות של המציאות האלוקית ובידיעה  הבלתי ניתנת לערעור של המצאות דבר ה' האמיתי בישראל. הקשר הזה בין אמונה לשכל נרמז בקורבן העומר שהנו מן השעורים, מאכל בהמה, ללמדנו שזו נקודת הפתיחה, האמונה הבהמית הטבעית, שממנה הוא מטפס עד למרומי השכל האנושי לאחר חמישים יום, על ידי הקרבת קורבן חיטה, מאכל אדם, בחג השבועות.  
  

לסרטון בנושא
 

שילוב תורה בחיי המעשה
זו לא רק סיסמה!

הצטרפו ללימוד!

 







 




 











 

 


 
 
 

  

 
 


 

 

 





 

 


 

מתי הסיבוב הבא?


 

איך נתגבר על החמאס שמכניס אותנו כל פעם למשוואה בלתי אפשרית: 1) המחבלים מוגנים במנהרות שמתחת לבתי אזרחים, 2) הם מחייבים אותנו לפגוע גם בבלתי מעורבים כדי למגר אותם, 3) דבר זה מעורר את דעת הקהל שממילא כבר אנטי-ישראלית/אנטי-שמית, 4) ממשלות "ידידינו" נלחצות ומגנות אותנו, 5) האו"ם עושה ועדות חקירה נגדינו, 6) המחבלים חוגגים... אז מה עושים?
יש אומרים "נכנסים בהם עד הסוף", יש אומרים שזה יקר מדי מבחינת חיי חיילינו וגם מבחינת תקציב המדינה, יש אומרים שזה בלתי אפשרי כי נצטרך להרוג כל כך הרבה בלתי-מעורבים והעולם ו"ידידינו" יצליחו לעצור אותנו (למשל לא יספקו לנו את התחמושת הדרושה וכו')... נראה שיש הגיון בכל הטענות הללו גם יחד! אז מה נשאר לעשות? צריך לדעת שכל מה שקורה לעם הזה הוא תחת פיקוח ישיר של ההשגחה העליונה המלווה את עם ישראל בכל הדורות ובפרט בדור בו יש תהליך של גאולה גלוי. צריך להתחיל לאמץ קו חשיבה שונה, קו חשיבה שמנסה לפתור את שורשי הבעיות ולא רק לכבות את השריפות הנקודתיות. כדי לפתור את שורש הבעיה אנו צריכים לשאול שאלה פשוטה – לשם מה באנו לכאן ומתעקשים להשאר כאן באי בודד של שפיות בתוך ים של איסלם קיצוני? צריך לדעת מניין באנו ולאן אנו הולכים: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת (בראשית פרק טו, פסוק יח). זה נשמע בנאלי לחזור על עקרון פשוט זה, אך אם נדע למה אנו כאן ולמה אנו חותרים, גם ההחלטות בקבינט המצומצם ואף במורחב יהיו בהתאם. ואז נראה שמי שצריך לקחת החלטות פתאום מקבל השראה ומוצא פתרון... אין דרך אחרת! הבעיות הבלתי פתירות המטרידות אותנו מחייבות אותנו ללכת לכיוון הזה, הנכון.


 כדאי לדעת

 

ישיבה "אורות התשובה"
בבית שמש


לחבר'ה מתחזקים בוגרי צבא שרוצים להתכונן לחיים מתוך תורה וקדושה ומתוך בירור יסודות האמונה ובניין המידות. 

 
 












אצלנו לומדים בשמחה!
 

















תנ"ך בנופי הסיפורים













 

שילוב תורה בחיי המעשה
זו לא רק סיסמה!

הצטרפו ללימוד!



 










 


בינו לבינה

שאל אותי בחור אחד שאלה שלא תמיד הבחורים מעיזים לשאול, אלא מעדיפים להתמודד איתה לבד. כך הוא הסיפור: הוא יצא עם בחורה מעל חודשיים ובקצב די מואץ. כבר מהפגישה הראשונה הוא הרגיש שמשהו מפריע לו, אך הוא, כאדם ירא שמיים ומתחזק בתורה, החליט לדחוק את המועקה הקטנה הזו. "הלא העניין באמת לא כל כך מהותי", שהרי הבחורה הייתה בחורה ממש טובה ונחמדה, אך "משהו ביופי שלה הפריע לי" כהגדרתו. היא לא הייתה מכוערת, אך... משהו לא לטעמו... מהפגישה השניה הוא החליט שלא צריך להקפיד על עניין זה, והפעיל על עצמו מכבש עצמי כבד כדי להתרחק מ"שאיפותיו השפלות", על פי הבנתו. בסופו של דבר, הוא לא הצליח להמשיך את הקשר, אך ורק בגלל סיבה זו. ועתה הוא שואל האם התנהגותו הייתה ראויה או שמא הוא צריך לעשות תשובה על "חטאו הנורא"...
כתשובה לעניין זה צריך לשים לב לכמה דברים. א) אין בחורה "לא יפה" בהגדרה (חוץ ממקרים לא נורמליים), אלא יש קשת רחבה מאוד בתחום היופי הנשי, ויש קשת רחבה מאוד בתחום הרגישות של הבחורים לגוונים השונים. ולכן השאלה איננה אם הבחורה יפה או לא, אלא האם היא מתאימה או לא (כמו בכל שאר העניינים העומדים לבדיקה). ב) צריך מאוד להיזהר מהמוסכמה החברתית של הגדרת היופי, המוכתבת על ידי התרבות השולטת, שהרי בתרבות המערבית למשל יש טשטוש מכוון בין זימה ליופי, והלא ביהדות אנו אומרים "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל (בהם)" – זאת אומרת שהצניעות היא דוקא הפרמטר המרכזי המגדיר את יופיה של אשה... ג) היות ומדובר ברגש, קשה להאמין שאדם יוכל לדחוק אותו לאורך זמן על ידי השכל, אלא אם כן יחול בו שינוי מהותי עם הזמן.

ולכן, כאשר בחור שמרגיש מועקה בגלל סוגיית היופי מחליט להתגבר, משום שהבחורה מתאימה לו (על פי הבנתו) בכל שאר התחומים, יש כאן הימור מסוים: רוב הסיכויים שאחרי החתונה, בזכות הגורל המשותף וההערכה ההדדית, הוא פשוט יגלה שהיופי הרוחני של אשתו מחפה על "חסרונותיה" ביופי החיצוני. אך מצד שני יתכן אדרבא ש"קשיי הביחד" יביאו אותו להזדקק לאגד חיצוני כמו היופי, כדי שיוכל לסבול את המשך הקשר "עד שיסתדר". ולכן ההחלטה להכריע בגלל יופי חיצוני הינה עניין סובייקטיבי לחלוטין – אדם צריך להכיר היטב את כוחותיו... ובודאי שאל לו להרגיש בושה בגלל החלטתו. והעיקר שהכל יהיה לשם שמיים!    

 
  לשאר המאמרים







 

פרשת השבוע:
"שופטים"


סרטון  קצר ולעניין על הפרשה
   


יום הישיבה לחיילים הבא בע"ה
ביום ראשון ה' באלול

לתוכנית


 

חדש!!!
בואו לשלב לימוד תורה עם ישוב הנגב!!
(מלגות ומגורים)


לפרטים: יניב 053-3390606


 

מה אתה עושה באלול?...



החלה הרישום למלגות של מפעל הפיס
רשימת המלגות


ימי ישיבה לחיילים של "תורה אחרי צבא" 





לשיעורים המוקלטים הקודמים

לו"ז שנתי של ימי הישיבה לחיילים 

 


יצאה לאור במהדורה שניה
חוברת בהמשך הדרך 2
הדרכה רוחנית-מעשית לתקופת החיפוש אחר הזיווג
לצפיה בתוכן החוברת ובשאר החוברות 


 




בשורה ללומדי התורה הגואלת של הרב הראי"ה
יצא לאור הספר החדש! של הרב אילן צפורי
מדריך למידה לספר אורות עם פרוש רחב על אורות ארץ ישראל ואורות המלחמה



מחיר 35 ש"ח (משלוח: 7.80 ש"ח)

טלפון להזמנות: 02-6511256


עוד ספרים בהוצאת תורה אחרי צבא



שאלות ותשובות בענייני כוחות הביטחון
מוגש על ידי התכנית


"מאמינים במשטרה"





 

        
תענית תשעה באב
התענית מתחילה עם שקיעת החמה.
נוהגים בחמשת עינויים: אכילה ושתיה, רחיצה של תענוג, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה.
חל איסור ללמוד תורה בדברים המשמחים, איסור זה מתחיל כבר מחצות היום של ערב ט' באב, ויש ללמוד תורה רק בדברים הרעים.
יש לשבת על מושב נמוך שאינו מגיע לגובה של שלושה טפחים (24 ס"מ). נוהג עד חצות היום של ט' באב
לא לומר שלום או בוקר טוב איש לרעהו, ואם אמר לו אדם יענהו בשפה רפה.
איסור עשיית מלאכה 

חופשת הקיץ בפתח.


תרומות לתורה אחרי צבא
 

Donations to
Tora After Army










 
...דעות... דעות... דעות... דעות...
 


 

שורש הבעיה העזה: "האיסלם הקיצוני"

מתוך שלאיסלם הקיצוני אין הבנה עמוקה בעניין האלוהי, אלא רק רצון להעיד עליו - במקום להיות דת של חסד, הוא דת של דין. היהדות מתחילה באברהם אבינו, איש החסד העליון שמתווה את הדרך לזרעו ומחנך אותו להפיץ אהבה ושלום בעולם. מתוך הכרה עמוקה שהקב"ה ברא את עולמו על מנת להיטיב עם הבריות, ומתוך הכרת דרכי הנהגתו בעשיית הטוב, היהדות מטיפה לחסד ולאהבת הבריות. "כל התורה כולה" הוגדרה היטב על רגל אחת על ידי הלל הזקן ב"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הקירבה האלוהית והכרת דרכיו מולידים באדם רצון עז להיות טוב ולעשות טוב. ואילו ההכרה החיצונית של האלוהים אצל האיסלם, הובילה לרצון עז להלחם למענו, על מנת כביכול להשכין את הצדק שלו בכל העולם. בעם ישראל אנו מדברים על אמונה הפועלת על המידות ומעדנת את החושים, ואילו באיסלם מדברים על הכרזת אמונה המולידה רצון להשמיד את כל מי שאינו מצטרף להכרזה. כתוב בקוראן שהאיסלם נכפה בחרב, שיש להשמיד את האלילים ויש להכריז ג'יהד (מלחמת קודש) על אומה המסכנת את האמת של מוחמד. הגישה הזאת הולידה חיי חברה נוקשים, בהם מקצצים את ידי הגנב, רוצחים על כבוד המשפחה ללא משפט, ובהם האלימות איננה מגונה ואף נערצת. הרצון הבלתי נלאה להעיד על האלוהים, תופס את כל האישיות עד שנאבדת ההבנה שבכלל צריך גם להדמות לו, לתת לו להופיע בנו, בחיים מלאי חסד. ההכרזה שהאל הוא טוב פותרת באיסלם את חובת האדם להיות טוב בעצמו. עבור האיסלם, האלוהים הטוב לא נמצא בתוך החיים ממש, אלא החיים רק מעידים עליו. מתוך כך אין אמונה בעצם חיים ובקדושתם, משום שהחיים אינם בעצמם עדות על האלוהים הטוב, אלא הם רק מאפשרים לאדם להעיד עליו. כאן נמצא ההבדל המהותי בין מה שאומר ישעיהו הנביא: "אתם עדי ואני אל" , לבין השהאדה. הבדל שמוביל לזלזול בחיי האדם באופן כללי ואף לזלזול של האדם בחיי עצמו. המוסלמי בעידוד החברה האיסלמית, מוותר בקלות על חייו לטובת מטרה זו או אחרת הקשורה לדת האיסלמית - ההתאבדות הופכת לערך מוסרי באיסלם, דבר שאצל כל האנושות הוא גנות. הכל מתוך תפיסה מעוותת של עניין ההשגחה האלוהית, המיוסדת על מין פטליזם הפותר את האדם מאחריות על תוצאות מעשיו, בטענה שמה שיקרה הוא רק יכול להיות על פי האל הצודק ולא ניתן לעשות דבר נגד רצונו. ביהדות מאמינים ש"הכל מאת האלוהים" - רק לאחר המעשה. אך לפני המעשה - "אם אין אני לי מי לי" (מסכת אבות), חייבים לעשות את המעשה הנכון, כי אנו יודעים שיתכן שנעשה דבר המוגדר כ"נגד הרצון האלוהי". המוסלמי מאמין שאין לו יכולת להימלט מן הרצון האלוהי, אף כאשר עושה את המעשים המנוגדים לרצון זה (מנוגדים לחסד)... אך האור ינצח את החושך - הנצחון של עם ישראל, עם הנצח, מובטח מעצם היותו הופעת הטוב האלוהי בעולם!




האם באמת אסור לפגוע באזרחים לא מעורבים בלחימה?

הנשיא האמריקאי טרומן החליט באוגוסט 1945 להטיל פצצות אטום על הירושימה ונגסקי ובכך גרם למותם של 210,000 יפנים בכמה שניות (!). שיקולו היה לסיים בכך את מלחמת העולם השניה העקובה מדם, שלפי ההערכות היתה נמשכת לולי מעשה זה עוד כשנה, וגובה מחיר של עוד כמיליון וחצי חיילים (אמריקאים ויפנים) ואזרחים (יפנים). האם טרומן עשה מעשה מוסרי? בצל שאלה זו מתקיים דיון יסודי בפילוסופיית המוסר עד היום. קיים וויכוח בין גישת "התוצאתנוּת" (השמה את הדגש על התוצאה ולא על המעשה) לבין הגישה "הדאונטולוגית" (השמה את הדגש על המעשה ועל הכוונה). לפי תוצאתנות, העיקר הוא השגת התוצאה הרצויה, וניתן לעשות מעשה שיש לו תוצאה טובה וגם תוצאה רעה אם יפיקו ממנו תועלת. לעומת זאת, הדאונטולוגים סוברים שהתוצאה הלא טובה יכולה להיות סיבה לבטל את המעשה הרצוי. כמובן, מחלוקת זו קשורה גם כן למציאות שלנו, בה כוחות צה"ל נלחמים נגד מחבלים המשתמשים באזרחים כמגן אנושי. במוסר המלחמה בפרט ובאופן כללי בכל השאלות הדומות, מסתייע הדאונטולוג בתיאוריה המכונה "תורת כפל התולדה", הנותנת קריטריונים ברורים על מנת להחליט אם לבצע מעשה שיש לו תוצאות לוואי רעות, ואלו הם: 1) המעשה עצמו (במקרה שלנו ירי על מחבלים) אינו אסור, 2) התוצאה הטובה היא צפויה ורצויה, 3) התוצאה הגרועה (ירי על אזרחים) היא צפויה אך לא רצויה, 4) התוצאה הטובה אינה מושגת על ידי התוצאה הגרועה, 5) התועלת של התוצאה הטובה עולה בהרבה על הנזק של התוצאה הגרועה. במקרה של טרומן ופצצת האטום, יש מחלוקת בין הדאונטולוג לבין התוצאתן – הדאונטולוג יאמר שהריגת ההמונים (המעשה הלא-טוב) היא זו שמביאה למעשה הטוב (מכה מוראלית בפיקוד היפני וסיום המלחמה), ולכן המעשה אינו מוסרי לשיטתם. אך במקרה שלנו בעזה, שחיילנו משיבים אש אל מקורות הירי, אף כאשר קיים סיכוי לפגוע ב"לא- מעורבים- בפועל" (תוצאה לא טובה, צפויה ולא רצויה), לכל הדעות אין המעשה אסור (גם לדאונטולוג, שהרי המעשה עומד בחמשת הכללים דלעיל), ומבחינת מוסר המלחמה הבינלאומי, הוא מעשה לגיטימי ולכן מוסרי... לכל צבאות העולם... חוץ מלישראל (כמובן)... 




באנו חושך לגרש!

האם לא הגיע הזמן להוסיף לפרשנות הצבאית והפוליטית פרשנות עמוקה יותר?...

אנו עדים להתרוממות רוח לאומית אדירה מאז שהחליטה ממשלתנו להכות באויב האכזר שלנו. מניין  עוצמה זו? התשובה היא פשוטה - חיילינו ואנו  יודעים היטב על מה אנו נלחמים! החיילים יודעים שאינם מגינים על משפחתם ועל מדינת ישראל בלבד, אלא מגרשים את החושך העולמי! מלחמת האור בחושך – אין הגדרה טובה יותר! בני ישראל יצאו למערכה של צדק עולמי. אנו נלחמים על הבית, אך הבית שלנו הוא ערובה להצלחת ישועת העולם כולו. אנו העם שקיבל את המוסר האלוהי ומצווה להנחילו לעולם כולו. ברכת אברהם אבינו, אב המון גויים, מפיחה בנו רוח של צדק ורחמים, ומכוחה חיילינו מוכנים למסור את הנפש למען הצדק, הטוב והיושר. העולם עדיין לא מצליח לעקל את השינוי העולמי האדיר שמחוללת התקומה הלאומית הישראלית לאחר אלפיים שנות גלות ותרדמה. העולם מוסט על ידי פלסטינאים ומוסלמים הפזורים בעיקר באירופה ונופל לפח התעמולה שלהם המציגה את בני האור כרוצחים ואת הרוצחים צמאי הדם ללוחמי הצדק. אך שום דבר לא יעצור את העובדה ההיסטורית שהנה עם ה' שהולך לשנות את פני האנושות חזר לנשום, הוא מתפתח וכוחו גדל. לא כח הזרוע הוא נחלתו אלא כח אהבת החיים, הצדק והמוסר. ודוקא מתוך כח זה מוכנים בני ישראל להכות את בני החושך, שכל עיסוקם, שאיפתם ותכליתם הם להרע ולהרוס – להרוס את עמינו ולהרוס את עמם, למען שנאתם את החיים, את היופי ואת הטוב. העולם יבין שאנו נלחמים את מלחמת הצדק העולמית ואחרינו ינהרו למען דעת אלוהים ותורתו.




האם הנוצרים יכולים להיות ידידים?

למה הנוצרים מדברים כל הזמן על "ידידות" ועל "להכיר את האחר"? התשובה היא די ברורה, והיא תלויה בהבנה למה הרב קוק אמר על הנצרות שהיא "ארס רוחני הבא לטשטש את המיוחדוּת הישראלית"...
הנצרות, המקבלת כעובדה היסטורית-אמונית שיסוד "העניין האלוהי" מופיע דווקא בעם ישראל, צריכה להתאמץ הרבה כדי להוכיח שהזרע נהפך לרעיון – זאת אומרת שהיהדות שהיא דת לאומית נהפכה לנצרות, שהיא דת בינלאומית, או יותר נכון לומר דת לא-לאומית . לפי הנוצרים, הקשר שבין הרעיון האלוהי לעולם, שנתאפשר רק דרך זרע הקודש, הנבחר, פתאום שוּנה ונבנה מחדש דרך נושאי הרעיון האלוהי מכל העמים. ההסבר לשינוי זה ניתן על ידי הנוצרי של ספר הכוזרי: "כשם שדבק בהם (בישראל) העניין האלוהי עד אותה שעה ללא הפסק, אולם אם כי אשר מרו המוניהם במשיח זה (ישו) וצלבוהו, התחיל הקצף האלוהי ניתך על המונם, והרצון האלוהי התחיל שורה על היחידים (ולא עוד על אומה שלמה) אשר הלכו אחר המשיח. ואם אמנם אין אנו (הנוצרים) מזרע בני ישראל, ראויים אנו יותר מהם להקרא בני ישראל". המהפך הגדול שחוללה הנצרות בתפיסה האמונית, הוא הניתוק בין הזיקה לאלוהיוּת לבין השייכות לעם נבחר על ידי האלוהים - בו הוא בחר לשכן את שמו. כאשר הזרע נהפך לרעיון, אין כבר שום תוכן למושג "עם ישראל", שזהותו מעתה נלקחת וניתנת לכל מי שמרגיש עצמו כשייך לרצון להיות דבק באלוהים – זאת אומרת נוצרי. גניבת זהות זו הינה גם הבסיס לצרותיהם של בני ישראל המתגוררים בגלויות ארצות הנוצרים, שהרי מן הטענה הזו ניתנה הלגיטימציה להרוס את שרידי העם "המתעקשים" לטעון בעלות בלעדית כעם, על הרעיון האלוהי... מכאן אפשר להבין שה"ידידים" שלנו מאוד רוצים ללמד אותנו שאין הבדל בינינו לבין האחר – המטרה שלהם פשוטה: הם רוצים שנפסיק להאמין שיש לנו סגולה מיוחדת, שנפסיק להאמין שאנו עם נבחר... בקיצור שנפסיק להיות עם ישראל...
 

אטימות מול האטום...
הסכם הכניעה של העולם מול איראן

 
העולם רוצה שקט, והוא מוכן לוותר על הרבה כדי לקבל אותו. על מה למשל?
על בטחונה של מדינת ישראל... אין ספק שהמניע איננו סתם רצון להתנכל ביהודי ארץ ישראל, אלא הוא פשוט חולשה וחוסר רצון להחזיק ראש מול איראן המתעקשת לפתח נשק אטומי.
אחרי עמידתה האיתנה של איראן מול הסנקציות, עם כל הנזק שנגרם לה, העולם מרגיש חסר אונים, ואיננו רואה איך הוא יצליח להכניע את האיראנים.
ואז הפתרון הוא פשוט – לשקר, להמציא אשליה ששולטים על המצב, כפי שעשו בהסכמי אוסלו. כאן גם - העולם משלה את עצמו שהאיראנים לא ימשיכו לקדם את עניין ייצור הפצצה, ובכך יש לגיטימציה לסתום את הפיות של כל מי שאיננו מאמין באיראנים ואיננו מוכן לוותר על המשך הלחץ עליהם.
אז מה ישראל צריכה לעשות?
כתוב בספר קול התור של תלמידי הגאון מווילנא (פרק ב, בחינה קלא):  "על פי רבנו (הגר"א) שככל אשר עקבות משיחא מתקדמים בקבוץ גליות, מתגבר הסיטרא אחרא בכל עוזו במלאכתו העיקרית לכחש ולעקור את האמת והצדק כאמרם חז"ל – 'בעקבות משיחא האמת נעדרת וכו''. ולעומת כל אלה עלינו לעשות וללחום בכל עוזנו בסייעתא די שמיא, להתגבר עליו במעשים ובכל התיקונים...". הדברים ברורים – אנו בני ישראל נלחמים נגד כל העולם על האמת והצדק, והדרך לנצח היא להמשיך ולפעול בנחישות ולעשות את המעשים האמיתיים. במקומות אחרים בספר קול התור מוסבר, שבעת גאולה, תמיד כאשר נעשה את המעשה האמיתי, נצליח - על פי  הסוד של משיח בן יוסף: "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"!
לכן אנו מחזקים את ידי מנהיגינו: עשו והצליחו!
  




כופים עליהם טנק כגיגית ...

בימים אלו מדינת ישראל עוסקת בחקיקת חוקים שמטרתן לכפות על החרדים את הזכות לשרת בצה"ל... לכאורה תמוה הדבר שצריך לכפות זכות זו ואיננה מובנת מאליה! אך אין זה דבר חדש בהיסטוריה של עם ישראל, שהרי גם התורה נכפתה על עם ישראל. למרות שהתורה "היא חיינו ואורך ימינו", בכל זאת היה צורך לכפות אותה עלינו כדי שנרצה לקבלה. המהר"ל מפראג כבר הסביר שאת הדברים האלוהיים לא ניתן לקבל ללא כפיה ומתוך בחירה חופשית, משום שכאשר בוחרים לקבל דבר, ניתן גם לבחור להפסיק לקבלו באיזשהו שלב. זו הסיבה שבגללה "כפה עליהם הר כגיגית" במתן תורה, ולמעשה התורה ניתנה לנו בכח! ומתוך שלא בחרנו בה, אלא כך החליט הקב"ה, כך גם לא נוכל ל"התפטר" ממנה, משום שלא ברצוננו קבלנוה ולא ברצוננו היא תשאר אצלנו.
כאז כך היום, כנראה שהאדם לא מבין את גודל השעה וצריך שישקו אותו אף כאשר הוא באמת צמא, כי איננו מבין שהוא צמא. ברוך ה' לאחר אלפיים שנות גלות, בה שלטו בנו גויים, שלרוב היו גם רשעים, השפילו אותנו טבחו בנו ואף ניסו להשמיד אותנו לגמרי, ואנו היינו חסרי אונים וחסרי ישע, עד שזכינו להקים מדינה עם צבא חזק שיודע להגן עלינו ואף להטיל אימה על כל מבקשי רעתנו... איך אפשר שלא "לקפל את שיפולי גלימתנו" כדי לרוץ מהר יותר ללשכת הגיוס?!


מלחמה נגד הצביעות העולמית!

צבאות ה' ממשיכים את מסע הצדק העליון שלהם, ודעת הקהל העולמית מתחילה להגביר את גילוי שנאתה למדינת ישראל, והנשק שלה הוא הטפת מוסר מזוייף. ואנו שואלים למה!? למה הגויים מתנגדים למבצע הצבאי הכל כך צודק הזה? למה הצבא המוסרי ביותר בעולם – או ליתר דיוק, הצבא המוסרי שיש בעולם – חייב לעבוד עם סטופר ביד כאשר הוא מנקה בזהירות את קיני המחבלים, ומנסה שלא לפגוע בחפים מפשע – או ליתר דיוק ב"בלתי מעורבים"? למה האנושות המציאה גדר חדש במיוחד למדינת ישראל – "הפעלת עוצמה לא מידתית"? מושג שלא שמענו עליו בשום מבצע אמריקאי או אירופי נגד מעוזים של טרור!
אלא התשובה לכל שאלות הללו היא פשוטה – אנטישמיות! נא הכירו את הצורה החדשה של האנטישמיות – במקום לטבוח ביהודים, כאשר הדבר אינו אפשרי מנסים למנוע מהם להתגונן נגד צריהם! פשוט דורשים מהם לקבל בהבנה את הטרור שמופעל כנגדם ולשתוק! והטיעון הוא "המוסר"... ולכן אנו אומרים לעולם כולו ובעיקר לאלו הטוענים שהם נאורים: אנו לא נקבל מוסר מכם! אתם לא תלמדו אותנו מהו צדק ויושר! אנו העם שהמוסר הוא נחלתו, מסורת אבותיו והמאפיין היסודי של זהותו. אנו יודעים מתי להפעיל כח ואיך להפעילו. אתם מוזמנים לבוא אצלנו ללמוד איך להתנהג כבני אדם ולא כמו חיות טרף מתורבתות. לעם שהביא את המוסר לעולם המערבי ולעולם הערבי יש עוד הרבה מה לומר וללמד בכל תכסיסיו המלחמתיים הנועדים לעשות את המלחמה כמה שפחות אכזרית. התבוננו ושיתקו, כי שיעור גדול אנו מעבירים בימים אלו לאנושות כולה, ראו את חיילי הצדק בפעולה ונסו להתקרב לעפר שמתחת לרגליהם... 











 
    

 


להפגיז או לא להפגיז?
 
תלוי אם יש או אין אלוהים...
אם אין אלוהים נראה שלא כדאי להפגיז, שהרי צריך ללכת "על בטוח", והרי: א) לא בטוח שאיראן תגיע לפצצה, ב) אפילו אם היא תגיע לפצצה לא בטוח שהיא תשתמש בה, ג) אם היא תגיע לפצצה בטח האמריקאים יטפלו בעניין וכו'. אבל אם נפגיז בטוח שנחטוף על הראש טילים מכל הסוגים ומכל הכיוונים... ולכן עדיף לחכות.
אבל אם יש אלוהים, הרי כבר הובטחנו שהגאולה תצליח, וגם הובטחנו ע"פ ספר "קול התור" של תלמידי הגר"א שבעת גאולה, אדרבה, ריבונו של עולם יגרום להצלחה של כל מהלך נועז שנעשה ורק מחכה לכך שנעשה מעשים שכאלה...
ולכן, ע"פ כללי הדמוקרטיה, היות ובדו"ח גוטמן 80% מהיהודים מגדירים עצמם כמאמינים באלוהים - לכן כבוד ראש הממשלה צריך להפגיז, ובלי דיחוי ואנו מובטחים שה' יעזור.

 




חולשת העולם...
 
האיראנים מאיימים על כל העולם ללא מורא ובחוצפה מזלזלת. והינה ישנה מדינה קטנה גיבורה, מדינת היהודים, שמוכנה להתמודד מול האתגר, ופה ושם משחררת אמירות של לקיחת אחריות. למעשה האמירות הללו נועדו בעיקר לבדוק היכן נמצא העולם, וליתר דיוק היכן נמצאת גבורתו של העולם... אך לצערינו הרב, מיד כאשר יוצא איום מרומז ממדינת ישראל, קמים אנשים חשובים יודעי דבר ותוך כדי דיבור כמעט מזכירים לעולם איזה נזק גדול תוביל תקיפה ישראלית על איראן. מיד הם מזכירים לכל שסחר הנפט יפגע, ושאפילו קיימת סכנה למלחמה כוללת בכל האיזור או בכל העולם כולו. ומדינת ישראל מיד מקבלת פידבק על מצב העולם: העולם לא לומד היסטוריה! כפי שהוא לא עצר את היטלר מתוך חולשה ופחד, עוד כאשר הדבר היה אפשרי, כך גם כיום, לא רק שאינו מסייע או מעלים עין לאפשרות שישראל (היחידה שמוכנה להסתכן ולפעול) תתקוף, אלא מזהיר אותה לבל תעשה זאת. שוב העולם בחולשתו ואין לנו לסמוך אלא על ריבונו של עולם ועל הצבא המצויין שלנו ובעיקר נתפלל שמנהיגינו ידעו לקחת את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון ללא פחד!


 

האם יש לנו עדיין גאוה לאומית?

מלמדינו הרב קוק זצ"ל שהגאוה הלאומית בישראל הינה מידה עילאית ואין להעריך אותה כגאוה הפרטית שהיא אם כל המידות הרעות. הגאוה הלאומית בישראל נובעת מהכרת הקרבה האלוקית של האומה שנבחרה לשאת את דבר האלוקים ולהפיצו בעולם כולו. מתוך כך הגאוה הזו נהפכת לענוה, משום שהיא גונזת בחובה את גודל התפקיד של העם הזה שצווה להעביר שפע לעולם כולו, כַלב שבאברים. וכאן עצם מקור ענוותנותו של העם, שהרי הוא משרת את כל העמים האחרים על ידי כך שהוא מזרים להם את עצם חיותם, מתוך קישורו העליון עם מקור החיים. על כן מאוד נצרכת היא הגאוה הלאומית המעמידה את עם ישראל על מעמדו העליון ומתוך כך מאפשרת לו לבצע את תפקידו שכל כולו מושתת על ענוה אלוקית. (אורות ישראל פרק ו פסקה ח).
לוידאו-קליפ מרתק בנושא  

 


   רבות מחשבות בלב איש...

ועצת ה' היא תקום!
 
ישנו עם אחד קטן העומד במרכז במת ההיסטוריה זה כבר אלפי שנים. מאות מנהיגים, נביאי זעם, חוזי שקר איימו על העלמותו במהלך כל מסעותיו. מנהיגים אלו ושותפיהם עלו וירדו ו"נצח ישראל לא ישקר"... העם הזה חזר לאחרונה מגלות בת אלפיים שנה ונבנה מחדש בארצו. ארץ ישראל היא ארץ הקודש המובטחת לעם הקודש – עם ישראל. אין זכות לאף עם אחר על אף פיסת אדמה או גרגר חול בארץ הקודש, מלבד עם ישראל. ארץ ישראל הינה ארץ רחבה ומוגדרת היטב על ידי נביאי ה'. בברית בין הבתרים אמר ה' אל אברהם (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", אל משה אמר ה' (שמות כג, לא): "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", וכן נאמר במשנה תורה (דברים יא, כד): "מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם", וכן נאמר גם ליהושע (יהושע א, ד): "מהמדבר והלבנון הזה  ועד הנהר הגדול נהר פרת וגו' יהיה גבולכם".
והנה בראשית צמיחת גאולתנו הנוכחית, כאשר ריבונו של עולם החל להצמיח את האומה הישראלית בארצה, צמחו בסמוך לה וגם בתוכה עשבים שוטים שחשבו שהצמיחה הישראלית היא גם צמיחתם שלהם, והתחילו לטעון כל מיני טענות מוזרות של בעלות על ארץ ישראל. טענות אלו מאוד מצאו חן בעיני כל מי שצורר את ישראל, ואף חלק מבני עמנו נתפתו להאמין להן – מה שבודאי הוסיף כח לכל צוררי ישראל שהרי "גם בני העם הנבחר מסכימים לחלוק את הארץ עם הטוענים בעלות עליה".
עלינו לחזור ולשנן את הבטחות הנביאים ולדעת שנקבל את כל המובטח לנו, ולכן אל לנו לחשוש בפני נביאי הזעם למיניהם! אנו נמשיך בביטחון מלא בה' ליישב כל גבעה בארץ המובטחת לנו, נמשיך לשגשג בה כלכלית ואף לאט לאט נחזור גם לתרבות הישראלית האמיתית. אם רק נעשה ללא חשש, בעזרת ה' גם נצליח!
 

 

 


 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת