החוברת "טובים השניים"
חוברת הדרכה רוחנית מעשית
לתקופת החיפוש
אחר בן/ת הזוג
ולתחילת חיי הנישואין
להזמנה: 02-651-1256
מתוך ספר בירורי אמונה
ירושלים
- ירושלים היא באמת עיר יפה, אין מה לדבר, קסומה…
- אין ספק, אבל עניינה לא מתחיל ולא נגמר בזה. - מה פירוש "עניינה"? האם לעיר יש "עניין"? היא בירתה של מדינת ישראל וגם בירתם של ישראל בכל הדורות. אם לזה אתה קורא עניין, אז זהו עניינה!
- זה רק פועל יוצא מעצם עניינה, עניינה בעל משמעות הרבה יותר גורלית לאומה הישראלית. - ומהו העניין הכל כך מהותי?
שאלות שלא נתעוררו בעבר, שואלים כיום, כנראה משום שקצב החיים השתנה - אנו חיים בקצב התרבות המערבית, ונראה "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים". אך אנו חפצים להשתמש רק בקליפת הפרי, מבלי להנות מהפרי עצמו, שהרי פרי התרבות המערבית הנו פרי של נמיכות רוחנית ומתירנות שמזמן רמסה כל מוסר ובודאי גם את המוסר הקדוש המונחל בישראל מדורי דורות... ויש המרגישים שנפלו בין הכסאות - מרגישים לא כאן ולא כאן. לא דבקות באלוקים ולא שלמות בתרבות של "הכל מותר".
במנחה שלפניו אין אומרים תחנון ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך.
בערב מתפללים בניגון של יום טוב.
סופרים ספירת העומר. (מ"ג לעומר, חסד שבמלכות), ומוסיפים מזמורי הודיה.
בשחרית מוסיפים:
מזמורי יום טוב בפסוקי דזמרה (ללא נשמת)
אחרי חזרת הש"ץ גומרים את ההלל וממשיכים את התפילה כרגיל.
הלימוד השבועי מתורת הראי"ה
כח האמונה
אורות ישראל פרק ח פס' א
"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשרויות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, הניסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי-טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה".
מלמדנו הרב זצ"ל שיש לאדם שני כוחות יסודיים להכרת המציאות: האמונה והשכל. שניהם חיוניים וחייבים להיות מאוזנים באופן שהאמונה לא תחסום את העיון השכלי ושהעיון השכלי לא יערר את האמונה. הכרת המציאות מתחילה מתוך טביעוּת אמונית הנמשלת לכוח ההכרה הבהמי. אך על גבי הקומה האמונית, האדם צריך לבנות קומה שכלית, הנובעת מן היכולת האנושית לברר את המציאות על ידי העלאת ספקות וחתירה להכרעתם כדי לקבוע את מהות המציאות. האדם צריך להיזהר שהבסיס האמוני האיתן שלו לא יפגע ביכולותיו העיוניות השכליות המדויקות כביכול כדי להגן על אמונתו. כמו כן אסור לאדם לתת לשכלו הספקן לפגוע בעצם בטחונו האמוני בודאות של המציאות האלוקית ובידיעה הבלתי ניתנת לערעור של המצאות דבר ה' האמיתי בישראל. הקשר הזה בין אמונה לשכל נרמז בקורבן העומר שהנו מן השעורים, מאכל בהמה, ללמדנו שזו נקודת הפתיחה, האמונה הבהמית הטבעית, שממנה הוא מטפס עד למרומי השכל האנושי לאחר חמישים יום, על ידי הקרבת קורבן חיטה, מאכל אדם, בחג השבועות.
הלכות שמיטה רשימת הפירות הקודשים בקדושת שביעית
אפרסק, נקטרינה, ענבי מאכל, פיטאיה, פרי עדן צבר (סברס), קובו, קרמבולה, שסק. ובהמשך החודש גם הפירות: תאנה, שזיף יפני, משמש.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
.jpg?id=3428803)
