ראינו כבר מפגינים מכל הסוגים. ראינו סיסמאות חכמות וגם משונות. אך שלטים שתוכנן "לך" עוד לא ראינו...
מה המסר? "לך כבר! זהו, מספיק! כבר היית יותר מדי זמן! אנו כבר לא יכולים לסבול אותך! אנו מיואשים! די נמאסת! תן לנו לחיות! לך מפה! למה אתה לא הולך! לך כבר! די! די! כמה זמן אתה נשאר פה! רד מאיתנו! לך! נו אתה לא מבין? לך! לך! מספיק!"...
ואז אנו מעיזים לשאול: "למה שילך"? הרי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הרוב רוצה אותו?! אז למה אתם רוצים שהוא ילך?
התשובה פשוטה, והרעיון ממש לא חדש. את הקמפיין "לך" כבר המציאו לפני אלפי שנים, ומי שהמציא אותו הוא אבימלך שכבר לא יכל לסבול את יצחק: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד!" (בראשית כו, טז). הא, עכשיו הכל ברור... לך! לך! לך כבר! ... "כי עצמת ממנו מאוד", כלומר אתה "גדול עלינו", "אתה מצליח מדי בעינינו", "אנו מקנאים בך", "למה אתה תמיד מצליח?", "די חאלס, לך כבר, אנו לא יכולים לסבול!", "עד מתי אתה תמשיך להצליח, די תפסיק!"... "לך"...
החוברת "טובים השניים"
חוברת הדרכה רוחנית מעשית
לתקופת החיפוש
אחר בן/ת הזוג
ולתחילת חיי הנישואין
להזמנה: 02-6511256
טוהר הנשק
- אני אף פעם לא הזדהתי עם אותם מלמדים שכל הזמן מספרים לילדים הקטנים על הפעילות הלוחמנית של הדורות הראשונים המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים. למה דווקא הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש?
- אתה צודק, אנו לא רק מתלהבים מהביצועים הצבאיים שלהם והצלחותיהם המבצעיות, אלא אנו יודעים שהיסוד הוא טוהר הנפש שלהם! - מה זה משנה "טוהר נפש", תכל'ס דם לרוב הם שפכו ועבורי זה מספיק!
שאלות שלא נתעוררו בעבר, שואלים כיום, כנראה משום שקצב החיים השתנה - אנו חיים בקצב התרבות המערבית, ונראה "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים". אך אנו חפצים להשתמש רק בקליפת הפרי, מבלי להנות מהפרי עצמו, שהרי פרי התרבות המערבית הנו פרי של נמיכות רוחנית ומתירנות שמזמן רמסה כל מוסר ובודאי גם את המוסר הקדוש המונחל בישראל מדורי דורות... ויש המרגישים שנפלו בין הכסאות - מרגישים לא כאן ולא כאן. לא דבקות באלוקים ולא שלמות בתרבות של "הכל מותר".
א. פירות וירקות המצויים כל השנה שאין מברכים עליהם שהחיינו:
אגוזים, אגס, אננס, בננה, פפאיה, קיוי, כמו כן אין מברכים על פירות יבשים ופירות בתוך שימורים שנמצאים כל השנה.
ישנם טוענים שענבים ואבטיח נמצאים כל השנה ומחמת הספק יפטרם בדבר אחר. תפוח ענה וגאלה י"א שמברכים עליהם שהחיינו כיון שאינם נמצאים כל השנה וניכר חידושם אע"פ ששאר מיני התפוחים מצויים כל השנה.
ב. פירות החורף שמברכים עליהם שהחיינו:
אפרסמון, אשכולית, גואיבה, חבוש, ערמונים, פומלה, פיג'ויא, פיטאיה, קלמניטה תפוז, תות שדה.
בסוף החורף מגיעים, אבטיח, מילון, שסק. [וכן יש המברכים על קטניות כגון פול שעועית ירוקה אפונה שזו עונתם]
ג. פירות הקיץ שמברכים עליהם שהחיינו:
אגס נאשי, אוכמניות, אפרסק, אפרשזיף, גודגדן, דובדבן, ליצי', מנגו, משמש, סברס, ענבים, פסיפלורה, קובו, שזיף, תאנה.
בסוף הקיץ מגיעים לשוק, אבוקדו, אנונה, אפרסמון, קרמובלה, רימון, תמרים צהובים, תפוח ענה [לאותם המברכים על אחד ממיני הזנים].
מאידך פרי שמתחדש פעמיים בשנה כגון פסיפלורה יברך ב' פעמים. וכן אם בירך על פרי שהחיינו והסתיימה עונתו ואחר כך נסע למדינה אחרת שבה הוא מצוי עכשיו אם עברו שלושים יום מאכילתו יכול לברך שהחיינו אפילו שכבר בירך פעם אחת בשנה זו.
הלימוד השבועי מתורת הראי"ה
הכיבוש משחית?
אורות המלחמה פסקה ב
"אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד. אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע, "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע". כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם".
מלמדנו הרב זצ"ל שעם ישראל לא מתפאר מהיכולת הצבאית מצד עצמה, אלא אדרבה, אנו מתפארים מהעובדה שאף אלו שעוסקים במלחמות ושופכים דמים, נשארים עדינים וטובי לב ואינם נפגעים מעצם עיסוקם האכזרי. דוד המלך שנקרא "עדינו העצני" היה קשה כעץ בעת מלחמה, אך נשאר עדין וטהור בנפשו. גם כאשר הלך בגיא צלמוות של המלחמה, הוא לא חשש להיפגע נפשית, טוהר נפשו לא נפגע כלל מן העיסוק ההכרחי ב"מלאכת" ההריגה המלחמתית. הנפש הישראלית כאשר היא בטהרתה איננה מתקלקלת מן הדם הנשפך במהלך מלחמת קיום האומה. היא מעולם לא נשחתת מכל הפעילות הצבאית שהיא מוכרחת לבצע, אלא אדרבה יוצאת ממנה מחוזקת, מוסרית יותר, שהרי היא לא נכשלת במבחן המציאות. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", זהו גודלה של הנפש הישראלית.
אנו ערים למהלכים מסוכנים מאוד בצה"ל שמטרתם האמיתית אינה גלויה לעין. מי יוזם את גיוס הבנות לחיל השריון? האם זה התחיל בתנועה עממית של בנות שמאוד משתוקקות לדבר? או שמא מאחורי הקלעים ישנם אנשים אינטרסנטים עם אג'נדה מסוימת שיודעים היטב שבדור שלנו קל מאוד להפעיל אנשים לכיוון שלך כאשר אתה נותן אופציה חדשה של מימוש עצמי? בדור שמעצים את רעיון המימוש העצמי, כל אתגר המוצג כלגיטימי,
לעם ישראל יש מדינה אחת קטנה וסביבה ים של מדינות ערב. בתחילה בחרו אויבנו בגישת האי-קיום – זאת אומרת לא לתת קיום למדינת ישראל. ולכן הכרזת הקיום של המדינה לוותה בפלישת כוחות צבאיים לתוכה, לא על מנת לומר "מזל טוב", אלא על מנת לדאוג לאי-קיומה... בחלוף השנים, בראות אויבנו שהקיום של מדינת ישראל הוא כנראה עובדה מוגמרת (בינתיים), התחילו לדבר על דו-קיום. לא כל שונאינו בחרו בדרך זו כדי להמשיך את המאבק, אך חלק נכבד.
לפי סקרOECD , ישראל נמצאת במקום נמוך בתחום העבודה, הדיור, החינוך, אך באופן מפתיע היא במקום גבוה מאוד במדד שביעות הרצון והאושר של אזרחיה... איך יתכן? ההסבר די פשוט. צריך רק להבין מי אנחנו. הרב קוק מסביר בספר "אורות ישראל" מי היא כנסת ישראל: "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה"...