פינת ההלכה

הלימוד השבועי מתורת הראי"ה

כח האמונה

אורות ישראל פרק ח פס' א

 
"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשרויות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה,  הניסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי-טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה".
 


מלמדנו הרב זצ"ל שיש לאדם שני כוחות יסודיים להכרת המציאות: האמונה והשכל. שניהם חיוניים וחייבים להיות מאוזנים באופן שהאמונה לא תחסום את העיון השכלי ושהעיון השכלי לא יערר את האמונה. הכרת המציאות מתחילה מתוך טביעוּת אמונית הנמשלת לכוח ההכרה הבהמי. אך על גבי הקומה האמונית, האדם צריך לבנות קומה שכלית, הנובעת מן היכולת האנושית לברר את המציאות על ידי העלאת ספקות וחתירה להכרעתם כדי לקבוע את מהות המציאות. האדם צריך להיזהר שהבסיס האמוני האיתן שלו לא יפגע ביכולותיו העיוניות השכליות המדויקות כביכול כדי להגן על אמונתו. כמו כן אסור לאדם לתת לשכלו הספקן לפגוע בעצם בטחונו האמוני בודאות של המציאות האלוקית ובידיעה  הבלתי ניתנת לערעור של המצאות דבר ה' האמיתי בישראל. הקשר הזה בין אמונה לשכל נרמז בקורבן העומר שהנו מן השעורים, מאכל בהמה, ללמדנו שזו נקודת הפתיחה, האמונה הבהמית הטבעית, שממנה הוא מטפס עד למרומי השכל האנושי לאחר חמישים יום, על ידי הקרבת קורבן חיטה, מאכל אדם, בחג השבועות.