זרעונים פ"ו / אורות המלחמה פ"ו

 
"[זרעונים פ"ו]… כן ישנם עמים רבים שלהם כשרון מיוחד, יותר גדול ממה שנמצא הכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל, בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולות כל העמים כולם והן מתאחדות בתוכם בצורה אידיאלית קדושה, באחדות נשאה. [אורות המלחמה פ"ו] כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכיות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבא ויופיע במהרה בימינו".
 
מלמדנו הרב זצ"ל, שהנשמה הישראלית, היותה שורש לכל ההויה, כוללת בקרבה את תמצית כל הרוחות שצריכות לצאת אל הפועל בעמים כולם. מתוך כך, עם ישראל צריך לפתח יכולות של נתינה והשפעת דעת לאומות העולם, כדי שהללו יצליחו לפתח את תכונותיהן העצמיות מתוך כשרות ולא מתוך גסות - שהיא בלתי נמנעת כאשר האומות אינן תחת ההשפעה הישראלית. התהליך הפנימי הזה מתחיל מן הרצון הנסתר של האומות למשוך מישראל דעת אלוקים המתאימה להם, כל אומה על פי עניינה. רצון זה איננו מבורר בכלי ההכרה של האומות, אלא הוא דוחף כל אומה להלחם על מהותה, ומתוך כך להתגרות באומות אחרות. הכל מתוך חשש האומות שיעודן העצמי לא יצליח להופיע בפועל. התסיסה הזאת והמלחמות הגדולות, מעוררות תנועה הפנימית בכנסת ישראל שמתחילה לפתח את שורש הענפים של התכונות המתאימות לכל גוי וגוי, ומשם ידלו הגויים דעת להתפתח על פי מהותם. הפעילות הנשמתית הזאת בעצמה מביאה ברכה לישראל והיא תחילת הופעת כח משיח המושיע את ישראל ואת העולם כולו ואז ישראל מצפים לרגלי משיח, היינו להופעה הממשית, מדיניות של כח הישועה.