יישר כוח לכל המארגנים והמשתתפים ביום הישיבה
של תורה אחרי צבא
שהתקיים בזום! השיעורים המוקלטים יום ישיבה הבא בע"ה במתכונת הרגילה (בישיבת מעלה אליהו תל אביב) ביום ראשון ב' באייר (26.04)
כתוב (שמות לה, כח) שהנשיאים הביאו בין השאר שמן זית: "וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים". בקריאה פשוטה של הפסוק לכאורה משמע שיש שמן בקטורת: דהיינו השמן הוא לשמן המשחה ולקטורת הסמים.
נעיין בהלכות הרמב"ם על מעשה הקטורת, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ב, הלכות א-ז:
הלכה א: הקטרת נעשית בכל שנה ושנה ועשייתו מצות עשה שנאמר ואתה קח לך סמים וגו' ונתפרשו בתורה ארבעה מסממניה והן: נטף ושחלת וחלבנה ולבונה ושאר סממניה הלכה למשה מסיני.
שאל אותי בחור חביב איך אפשר להכריע ולהחליט שזהו זה. שהנה הבחורה הזאת איתה הוא יוצא, היא זו שתהא אשתו (כמובן אם היא תסכים…). שאלה לא פשוטה, אך מצד שני לא צריך להתבלבל. לא לאבד את הבטחון. ולכן התשובה היא בטחון בה'. נכון שככל שהצעד גורלי יותר נדרשת מידת בטחון מפותחת יותר, אך לא להגזים… בשאלות מהסוג הזה מתמודדים גם חיילים קרביים, ואף הנועזים שבהם. החייל הקרבי לוקח החלטה לרוץ לכיוון הסכנה ואף להתנדב לעשות זאת. כאשר בא המפקד ומסביר לחבר'ה שיש על הפרק מבצע נועז ושואל מי מתנדב… מי לא מרים את היד. כאשר לפני יציאה לקרב שואל המ"פ מי נשאר לשמור על הציוד בשטח הכינוס, מי לא צולל למעמקי הנגמ"ש כדי שלא יראו ולו קצה אפו? להמשך קריאה...
טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן, אם אינו יכול - יברך בכל ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצוה זו היא חיוב על האדם. צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות מאכל (לא מורכבים), שיש בהם פרחים פורחים. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת. ויש מתירין.
הלכה יומית פסח
החמץ נאסר בכמה צורות:
אכילה, ראייה, שימצא ברשותו והנאה. אם אדם השאיר חמץ בפסח ברשותו, נאסר החמץ באכילה ובהנאה אפילו לאחר הפסח, זהו חמץ שעבר עליו הפסח. את החמץ אפשר לבטל ולהוציא מרשותו, בשלוש דרכים: א. בביעורו מן העולם בשריפה. ב. בביטול בליבו והפקרתו מתוך הודעה והחלטה שאינו מעוניין יותר בחמץ. ג. במכירתו לגוי. בימינו מקפידים לבטל את החמץ ולהוציא מרשותנו בכל שלוש הדרכים.
"לפי אותה המדה שכל יחיד מתעלה, שכל תכונתו האישית מזדככת, כך הוא מטביע בתוכיות של האומה כולה את חלק האצילי שבו, והיא מתוספת על ידו בעטרה של תפארת ונעשית בכללה ראויה לאהבה ולדבקות של חן. ע"כ הצד הרוחני שבהתגברות הלאומיות תלוי בזיכוך האישי של כל פרט".
מלמדנו הרב זצ"ל שבדרך לבניין הכלל, כל איש בישראל לא רק שחייב לשמור על מדרגתו הפרטית בעניין המוסר ועבודת ה', אלא אדרבה כל שיכלול ועליית מדרגה יוסיפו עוז אל הכלל. לא תיתכן פגיעה במעמד הפרטי בעבודת ה' בטענה שעבודת הכלל שוחקת את החיים המוסריים הפרטים. האדם המוסר את הנפש בצבא למשל לא יוכל לפגוע באופן רצוני בעבודת המצוות שלו בטענה שענייני הכלל קודמים. נכון שמתוקף תפקידו הוא יהיה אנוס לפעמים מלקיים באופן סדיר לגמרי את עבודתו הפרטית, אך לא יתכן שדבר זה ייהפך לשיטה. הזיכוך של מעלת הפרט היא זו דווקא שתעלה את האומה כולה.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...
.jpg?id=3428803)