לימוד תורה לשמה? לשם מדינת ישראל...

 את התורה אנו מצווים ללמוד יומם וליל, כפי שכתוב במפורש בפרק הראשון של ספר יהושע: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"... מכאן נובעת מסירות הנפש הנוראה של היהודים במהלך כל הדורות, לשים את התורה במרכז החיים הישראליים. בגלות החשוכה, עוצמת הציווי הזה באה לידי ביטוי על ידי הקשר המוחלט שבין ישראל לתורה, באופן שהחיים הפרטיים והחברתיים היו ללא חשיבות בעיני הגולים, ורק העיסוק בלימוד התורה נתפס כערך עליון. בגלות למדו "תורה לשמה" במובן הפשוט ביותר – לשם עצם הופעתה הלימודית בהשכלתם של תלמידי החכמים. אלא שהרב קוק לימד אותנו, באורות התורה, שתורה לשמה היא דוקא לשם כנסת ישראל: "יסוד תורה לשמה הוא הגברת כחה של כנסת ישראל...", כן הוא אומר:  "כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל. הא כיצד? רוח האומה מתחזק...".
ואנו שואלים הא כיצד יתכן שלימוד תורה "לשמה" הופך להיות לימוד לשם משהו? גדול ככל שיהיה! איך יתכן שלימוד לשם הצלחת כנסת ישראל הוא לימוד תורה לשמה?!
אלא אנו חייבים ללמוד מן המקור את הציווי ללמוד תורה, בנבואה שקיבל יהושע לאחר פטירת משה רבינו: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".
הדברים מפורשים וברורים: ה' מצווה את יהושוע להקים את האומה הישראלית בארץ ישראל, והתנאי להצלחתו הוא - לימוד התורה. לא מדובר בתורת הגלות המנותקת מהחיים הלאומיים, ולכן ערכה הוא מופשט לחלוטין, אלא מדובר בתורת החיים של המדינה, התורה שנועדה להחיות את האומה בארצה.
דוקא יהושע שנלחם נגד המרגלים, הוא זה שמלמד אותנו את השיעור הגדול הזה: המרגלים היו תלמידי חכמים גדולים שחשבו שהתורה תשאר לשמה רק במדבר הסטרילי הזה, במקום בה אינה צריכה לעמוד במבחן החיים, ואילו יהושע הבין שדוקא תורה שהיא למען ישוב הארץ היא מעתה "תורה לשמה"!
כאז כך היום, מאז שזכינו להקים מדינה, מי שלומד תורה לשם הצלחת המדינה, הוא זה שלומד תורה לשמה, ואצלו נמצאת "תורת חיים"...
 

כופים עליהם טנק כגיגית ...

בימים אלו מדינת ישראל עוסקת בחקיקת חוקים שמטרתן לכפות על החרדים את הזכות לשרת בצה"ל... לכאורה תמוה הדבר שצריך לכפות זכות זו ואיננה מובנת מאליה! אך אין זה דבר חדש בהיסטוריה של עם ישראל, שהרי גם התורה נכפתה על עם ישראל. למרות שהתורה "היא חיינו ואורך ימינו", בכל זאת היה צורך לכפות אותה עלינו כדי שנרצה לקבלה. המהר"ל מפראג כבר הסביר שאת הדברים האלוהיים לא ניתן לקבל ללא כפיה ומתוך בחירה חופשית, משום שכאשר בוחרים לקבל דבר, ניתן גם לבחור להפסיק לקבלו באיזשהו שלב. זו הסיבה שבגללה "כפה עליהם הר כגיגית" במתן תורה, ולמעשה התורה ניתנה לנו בכח! ומתוך שלא בחרנו בה, אלא כך החליט הקב"ה, כך גם לא נוכל ל"התפטר" ממנה, משום שלא ברצוננו קבלנוה ולא ברצוננו היא תשאר אצלנו.
כאז כך היום, כנראה שהאדם לא מבין את גודל השעה וצריך שישקו אותו אף כאשר הוא באמת צמא, כי איננו מבין שהוא צמא. ברוך ה' לאחר אלפיים שנות גלות, בה שלטו בנו גויים, שלרוב היו גם רשעים, השפילו אותנו טבחו בנו ואף ניסו להשמיד אותנו לגמרי, ואנו היינו חסרי אונים וחסרי ישע, עד שזכינו להקים מדינה עם צבא חזק שיודע להגן עלינו ואף להטיל אימה על כל מבקשי רעתנו... איך אפשר שלא "לקפל את שיפולי גלימתנו" כדי לרוץ מהר יותר ללשכת הגיוס?!